זכרון י-הודה גרינוולד חלק א פא

להם כוס, וכמו שבאמת לענ"ד מורה לשון הגמ' כתובות ז' ע"ב ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה וכו' וקאמר מאי מברך אר"י וכו' ולא הזכיר שם כלל מברכת בפה"ג על הכוס, ואם כך לכאורה לענ"ד יש ליתן טעם למנהג למה שמברכים על הכוס ע"ד שכ' בב"י בה' מילה בסי' רס"ה שמברכים ג"כ ברכת אשר קידש וכו' על הכוס כו' ולא מצאתיו מבואר לא ברי"ף ולא ברמב"ם רק במרדכי יומא מבואר שהטעם משום דאמרינן בברכות פ"ו שאין אומרים שירה אלא על היין ע"כ, והה"ד הכא. ולפי"ז י"ל לפמ"ש הטור או"ח סי' ק"צ כל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו מלא לוגמיו, ע"כ לפי"ז כיון דהעלינו שהכוס גבי ברכת חתנים אי"צ לו מעיקר הדין ממילא אי"צ לשתות מלא לוגמיו ובטשו"ע סי' רצ"ט איתא רק דאסור לאכול שום דבר או לשתות וכו' והיי' אכילה או שתי' ממש כשיעור אסור אבל טעימא בעלמא נראה לכאורה דאין קפידא מדחזינן שהטור משנה מלשון הגמ' פסחים כל הטועם וכו' ונקיט האוכל. ועיין בסי' קפ"ו, בטור ובב"י שם ואף שהוא ספק סכנתא ר"ל דהא אמר כל הטועם כלום קודם שיבדיל מי' באסכרא ר"ל מ"מ הוי ס"ל דהיינו בטועם לאפוקי אכילת קבע וסעודה כמו שפי' הטור בסי' רפ"ו הא דאר"ה אסור לטעום קודם מוסף ע"ש כנל"פ לפי שיטת הרמב"ם והמחבר ז"ל. אמנם גם לפי שיטת הב"ש שהביא מע"כ שכ' שם סי' ס"ב סק"ב ז' ברכות גמרי' דוקא ז' בעי' בב"ח, ומעלתו כתב דכן משמעות לשון רש"י ז"ל כתובות ח' הנ"ל (נראה דכוו' מדכתב הואיל ויש שם כוס) גם לפי שי' זו שפיר יש לומר לפי דברי רשב"א ז"ל שבב"י טיו"ד סי' רס"ה וז"ל ששאלת כמה שיעור טעימה גבי מקדש בעי שיעור מלא לוגמיו הכא גבי שאר ברכות לא בעי מלא לוגמיו ע"כ משמע דאפי' בשאר דברים הצריכים כוס מ"מ לא בעי מלוא לוגמיו, וממילא רק טעימה מקרי ולא נאסר כזה במוצש"ק קודם הבדלה, והרי אין נוהגין לשתות מכוס ב"ח שמברכים תחת החופה שיעור מלא לוגמיו. ע"כ רק מטעם הרשב"א ז"ל הנ"ל, וממילא במש"ק אין קפידא לטעום מכוס של ב"ח ג"כ כנלע"ד בסד"ש, ורק שלא ישתו ממנו שיעור מלא לוגמיו. והנני חותם אוה"נ הדש"ת. הק' יודא גר"וו. סימן פ"ח בין המצרים. ירחם יוצר הרים, ויראהו בנחמה, בעיר ה' שמה. לכבוד ידידנ"פ גבר בגברים, ה"ה הרב המאה"ג הריף ובקי כש"ת מו"ה משה דוד ווינטערניטין נ"י מורה כהלכה בק"ק סאטמאר יע"א. מכתב כבודו קבלתי לנכון, ועד"ש פר"מ כ' ידינ"פ אודות מלאכת האומנים בשב"ק והפליא בדבריו לחתור חתירה להתיר הדבר בקבלנות לעשיית האומנים מלאכת "הארטע- זישע ברוננען" גם בשבת ק' דהיינו החפירה בעומק הקרקע ואומרים שאם ינוחו מלעשות בשבת קודש יוכל להיות שעי"ז יתקלקלו כל מעשיהם הקודמים שיסתמו מהם נקבי הנביעה של המעיינות, ופר"מ נ"י כתב בזה כמה היתרא ואני באמת שעיינתי בזה רק בשעה חדא הכני לסמוך בזה לפע"ד על היתר הב' שהתעורר בזה פר"מ לסמוך בזה על דברי הבאה"ט שבסי' רמ"ד דבא"א בלא"ה בשום אופן סמכינן על סברת דברבים ליכא חשדא. (ומ"ש פר"מ נ"י דבתו"ש חולק על הבאה"ט במח"כ לא נמצא כזה בתו"ש) וגם מרן בעל חת"ס ז"ל בתשו' לאו"ח סי' ס"א כ' כן מסברא דנפשי' והנה לכאורה סבור הייתי אני העני להביא ראי' לסבר' זו ממ"ש בתשו' למהר"מ שיק ז"ל חאו"ח סי' קי"ג שמרן ח"ז בעחת"ס פקפק על עיקר ההיתר דברבים ליכא חשדא מההוא דסוכה דף נ"ג וכוונתו למש"ש ע"ב אהא דתני בשעת וכו' אני לי' וכו' איני והאמר ר"ז כל האומר שמע שמע משתקין אותו כאילו אמר מודים מודים. ומאי פריך הא התם ברבים הוי וליכא חשדא. ולענ"ד ניחא לפי הנ"ל דהתם אפשר להו לומר בלשון אחר ובזה לא סמכינן דברבים ליכא חשדא. ובזה י"ל ג"כ הב' ראיות שכ' התו"ש בסי' הנ"ל לדינו שחידש דדוקא בע"ז שייך סבר' דברבים לא חיישינן: משא"כ במק"א דשאני הני דמייתי אפשר בלא"ה כגון האי לשלוח מנות ביו"ט: או הדין לישא אשה זו דוקא יע"ש. ואדרבא לכאורה מהאי דסוכה הנ"ל איכא למיפרך על התו"ש דהא החשש של ב' רשויות חמורים ג"כ כמו אי' דע"ז ובכ"ז רוצה הגמרא לומר דאיכא חשדא. אע"כ כמ"ש דשאני כי הוי דר"ג דהוצרך בע"כ לצורך ההם כדי להורות לאחרים וא"א בלא"ה ע"כ שייך דברבים ליכא חשדא. משא"כ היכי דאפשר בלא"ה, ולפי דברינו עכ"פ מוכח דלא ס"ל כתו"ש כסברת הבאה"ט הנ"ל, דאל"כ לא הי' כותב מ"ש וכמבואר. ובדברינו הנ"ל ניחא גם ההוא דתודוס איש רומי שהעיר עליו בעל חת"ס סי' מ"ג דכיון דאפשר בלא"ה אין סומכין על הא דברבים ליכא חשדא, וב"ה שזכיתי להביא כמה ראיות לסבר' הבאה"ט הנ"ל. אמנם לכאורה עדיין לא העלינו רק אי הוי החשש משום חשדא ומ"ע שפיר אתי למימר כנ"ל. אמנם עדיין מנ"ל היכי דאיכא חשש אי' ח"ה ח"ו מנ"ל למיסמך בזה ג"כ אסברה הנ"ל והאמת שבחת"ס כ"כ מסברא דנפשי' כסברת הבאה"ט והוסיף לומר דממילא ליכא חשש ח"ה ג"כ דהא גם הנכרים כשרוצים לדבר שא"א בלא"ה היו עושים גם הם ביום אידם. ובאמת בנ"ד מלבד שהכל יודעים שבענין כזה בע"כ צריכים שלא להפסיק, עוד בה דהא רואים שבבנינים אחרים שובתים בשבת ממלאכתם בדבר של הרבים ומלאכת הענינים נראה יותר ורואים הכל ששובתים לגמרי ממלאכה בש"ק והב' עד מוכיח שמעשה מלאכת האומנים בבאר הנ"ל ע"כ רק מצד ההכרח שא"א בלא"ה בשום אופן וזה סברא נכונה מצד עצמותה, וי"ל ג"כ הלא קיי"ל בשאר עבירות חוץ מע"ז וכו' קיי"ל דאע"ג דאיכא בי' לעבור אותם ברבים משום