זכרון י-הודה גרינוולד חלק א עז

שנמצא העומר לשתי סעודות והעומר הוא מ"ג ביצים וחמש ביצה קרוב לב' קבים דהם מ"ח ביצים מצאתי שאלה זו וכו' לפני רב שלום גאון ז"ל והשיב כל מידות חכמים כן הוא כל דבר וכו' שיעור למעלה ושיעור למטה וכו' ומזה מוכח דדעת ר"ש וכו' דסעודה כדי קיום כשמה שאין למטה הימנה הוא ג' ביצים, וב' סעודות יתירות לשבוע הם מ"ח ביצים וזה לכאורה סמך דשיעור שאחרים קובעים הוא יותר מג' ביצים דלא בעניים וסעודתן הדלה וכו' ע"כ הנך רואה בעיניך עכ"פ שיש דעות המקילים. והנה עיניך שפיר חזו מה שיש לדקדק בסוגית הגמ' והפוסקים דמתחילה אמר שהכל תלוי כל שאחרים קובעים עליו ואח"כ אמרינן בגמ' והוא שקבע סעודתו עלי' וכן בשו"ע בסעיף ו' תולה במה שאחרים קובעים עליו ואח"כ בסעיף ח' תולה הדבר אם הוא קובע סעודתו עליו וגם בעיני יפלא בלמדי הסוגי' וכך הוא הצעת הסוגי' בקוצר ר"ה אכל וכו' א"ל ר"נ וכו' אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך וברי"ף מסיים וכל שאין אחרים קובעים וכו' אין צריך לברך ומפ' ר"י ז"ל אעפ"י שהוא קובע עליו סעודה מ"מ כיון שאחרים אין קובעים וכו' אין צריך לברך רב יהודא וכו' א"ל אין הלכה כר' מונא אתמר אמרי לי' והא מר אמר משמי' דשמואל מברכים עלי' המוציא ש"ה דקבע סעודתי' עליה בתחלה עלה בדעתי לומר דר"נ ור"י פליגי בזה דר"נ אמר דהכל תלוי בשיעור שאחרים קובעים עליו סעודה כו' ולא בקביעות האוכל תלי' מילתא, ורב יהודא סבר אדרבה רק בקביעות האוכל גופי' תלי' מילתא, וחילא דילי מדברי הרי"ף ז"ל דמתחלה הביא דברי ר"נ כל שאחרים קובעים כו' ולמסקנא היכי דאכיל לה בתורת כסנין בתחלה מברך במ"מ וכו' והיכי דאכיל לה בתורת קביעותי' מברך עליו המוציא דאר"י א"ש לחמניות כו'. ומברכים עליהם המוציא והנה בגמרא לא מפלפל כלל בדברי ר"כ ומאי קאמר ולמסקנא וכו' אע"כ דר"י פליג וקיי"ל כר"י ובהכי מתיישב ג"כ שיטת הרמב"ם ז"ל ע"נ שכתב וז"ל פ"ג מה' ברכות הלכה ט' ואם קבע מזוני עליה מברך המוציא וכן עיסה וכו' הנקראת פת הבאה בכסנין וכו' ואם קבע סעודתו וכו' המוציא ע"כ וס"ל לרמב"ם ז"ל כשיטת הרי"ף ז"ל הנ"ל דלמסקנא רק בקביעותא של האוכל תלוי מילתא כנלע"ד. אמנם באמת קשה טובא על הגמרא למה לא משני שהי' שיעור הפת הב"כ שהי' אחרים קובעים סעודתם עליו. ונ' בסד"ש דהנה בחי' מהרש"א ז"ל הקשה למה משני לעיל כדאמר דתניא דקאמר ר' מונא פת כו' מברכין עלי' המוציא הול"ל התם דקבע סעודתי' עלי'. ותי' בדוחק דלא הוי ניחא לי' למימר כן וצריך טעם למה, והי' נלע"ד דבאמת גם הכא קשה לאוקמא בכגון שקבע וכו' דהא אמורא צריך לפ' (כמדומה כן הק' באמת באיזה מפ') רק הכא דקאמר לחמניות מערבין בהם ומברכין עליהם המוציא שפיר י"ל סיפא דומי' דרישא דלענין עירוב צריך שיעור ב' סעודות וכיון דאמר מערבין בהם ע"כ שיעור ב' סעודות קאמר ובשיעור כזה שפיר מברכין עליה המוציא. ומתורץ קו' מהרש"א ז"ל, ומתו' ממילא ג"כ קושייתי למה לא משני שהי' שיעור שאחרים קובעים סעודתם עליו, דאם הי' משני כך הדרא קושית המהרש"א ז"ל לדוכתי' דבזה ליכא למימר דשאני הכא בדשמואל דדומיא דמערבין קאמר ז"א דהלא לשי' רבינו ישעי' ורב שר שלום ז"ל שיעור שאחרים קובעים עלי' הוי הרבה יותר משיעור פת לעירוב, וע"כ דכוו' התרצן לאוקמי' בגוונא דקובע א"ע וכו' וא"כ קשה מ"ט לא מתרץ לעיל בר' מונא, משא"כ השתא דקאמר בקובע הוא סעודתי' עלי'. בזה יש שפיר סמך בדברי שמואל גופי' כנ"ל ושפיר ס"ל לרי"ף ורמב"ם ז"ל דלמסקנא, בקביעותא של האוכל תלי' מילתא ודו"ק. באופן שעולה מסוגי' הגמרא ושי' הרי"ף ורמב"ם ז"ל דדוקא אם הוא קובע א"ע לכך צריך להמוציא וברהמ"ז. אבל אם הוא אינו קובע א"ע לסעודה רק תלי' בשיעור שאחרים קובעים סעודתם עליו בזה לא איכפת בשאוכל כשיעור ד' בצים וכו' לברך המוציא ב"ה שזכיתי להפך בזכות רבים לעשות סמך מהגמ' וראשונים לדברי המקילים, עכ"פ דברי הגרא"וו ז"ל בסעיף ו' צע"ג לכאורה שכ' על הא דאיתא בשו"ע ואם אכל שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו כ' בצדו וכן הוא ברי"ף ר"ה אכיל מפת וכו' אלא מר"נ כל שאחרים קובעים וכו' וכל שאין אחרים קובעים עליו מחמת הסעודה א"צ לברך עכ"ל. וזה תימא גדולה דהא הרי"ף ז"ל גופי' כתב בהדיא ולמסקנא היכי דאכיל לי' בתורת כסנין וכו' והיכי דאכיל לי' בתורת קביעות צריך לברך. ועוד דברינו הנ"ל לא מתקיימים עדיין לפי שיטת המחבר דקאמר בהדיא דרק תלוי בשיעור שאחרים רגילים לקבוע הסעודה עליו, מלבד מש"כ כבר לעיל שדברי המחבר סותרים א"ע מסעיף ו' לס"ח, וכמש"כ גם מע"כ נ"י. אשר ע"כ הי' נלע"ד לומר בהקדם מה שקשה לי בגמ' בהא דאמרי' לר"י והא מר הוא דאמר משמי' דשמואל לחמניות מערבין בהם ומברכין המוציא דילמא לחמניות ופת הבא בכסנין לא דמיין להדדי דז"ל הכ"מ בפ"ג ה"ט הנ"ל, דלאו במידי דמקרו לחם תלי' מילתא אלא לא קבעו חכמים לברך המוציא וג' ברכות אפי' בכזית אלא בלחם שדרך בנ"א לקבוע עליו דהיינו עיסה שנילושה במים לבד בלי שום תערובות, אבל כל שיש בו שום תערובות ממי פירות וכו' כיון שאין דרך בנ"א לקבוע סעודתם עליו לא חייבוה לברך המוציא אא"כ אכל שיעור שדרך בנ"א לקבוע וכו'. וכ"כ בב"י, העולה מדבריו שלחם שרגילים לקבוע סעודה עליו אי"צ שיעור שדרך בנ"א לקבוע, ורק לחם כזה שאין רגילים לקבוע סעודה עליו, לחם כזה צריך שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו וא"כ לפי"ז דלמא לחמניות שאני. וכ' די"ל דבאמת היי' כוו' התרצן בלחמניות שהם באמת רק מקמח ומים רק שהם רכין, בזה ל"צ שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה שבזה סגי אם