זכרון י-הודה גרינוולד חלק א פג

יעשה איסור אלי' דהרמב"ם ז"ל עובר על לפני עור, ולריטב"א ושמח"ב דאינו עובר בלפ"ע מ"מ אסור מה"ת משום ערבות ומכש"כ דאסור לסייע יע"ש. וגם ביש רק רגלים לדבר שיעבור מסיק שם דלכמה פוסקים עובר מדאורייתא, ולאינך עכ"פ בישראל אי' דרבנן אליבא דכו"ע. ואף באיסור דרבנן כ' תוס' בע"ז כ"ב ע"ב שייך לפני עור, ומכש"כ ענין חנות או פאבריק. כבר כ' בתשו' ח"ס חחו"מ סי' קצ"ה שהרי הוא בכלל שאר מחללי שבתות מדאורייתא ומדברי קבלה יע"ש. ולמ"ש לעיל יש לדון גם על הקמח הנטחן אי מותר להם ליהנות בו, כי מלבד האיסור דלפני עור כנ"ל, דשייך אפילו אם לא היו טוחנין הקמח בעד עצמם, יש עוד איסור הכא דהא בסימן ש"ז ס"כ כתב המחבר והוא מרמב"ם ז"ל ישראל שאמר לנכרי לעשות לו מלאכה בשבת מותר בכדי שיעשה, כ' המג"א סק"ג ובלבד שלא יהי' דבר של פרהסיא. וכ' הפרמ"ג אפילו דבר שעשה הגוי מעצמו בשביל ישראל כל שיש פרסום שנעשה בשביל ישראל שידעו בו רבים אסור לעולם. ועיין סי' שכ"ה סי"ד שם במג"א ס"ק כ"א דבקצץ ג"כ שייך להחמיר, כמ"ש סי' רמ"ד ס"ג, לפי"ז בנ"ד ליכא קצץ בהנכרי כיון שאינם מקבלים שכר פרטיי' בעד זה כמובן. ומכש"כ דבעלי הרחיים ישראלים הם. ועיין סי' שי"ח במג"א ס"ק כ' שהחליט דלמי שנתבשל בשבילו ג"כ אסור כמו לעצמו עולמות. וכ' דאף להב"י שהתיר לאחרים הי' משום דבישראל שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו וה"ת בנידון אחר. אבל בנ"ד שהטוחן ובעלי הפאבריק הוא ג"כ יש לו ריוח נראה דאסור גם להב"י מצד קנס, והב"ח הובא במג"א ססי' רמ"ג פסק היכי דמדינא אסור, אסור גם שכרו בדיעבד. יאמין הדר"ג נ"י כי אני כותב כל זה בחפזי מצד טרדא דיומא, ובכ"ז כי את אלקים אני ירא לצאת ידי שמים וידי הבריות מוכרח אני לכתוב ולשאול את פה קדשו אם מאתו וממנו יצאו הדברים, והדרג"ק נ"י אשר עומד לגדור גדר ולשמור משמרת, ימחול במחכק"ת להשיבני דבר ולא חצי דבר, ויגלה לי טעמו בזה ואדעה. והנני כופף קומתי לדברי ק' והנני חותם בברכת כוח"ט, יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו לשנה טובה עוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן יהי' להקים עמודי דבי מדרשא כאונה"ק. הק' יודא גר"וו. סימן צ' בעזהי"ת בין כסא לעשור עת"ר לפ"ק. גמר חתימה טובה וברכת שמחת יו"ט לכבוד הרבני המופלג חרוץ ושנון ירא ה' מרבים כש"ת מו"ה מאיר זאב נאדלער נ"י דומ"צ בפעלשאבאניא. מכתב כבודו אתמול קבלתי והנה כמובן הטרדות כעת רבים ובפרט בעיר גדולה בלי עה"ר בכ"ז לקחתי היום פנאי קצת להשיב עכ"פ מפני הכבוד ובלי פלפול רק עיקרן של דברים כך הם, האמת שבבאה"ט באו"ח ססי' רמ"ד אות ה' כתב שאם ח"ו יש חשש שיתבטל הביהכנ"ס מלבנות שרי בקבלנות, וגדולי הפוסקים מביאים אותו להלכה. והנה הוא ציין לעיל בסי' תקמ"ד ואיני מבין ראייתו, דשם כ' המג"א בשם בד"ה בנין ביהכ"נ בזמה"ז הוי דבר האבוד דהיינו שימנעו הנכרים מלבנותו, והנה הפרמ"ג שם מפ' הכוונה שהתיר הבד"ה אפילו לישראל לבנותו מטעם שמא ימנעו הנכרים מלבנותו והולך לשיטתו דפ' המג"א רסי' תקל"ז דאפי' ספק דבר האבוד מותר. אבל לעשות בקבלנות בשבת ויו"ט בשביל חשש שמא יתבטל הבנין אינו מוכח משם לענ"ד דהא שם בחוה"מ הוא היתר פשוט בשביל שהוא עכ"פ ס' דבר האבוד דמותר בחוה"מ, משא"כ בשויו"ט אבל מ"מ כיון שגדולי הפוסקים מביאים יש עכ"פ סמך גדול לצרף זה לסניף להתירו. אמנם מצאתי שהח"ס בתשו' לאו"ח סי' ס"א מביא גם כן דברי הבאה"ט הנ"ל וכתב ג"כ דבכה"ג שיש לחוש שיתבטל הבנין ליכא ג"כ חשש של ח"ה שכ' המג"א שם כיון שגם הם בונים בעת הצורך שא"א לדחות הדבר. וכ' שם שעכ"פ ישתדלו לרצות ברצי כסף שישבותו ביום שבת ויו"ט ועי"ז יתפרסם שלא נעשה הדבר ברצון הקהל וכל למעוטי בח"ה עדיף. עיין שע"ת בסי' תקמ"ג אות א' דבחוה"מ לא שייך חשש ח"ה, וכ"פ בנוב"י מהד"ת ק"ג ע"ש. ועיין לעיל דבר נכון בענין אי ברבים ליכא חשדא, ומצד חשדא ידועים דברי המג"א דברבים ליכא חשדא והחזיקו על ידו בנוב"י וח"ס בכמה תשו'. ורק הח"ס תמה עליו מגמ' סוכה נ"ג ע"ב ע"ש פירש"י ז"ל ד"א כמודים מודים דמי והתם רבים הוו. ובמק"א בענייותי כתבתי דיל"ת דהמעיין בלשון רש"י ז"ל ברכות ל"ג ע"ב דכ' דמחזי כב' רשויות, לענ"ד הכוונה לא שיחשדוהו שמאמין בב' רשויות ח"ו ומכש"כ ברבים אדרבא ליכא חשדא רק גנאי הדבר כיון דמחזי הלשון כשתי רשויות כנלע"ד, ומזה יש ראי' למ"ש הש"ך ביו"ד סי' קמ"א בשם בד"ה בשם רבינו ירוחם ז"ל דאע"ג דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר, ולא כ' ראי' לזה ולדברינו הנ"ל יש ראי' מגמ' סוכה הנ"ל ועכ"פ יכריזו הדבר בביהכנ"ס הק' ולעשות פומבי לדבר וכמ"ש הח"ס בתשו' ס"א ד"ה אבל יע"ש, ועכ"פ יראי ה' ית' יעיינו בדבר אם באמת יש חשש שיתבטל ח"ו באם לא יבנו בשבת וחוה"מ הבעל"ט, ומחמת טירדות היום לא אוכל להאריך בזה יותר. והי"ת יהי' עמכם ויתקדש ש"ש על ידכם. דברי החותם בד"ש וב' גמח"ט ושמחת יו"ט. הק' יודא גר"וו. סימן צ"א בתשו' חת"ס חאו"ח תשו' כ"ט חידש שההיתר שיקח הפועל מכל יורה חבית א' לא נראה חדא דאריסות דשדה ניטל שליש ורביע כדרך האריסין שמטריחים בשביל זה בשדה כזו. אבל לטרוח לבשל יורה בשביל שכר חבית א' אינו אלא הערמה בעלמא עכ"ל, ולענ"ד