זכרון י-הודה גרינוולד חלק א עו

בענין הכוסות שמשתמשים בהם הולכי דרכים שהכוסות ההם עשוים פרקים ברצותם הכוסות הם גדולים להחזיק שיעור רביעית ויותר וברצותם נעשים קטנים כי הפרקים עשוים להיות כפולים זעג"ז כדי ליתנם לתוך כליהם. ועיני רמ"כ שפיר חזו ללמוד אם הם כשרים לנט"י ולכל דבר הצריך כלי מהא דאיתא בשו"ע סי' קנ"ט סעיף ה' כלי שהוא מלא נקבים מתחתיו ופיו צר למעלה וכשמניח אדם אצבעו עלי אין המים יוצאים וכשמסירו המים יוצאים מותר ליטול ממנו כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי והטו"ז סק"ז הביא כן מרמב"ם ז"ל בפי"ח מכלים יע"ש, והכוונה דשני דברים צריכים להיות שנעשה על דעת לקבל באופן זה. וגם יכולים לקבל וזהו שסיים הרמב"ם ז"ל טיטרות וכו' שהרי המים מתכנסים בצדדי' והן עשוים לקבלה, אבל אם א' משתים אלה חסר פסול לנט"י, ועב"י ה' מקואות הביא מרמב"ם ז"ל פ"ז מה' מקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל את המקוה כיון שלא נעשה לקבלה ר"ל אעפ"י שהוא מקבל ובאמת הב"י הביא שם מפי' המשניות להרמב"ם ז"ל פי' חדש שאדרבא דינה שהוא רחב באמצע נעשה כדי שיצאו המים מן המקום הצר בחוזק יע"ש משמע לכאורה שצריך להיות לו כוונה הפוכה ואז אינו פוסל אעפ"י שהוא מקבל וצ"ע בזה. ואגב אעורר עוד במה שכ' בחס"ת חיו"ד תשו' ר"י דבטיטרוס הנ"ל שהביא הרמב"ם ז"ל דווקא שלא נשתמש בחלק העליון להוציא גם דרך שם מים דאל"ה בטיל באותה שעה מתורת כלי וכו' ונפ"מ לענין הברזא יע"ש בד"ה אך כ"ז והוא דבר חידוש שבאמת ל' הרמב"ם ז"ל שם בטיטרוס ובמחבר ז"ל לא משמע זה וצ"ע. עכ"פ ראייתו דפרמ"כ חזקה ודינו דין אמת לפי ענ"ד אמנם מה שרצה רמ"כ להביא עוד ראי' שהכוסות ההם כשרים לנטילה כיון שהחלק התחתון מקבל איזה מים אפי' בשעה שהוא מפורק אם גם שאינו מחזיק רביעית בחלק הזה ורוצה ללמוד כן ממאי דתנן בפ"ב דכלים מ"ד משפך וכו' ושל רוכלין טמא רעק"א מפני שהוא מטהו על צדו ופי' הרע"ב ז"ל אפי' אינו של מדה לעולם מטמא מפני שמטהו על צדו לקבל בו מעט כדי שיריח בו הלוקח. ונמצא עשוי לקבלה. במחכ"ת אין דמיונו עולה יפה בזה דלענין נט"י כלי שאינו מחזיק רביעית פסול לנטילה כמבואר בשו"ע סי' קנ"ט וס"ג וטו"ז ס"ק ג' והתם במשפך של רוכלין שאני דלמילתי' עבידא ועמג"א ס"ק ד' לענין הדדים שיוצאים מהכיור והם כשרים לנט"י כיון שמקבלים ולכאורה אינו מבואר שהדדים ההם היו מחזיקים רביעית אמנם התם שאני כיון שהכיור שהם נכנסים לתוכו עכ"פ הי' מחזיקם הרבה מים והם רק חלק מחלקי הכלי והמים מחוברים יחדיו שם דיו כשהם עכ"פ מקבלים ומחזיקים קצת מים כנלענ"ד פשוט וברור בסד"ש. ומשה"ק פרמ"כ י"נ המאוה"ג סתירת המשניות לכאורה דבמשנה ד' פ"ב מכלים הנ"ל במשפך של רוכלין טמא לרע"ק טמא מטעם הנ"ל שהרוכל מטה על צדו לקבל וכו' ובפרק ג' מ"ח משפך של עץ שפקקו בזפת וכו' רע"ק מטהר בשל חרס ופי' הרע"ב ז"ל מפני שהוא דבר שאינו מתקיים, וק' הא במשפך של רוכלין הוי ג"כ קבלה שאינה מתקיימת. ובמכ"ת דמר נ"י לק"מ מטעם המבואר למעלה שעכ"פ נעשה מתחילה לקבל על דרך כך. ועל דרך כך הוא דבר המתקיים כן לעולם והוא פשוט. ועכ"פ בהכלי הנ"ל צריך להיות זהיר שלא יהי' מטפטף באופן שיוכל להפסל שיצטרף לנקב כשיעור מוציא משקה. ואגב אעורר דבשבוע זו בלמדי לעצמי מס' נדרים ע"ב אישה יקימנו וכו' דגזירות הכתוב הוא וכו' אבל בכה"ת שלוחו של אדם כמותו לפום ריהטא תמהתי שלא הביא מזה בגמ' קידושין לילף מזה שלוחו של אדם כמותו מדצריך קרא הכא אשה יקימנו עדשה"ק תוס' ובמהרש"א שם גבי פרו של אהרן וק"ל ומחמת הכנסת ש"ק הנני חותם בברכת עולם תבא לראש אהו' ידי"נ המאוה"ג נ"י וברכת שבתא טבא ידידו או"נ. סימן פ"ב שיל"ת סאטמאר אור ליום ב' כ"ג למב"י עדר"ת לפ"ק. בימי הספירה, יציל הית"ב את כל עמו ישראל מכל רוע גזירה, ויגן עליהם בהגנה ושמירה ויברכם בר"ח בכלל בברכה יתירה. ובתוכם יהא כלול בחדירא, כבוד אהובי התלמיד החשוב גברא יקירא, ה"ה הרב החרוץ מופלג בתורה ויראה כש"ת מו"ה חיים צבי כ"ץ ראזענבערג נ"י בצעהלים יצ"ו. אחדשה"ט וש"ת דמעכ"ה נ"י, מכתבך הגיעני בעתו. רק מחמת הטרדות הנחתיו לפי שעה עד שביום העבר לקחתי מעט פנאי לעיין בזה ונהניתי ת"ל מדבריך הנאמרים בהשכל ובדעת. הית"ב יהי' בעזרך ללמוד תורה בקביעות מתוך הרחבה למען שמו ותורתו יתב'. והנה שאלתני אודות מה שאמרתי שמרכא בעחת"ס ח"ז ז"ל הי' מניח את בני ביתו לאכול מפת הבאה בכסנין אפי' יותר משיעור ד' ביצים ולא בירכו ברהמ"ז ואמרתי דהוי ס"ל כשי' המקילין בזה. וכתבת דלא מצאת מי הם הסוברים כך. והנה כך כתוב בס' חבר בן חיים במנהגי חת"ס ז"ל. ולא הקפיד מעולם על שיעור ד' ביצים. כ"א כדעת הגרא"וו ז"ל כי הכל תלוי בקביעת סעודה' עכ"ל, ובל"נ אעתיק את לשונו לקמן. ולפענ"ד דבריו צ"ע וצריך אני להאריך קצת מקודם, ובכ"ז אקדים להעתיק מש"כ בברכי יוסף בשיורי ברכה בשו"ע או"ח סי' קס"ח ס"ו שיעור שאחרים וכו' יש מהאחרונים דסברי דאין לשער בזה כשיעור אכילת פרס וכו' ומדברי רבינו ישעי' הראשון בפסקיו לכתובות וכו' מוכח דסעודת פרס הוא סעודה שאין למטה ממנה וכו' וז"ל אי קשיא כו' והרי העומר הי' מאכל כל איש ואיש ליום