זכרון י-הודה גרינוולד חלק א פד

גם זה כוונת רש"י ז"ל במס' ע"ז כ"א ע"ב בד"ה אבל שדהו לנכרי כו' אמרו אריסא הוא וקיבלה עליו למחצה לשליש ולרביע ועליו מוטל לעשות וק"ל. אמנם לפום ריהטא הוי קשה לי מגמ' נדרים מ"ו ע"ב דתנן שם המודר הנאה מחבירו ויש לו שם מרחץ כו' מושכרין בעיר אם יש לו בהן תפיסת יד אסור, ושם בגמ' וכמה תפיסת יד אמר ר"נ למחצה לשליש ולרביע אבל בבציר לא, אביי אמר אפילו בבציר אסור ה"ד דשרי דמקבל בטסקא: וכן פ' הרמב"ם ה' נדרים פ"ו הי"ב אם הניח שמעון לעצמו כל שהוא כו' וכן פ' בשו"ע יו"ד סי' רכ"א ס"ו (ובטוש"ע שלפנינו סתמא נקט יע"ש וצ"ע) ויש לתרץ במ"ש בטו"ז שם ס"ק ל"א אם אין לו בהם תפיסת יד מותר דאינו בכלל נכסיו וכשאסר נכסיו לא הי' דעתו על זה המרחץ ע"כ נראה מזה דוקא התם משום דבנדרים אזלינן בתר לשון בני אדם, אבל במק"א כגון בענין שבת דוקא למחצה כו' הוי תפיסת יד כנלע"ד. סימן צ"ב שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החרוץ החו"ב כש"ת מו"ה אליעזר נ"י רב ומורה בק"ק ניגרעישט יע"א. ע"ד קושייתו דמר על שי' האגור שברמ"א סי' של"ח דבכלי מיוחד להשמעת קול אעפ"י שאינו מכוין לשיר אסור בשבת והק' ר"מ מגמ' ערוכה בעירובין ק"ד ע"א דעולא איקלע וכו' א"ל רבה לא אסרו אלא קול של שיר איתיבי' אביי מעלין בדיופי ומטיפין וניארק לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא לאו דנים וקא בעי דליתער ש"מ אולודי אסור (ומשמע בהדיא) ולשיט' האגור הנ"ל מאי פריך דלמא לעולם לא אסרו אלא קול של שיר וש"ה המיוחד לכך ומיד אחרי צאת פרמ"כ מחדרי עיינתי ברש"י ז"ל שם ד"ה מטיפין וכו' כלי הוא ופיו צר כו' ומנוקב בתחתיתו בקבין כקבין וכו' ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולו נשמע לחולה ע"כ והנה כלי זה איתא בהדיא בה' נט"י באו"ח טור שו"ע סי' קנ"ט סעיף ה' דנוטלין ממנו לידים כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו עכ"ל. הרי דכלי זה מיוחד לקבלת המים ולא להשמעת קול. והא ע"כ דהשמעת קול לא בא מכלי זה רק מהכלי מתכת שכופהו תחתיו כמבואר ברש"י הנ"ל כנלענ"ד ברור ואדרבא מהתם יש ראי' לשי' האגור דלס"ד דגמ' ג"כ משום דדייק בברייתא מטיפין מיארק לחולה בשבת משמע דווקא מיארק שאינו עשוי להשמעת קול רק יכולין להשמיע בו קול בצירוף הכלי מתכת שכופין תחתיו אבל מכלי העשוי להשמעת קול אסור לבריא. ואגב אעורר שם בסי' של"ח בשע"ת שם לענין להעריך הזייגער המשמיע קול בין הערוך כבר ומשמיע קול מאתמול ובין הוא עורכו עתה, מלבד דעכ"פ גורם השמעת קול לזמן ארוך יותר עוד בו שהעריכה של הזייגער גופא משמיע קול וצריך לי עיון לפי שעה ואין לפני ספרים לעיין בהם ידידו הדוש"ת. הק' יודא גר"וי. סימן צ"ג בעזהי"ת ר"ה לאילנות תער"ג לפ"ק שוכט"ס לכבוד י"ג הרב הג' המאה"ג חו"ב כש"ת מו"ה מרדכי נ"י אבדק"ק קעמעטשע יע"א. הנה כ' ידינ"פ הד"ג נ"י חזיתי לדעתו דפשיטא לי' מילתא דכרם שהוקף ויש שם בית דירה להשומר מקרי הוקף לדירה, ואני הי' נ"ל בהשקפה ראשונה שאין זה מוחלט. הנה בגמ' שבת ז' ע"א ובעירובין ר ע"ב אי' דלרב אשי קרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא ד' אמות. ורמב"ם ז"ל בפט"ז ה"א פירש בו כגון גינה ופרדסים ובורגין וכן נקט בטור ובשו"ע סי' שכ"ח כל שלא הוקף לדירה כגון שאינן עשוי' אלא לשמור בתוכן ופי' בו הב"ח שאינן עשויי' אלא לשמור בתוכן קאי רק אבורגנין, ולא מיבעיא גנות ופרדסים דפשיטא שלא הוקף לדירה אלא שיהא גן נעול וחתום שלא לבוז מה שיתנו לתוכו, אלא אפילו בורגנין שבשדות שהשומר יושב בתוכו ביום ואוכל שם את פתו ג"כ לא מיקרי הוקף לדירה שהרי בלילה לן בביתו ומה"ט ילפי' סאתיים מחצר המשכן. ועיין בתוס' עירובין כ"ג ע"א ד"ה שהוא וכו' דלתות השני ע"כ לא ילפינן מהעזרות משום שהעזרות חשובי' מוקפין לדירה שהרי שומרים בה כל הלילה, ומינה שהבורגין אם הי' שומר ביום ובלילה מקרי הוקף לדירה. ע"כ משמעות דבגינה ופרדס אעפ"י שהי' שומר בה כל היום וכל הלילה מ"מ לא מקרי מוקף לדירה. ובאמת בתוס' עירובין הנ"ל איכא שם עוד תירוץ משמע דלתי' הראשון אעפ"י ששומרים בו כל היום וכל הלילה מ"מ לא מקרי הוקף לדירה גם בבורגנין ומכש"כ בגינה ופרדסים, וצ"ע להלכה ולמעשה כתבתי כל הנ"ל מיד אחרי צאתו, ואולי אקח מועד לעיין יותר בסד"ש. והנני או"נ המצפה לבשו"ט ודשה"ט. הק' יודא גר"וו. סימן צ"ד בטוש"ע או"ח סי' ש"ו סעיף פ"א נקטו להלכה דלא יאמר בשבת הלוני שהוא לזמן מרובה וחיישינן שמא יכתוב אלא יאמר השאילני והוא ממתני' שבת ר"פ השואל. ועיין בתשו' מו' בכתב סופר חאו"ח סי' ע' דנסתפק אם גם ביו"ט גזרו שמא יכתוב כמו בשבת ולא יאמר הלויני. וטעם הס' נכתוב לקמן בסד"ש. והביא דהלבוש סי' תקכ"ה כ' בהדיא דביו"ט לא אסרו הלואה ולא גזרו בה שמא יכתוב אכן בד"מ כ' בשם ר' ירוחם ז"ל דשבת ויו"ט דין א' להם ע"כ והנה בס' אלי' זוטא פי' דבריו דלפי"ז ומה דנקט בגמ' בל' הלואת יו"ט בגמ' שבת קמ"ט ע"ב אי ניתנה ליתבע או לא עכצ"ל דלאו דוקא נקט אלא ר"ל שאלת יו"ט דהלואה באמת אסור כדלעיל סי' ש"ז גם ה"ה דבשבת