זכרון י-הודה גרינוולד חלק א פ

על שיטת ר"י ז"ל מהא דבכורות דף י' דחלב חידוש הוא דהא דם נעכר ונעשה חלב ואי לאו דהתירה תורה הו' אסור אעפ"י שנהפך לדבר המותר ורצה רמ"כ לומר דיליף לי' מדם בצים דמותר מה"ת כדאי' בכריתות כ"א ע"א לפי שאינו מין בשר ואע"ג דסופו להיות אפרוח וכו' הרי דגילתה תורה דבתר השתא אזלינן וכו'. הנה מלבד מה שרמ"כ הרגיש בעצמו חולשת הראי' בזה דשפיר יש לחלק בין נשתנה מאיסור להיתר לנשתנה מהיתר לאיסור, דוגמא לדבר נ"ט בר נ"ט דבאיסור לא מהני נ"ט בנ"ט, משא"כ בהיתרא כמבואר טעמו במפו'. עוד בו ממש"כ תוס' שם בכריתות ד"ה אוציא כו' דבקרא י"ל טעמא אחרינא יען שאין בהם טומאה חמורה כמ"ש לענין להוציא דם שרצים מה"ט יע"ש ואינו מוכרח מקרא מצד שאינו מין בשר. ועוד נכתוב בזה לקמן בסד"ש דיחוי אחרינא, ומקודם אכתוב מה שנראה לע"ד בסד"ש לתרץ קו' המג"א, וקו' המ"א דמקשה מחלב לכאורה יש לתרץ בפשיטות דמ"ל באמת דילפינן מחלב שהתירה התורה והא דקאמר דבב"ח חידוש הוא י"ל כמ"ש החת"ס ז"ל בתשו' חיו"ד סי' פ"ה דהחידוש הוא באמת לחומרא ושפיר ילפינן מיני' קולא יע"ש, אולם שינויא דחיקא לא משנינא דהא לשאר מפורשים החידוש הוא לקולא ענוב"י מהד"ת ועוד דא"כ לא הי' ר"י ז"ל שתיק לאתויי מיני'. ע"כ נלע"ד דלפי מ"ש בח"ס חלק ו' וגם בפרמ"ג שם סי' רט"ז שהביא מר"ן סוף פ' אין מעמידין דפי' בשם אחרים הא דקאמר דבש מותר למאי ניחוש לה אי משום איערובי מסרי סרי לה הפי' שהבשר שנותנים בתוכו נעשה מקודם סרוח ופירשא בעלמא ע"כ, ולפי"ז הר"י ז"ל כוונתו מ"ש שהרי אם נפל חתיכה איסור לדבש וכו' ומותר הוי ס"ל שם בע"ז הפי' כמו האחרים שבר"ן הנ"ל עיי"ש כנלע"ד ברור להמעיין שם היטב, ולפי"ז קו' המג"א מחלב מתורץ בפשיטות דבאמת בחלב אמרינן שהדם רק נעכר ונעשה חלב ולא נעשה מעיקרא כפירשא בעלמא להיות מסרי סרי וכזה באמת אסור לולא שהתירה התורה. אמנם לפי"ז נפל כל עיקר היתרא דבתר השתא אזלינן קצת בבירא, דא"כ השתא תליא הכל בב' פשטים שבר"ן הנ"ל. ובאמת בשו"ע יו"ד סי' ק"ג ס"ד וגם בסי' קי"ד ס"ז ובטו"ז ובש"ך שם נקטו לפשיטות הפי' הא' שבר"ן פ' א"מ ולא הפי' של האחרים הנ"ל וצ"ע. וכע"ע אני צריך להפסיק מכתבי ולא באתי רק מפני הכבוד חביבי י"נ נ"י ואולי לכשאקח מועד אכתוב גם על שאר ההערות אי"ה, ות"ח אחד העיר אותי דשפיר יש למילף דאזלינן בתר השתא מחלב אדם דפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהמא"ס ה"ז דאע"ג דבשר אדם דינו בל"ת אבל אסור הוא בעשה ומ"מ דמו וחלבו של אדם מותר מדאו' כמו שמבואר שם במגיד משנה ופ' כן הרמב"ם ז"ל בפ"ג ה"ב ויוצא כן מגמרא כתובות ס' ע"א ולכאו' הי' מקום לומר דמשם ליכא ראי' יען שהאיסור לא הי' בעין מעולם לפנינו וכשיטת המרדכי לענין דשיל"מ, ועיין תמורה פ"א ע"א בפירש"י ז"ל ד"ה ולד כו' ל"א וכו' וע"ש ואכמ"ל, כן הי' נראה לכאורה, אמנם א"כ גם על המג"א הי' קשה על מה דקאמר וא"ת נילף מחלב וכו' מאי אהני לן ילפותא זה לענין אי' שכבר הי' בעין ונתערב אח"כ שנלך גם בזה בתר השתא וצ"ע לכאורה. אולם זה אינו דהא אי בעי' למילף מחלב בהמה טהורה התם דם הי' מעיקרא כבר בעין ונעכר ונעשה חלב כלשון הגמ' דשם, משא"כ בחלב אדם הדם שנעשה ממנו החלב גופי' כבר הי' מותר כמבואר בגמ' ורק הנידון משום שיצא מבשר אדם שהוא אסור בעשה, ובזה שפיר כ לעיל שהאיסור מעולם לא הי' בעין ונכון ובכ"ז אי בעי למילף מחלב בהמה טהורה בס"ד דמג"א ג"כ עדיין הי' לפקפק ולומר דהתם עכ"פ אם שהי' האיסור בעין במעי בהמה מעיקרא הא לפנינו לא הי' ניכר האיסור עכ"פ, ואיך היינו ילפינן מיני' המוס"ק וכדומה שהי' האי' נראה וניכר לפנינו ומכש"כ הנידון שבח"ס חיו"ד סי' קי"ז בשמן הנעשה משקדים הגדילים בענבי חרצנים והם מיי"נ וכו' יע"ש וצ"ע. או"נ החותם בברכה משולשת. הק' יודא גר"וו. סימן פ"ז שלום וכט"ס לכבוד אהובי התלמיד הנחמד הרב החריף ובקי החסיד כש"ת מו"ה ישראל אברהם אלטר לאנדוי נ"י חתן הה"צ דקערעסטור יצ"ו. (כעת הגאב"דקק עדעלעני יצ"ו) אחדש"ה וש"ת דפרמ"כ נ"י ראית. מה שהעיר לענין הא דנוהגין העולם שמברכין ז' ברכות בסעודה ג' בב"ח, אם מותר, לשתות מכוס ברכת נשואין והיי' לפי המבואר במג"א סי' רצ"ט סק"ז דמי שאינו רגיל בכל השנה לברך בהמ"ז על הכוס והיי' דס"ל דאין בהמ"ז טעון כוס, אסור לשתות במש"ק מכוס של בהמ"ז, דבשלומא מי שרגיל בכוס בהמ"ז שפיר שייך זה לסעודה, וקיי"ל בוודאי חשיכה אי"צ להפסיק מסעודה, אבל מי שאינו רגיל בכוס של בהמ"ז אין שייך הכוס אל הסעודה ממי' אסור לשתות עד שיבדיל. (ובאמת הלשון אסור שבמג"א ק"ק וכמ"ש כבר במחצהש"ק דיש לומר דאף מי שאינו רגיל בכך עכ"פ מצוה איכא לברך על הכוס רק חובה ליכא.) עיין מג"א ומחצהש"ק הל' נו"ב תקנ"ד סי"ב מצוה רבה ליכא ומצוה זוטא איכא וצ"ע שם בדברי מג"א הא בסי' תט"ו באו"ח ס"א אי' שיש מצוה להקביל פני רבו וגם פני חבירו הבא מן הדרך ובזה אפשר דמיירי המחבר וכל פלפולו של המג"א לפי"ז צ"ע, ולפי"ז צ"ע מה יעשו בברכות נשואין בשתיית הכוס במש"ק, וכבר העיר על זה בהגהת חכמת שלמה כמהרש"ק בסימן רצ"ט לאו"ח. וכמש"כ כבר מע"כ והוא פסק שם דאין לשתות אבל מנהג העולם לשתות מהכוס של ברכת נשואין, ולענ"ד דיש לומר בזה דהנח להם לישראל וכו'. והנה לפי דברי חלקת מחוקק באה"ע סי' ס"ב שהביאו ג"כ מע"כ שכ' דלהרמב"ם אין עיכוב בברכת חתנים כשאין