זכרון י-הודה גרינוולד חלק א עג

הכוו' כנ"ל בפי' תירוץ הא' של תוס' מגילה ואפשר כוונתם דגם במגילה הוי רק סברא דרבנן ואין הנשים מחוייבים מצד עיקר המצוה כמו האנשים, והלשון של תוס' מורה כך, והנפ"מ בין התי' דאמרי' שהוא סברא דאורייתא מצד שאף הן היו באותו הנס ובין דאמרי' דהוי רק סברא דרבנן הנפ"מ לענין אי מוציאות הנשים את האנשים י"ח וכמובן, דאי אמרי' דהוי סברא דאו' מצד שאף הן היו באותו הנס ממי' מוציאות האנשים כיון שמחוייבים כמותן משא"כ אי אמרי' דסברא שאף הן היו באותו הנס הוא רק מדרבנן וכיון דלא מכרעא מילתא אי הוי סברא שאף הן היו כר' מדאו' או דרבנן א"כ שפיר הביא המחבר בה' מגילה גם החולקים שאין הנשים מוציאות האנשים והיי' מצד דאמרי' סברא שאף הן היו באותו הנס הוי רק מדרבנן וממילא אין הנשים מוציאות האנשים כיון שאין מחוייבים כמותן ממש. משא"כ הכא בקידוש היום דקיי"ל כרבא ברכות דף כ' דאמרי' היקש זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והוי מחוייבות הנשים מדאו' כמו האנשים שפיר עביד המחבר שלא הביא בזה שום חולק והיי' דדייק בלשונו הואיל וחייבות מן התורה כמותם כנלענ"ד נכון בס"ד. [ועיין ברא"ש ברכות פ' שלשה שאכלו סי' כ"א שהביא שם משם בה"ג דמי שלא אכל אלא שיעורין דרבנן אינו מוציא למי שאכל כדי שביעה דמחוייב מדאו'. והרא"ש ז"ל חולק שם. ואפשר דבעל ה"ג דנשים אינן מוציאות במגילה לאנשים לטעמי' דהתם אזיל וסבירא לי' דסברא אף הן היו באותו הנס הוי רק דרבנן ואינן מוציאות לאנשים, והחולקים ס"ל כרא"ש ז"ל דמצד ערבות יכולים להוציא אף שהן רק מדרבנן וגם בזה מיושב דברי המחבר הנ"ל כמובן. ועיין תוס' רעק"א ז"ל במגילה אות י"ט דמפ' כוונה אחרת בדברי הרא"ש דהכוונה פשוטה דנשים אינם בערבות והיא ז"ל הטה דעת הרא"ש לכוונה עמוקה עש"ה] והנה בברכות כ' ע"ב כך הוא הצעת הגמ' אר' אדא ב"א נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ופריך והא הוי מ"ע שהזמ"ג ותי' אביי מדרבנן והקשה לו רבא והא דבר הורה קאמר ועוד א"כ כל מ"ע שהזמ"ג נמי אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, ע"כ והק' שם הצל"ח מאי פריך רבא והא דבר תורה קאמר הא מצינו בכמה מקומות דאף שהיא מדרבנן מ"מ קאמר בגמ' דהוי ד"ת כמו לעיל כו' גדול כבוד הברי' שדוחה ל"ת שבתורה כו' ותי' דהתם ליתא מקום למטעי משא"כ הכא יש נפ"מ גדול אי הוי מדאורייתא ממש או רק מצד לא תסור לענין אי נשים יכולות להוציא לאנשים ע"כ לא הי' אומר בלשון דבר תורה אי כוונתו הי' רק דרבנן ומצד לא תסור עש"ה באורך. ונ"ל בס"ד די"ל לפי"ז ליישב דברי אביי דלא חש להכי דאביי ורבא י"ל דפליגו בפלוגתת הב' דיעות דלעיל אי נשים יכולות להוציא את האנשים או לא דאביי שפיר קאמר דמדרבנן קאמר ומ"מ קאמר בלשון חייבות דבר תורה, משום דליכא מקום למטעי לומר דהוי מחוייבות מדאורייתא ממש כמו אנשים ויוציאו אנשים י"ח שלא כדין ז"א דאביי ס"ל דמ"מ אין הנשים מוציאות לאנשים וכמו שנבאר לקמן. אבל רבא שפיר העלה והא דבר תורה קאמר משום דאיהו הוי ס"ל דנשים מוציאות האנשים כשהם מחוייבות כמותן ויש מקום ממי' למטעי הכא לומר שמחויובות מד"ת ממש ויוציאו אנשים י"ח שלא כדין ע"כ ליכא למימר דמדרבנן קאמר, ולהמתיק הדבר, דהנה צריך להבין לפי דברי הצל"ח הנ"ל איזה מקום יש לטעות כיון שעדיין לא ידענו משום היקש ומצד סתמא היינו אומרים כיון דהוי מ"ע שהזמ"ג פטורות הנשים, ונ' די"ל דכבר הק' בתשו' חת"ס חאו"ח סי' קפ"ה ל"ל קרא בקידוש היום מצד זכור ושמור דהא מחוייבות הנשים בקידוש היום מצד שאף הן היו באותו הנס דהא אמרי' בקידוש היום זכר ליצמ"צ וכתיב כן בעשרת הדברות בפ' ואתחנן שמור כו' וזכרת כי עבד היית ויוציאך כו' וגם בתוס' ע"פ כתבו דפרך בא"ת ב"ש בגימטר' וג"ל היי' כ"ט מלאכות שהם כנגד יצ"מ, וע"ש מה שתי'. וי"ל דהיי' הסברא החיצונה שהיינו יכולים לטעות דד"ת קאמר והוי ס"ל דסברא שאף הן היו באותו הנס הוי סברא דאורייתא לכך שפיר הק' רבא והא דבר תורה קאמר וכדברי הצל"ח שיש מקום לטעות משו"ה דנשים יוציאו י"ח גם לאנשים אבל אביי י"ל דלא חש להכי דאיהו הוי ס"ל דסברא שאף הן היו באוה"נ הוי רק סבר' דרבנן ואין מוציאות את האנשים מצד האי טעמא. (וגם י"ל כתי' החת"ס שם דטעם זה הוי בשבת רק טעם הטפל ואין לחייב משום הכי ע"ש אמרת קדוש ישראל ז"ל) ולפי"ז יותר יומתק כדברינו הנ"ל דחשש לי' המחבר לסבר' הי"א כיון דגם רבא ס"ל כסברת הי"א אלו ודו"ק. אמנם יש ליישב במאי פליגו אביי ורבא וי"ל דאביי ורבא לשיטתייהו אזלי דבמס' קידושין ס"ו ע"א אמר אביי אשתך זינתה בעד א' היא היא ר"ל דעד א' נאמן ורבא אמר אין דבר שבערוה פחות מב'. והק' שם הרשב"א ז"ל הא ג"ש דבר דבר מממון שצריך ב' מדאו' ולמה קאמר אביי דסגי בעד א', ותירץ אביי מדרבנן קאמר והק' על זה בפנ"י א"כ מאי קאמר רבא דבר דבר דאין פחות מב' ותירץ דרבא ס"ל כיון דג"ש הוי כמפורש בהדיא אין החכמים רשאי' להחמיר לומר דסגי בעד א' ע"כ. א"כ אביי ורבא פליגו אי ג"ש הוי כמפורש בהדיא או לא. ובמק"א כתבתי בזה בענייותי ראי' ואכמ"ל. ולפי"ז י"ל גם כאן דאביי דס"ל דרב אדא בר אהבא מדרבנן קאמר הגם שיש לנו היקישא שהוקשה כה"ת לתפילין דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אפ"ה רשאים חמז"ל להחמיר ולחייבם במקום שנראה להם דהיקישא לא מיקרי מפורש. אבל רבא לשי' ס"ל דמקרי זה ג"כ מפורש כמו גז"ש ואין חכמים רשאים להחמיר בזה, אע"כ דבר תורה ממש קאמר כנלענ"ד נכון בס"ד (ואפשר בזה י"ל קו' הנ"ל איזה מקום יש לטעות כל עוד שלא ידענו היקשא דזכור ושמור. וי"ל דאביי הוי ידע שיש