זכרון י-הודה גרינוולד חלק א עב

בסי' רמ"ד ס"א שמותר ומכ"ש בתלוש לצורך מחובר ומכש"כ בתלוש ממש, ובנ"ד גם בלא"ה הי' מקום להתיר דהא במחובר גופי' אם אינו מפורסם שאסור כמ"ש המג"א בשם ע"ש בסק"ט סי' הנ"ל, כ' הלבוש הטעם משום דגזרינן אינו מפורסם אטו מפורסם אבל בתלוש לצורך מחובר כ' הלבוש שם בס"ק הנ"ל לדעת הי"א שבהגה"ה ס"ב דיש לומר דלא גזרינן ובזה מיושב דברי הע"ש שהק' המג"א עליו יע"ש. ובנ"ד עיקר השאלה משום המלאכה בעצים הנעשים לצורך אדנים דהיינו תלוש לצורך מחובר. אבל הם במקום שאינו מפורסם שנעשו לישראל ולא גזרינן, וכ"ז לדעת הי"א. אבל לשי' המחבר גם תלוש לצורך מחובר גזרינן גם בשאינו מפורסם. אמנם בהא דתלוש לצורך מחובר במפו' דוודאי אסור ולמחבר גם באינו מפורסם יש להסתפק אם הוא בכגון נ"ד שאינו לצורך מחובר של ישראל זה דעושין בשבילו רק הוא לצורך ישראל זה והוא ימכרהו למחובר, אם גם זה מקרי תלוש לצורך מחובר דאסור וחפשתי ולא מצאתי מי שידבר בזה רק ראיתי בב"ח שכ' בזה"ל בסי' רמ"ד דדוקא שמפורסמא מילתא שהוא לצורך מחובר "ישראל" וכו' משמע דוקא כשהוא לצורך מחובר של ישראל ולא כשהוא לצורך סחורה של ישראל והוא ימכרם לצורך מחובר למי שיקנה אותו, וכל דין תלוש לצורך מחובר גופי' הביא הב"י מר' ירוחם ז"ל שהוא רק חומרא והב"ח החזיק על ידו יע"ש, ודיו להחמיר בשהוא תלוש לצורך מחובר של ישראל שיש עכ"פ סברא להחמיר ולומר כמו שהמחובר עומד לעשותו בשכירות כגון בית והדומה לו, כ"כ בזה וע"כ גזרו בקבלנות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז הכ"ה (הובא במהרש"ם סי' קע"ב) שסיים שאין הכל יודעין ההפרש בין קבלנות לשכיר יום וזהו ג"כ לדעתי כוונ' ה"ה ז"ל מ"ש הטו"ז רמ"ד סק"ב, אבל כשהבלנים נוטלין כל הפירות "מחזי" להו "לאנשי כשכיר יום". והארכתי בזה במק"א וגזרינן גם בתלוש לצורך מחובר של ישראל שיאמרו שישראל זה בוודאי החלק יעיד על הכל שכל הבנין או שאר המחובר שעושה התלוש לצורך אליו ג"כ עושהו כמו כן על דרך זה ומחזי להו לאינשי כשכיר יום, אבל במלאכה בתלוש לצורך סחורה לישראל דלא שייך לומר כן בכה"ג י"ל מודה גם המחבר היכי שאינו מפורסם מותר בתלוש לצורך מחובר בשנעשה בקבלנות. (ועיין בתשובה פ"ג נטה להחמיר גם בזה המסדר.) ואני בעניי אמרתי במק"א לפ' כוו' התוס' בע"ז דף כ"א ע"ב ד"ה אריסא שם בסוף דברי הר"י ז"ל וז"ל ואעפ"י שהלכה כרשב"א מ"מ באריסות שדה אין הלכה כמותו, וצריך להבין איזה המשך יש לדברים הללו, אטו תלי' דין זה של רשב"א באידך דרשב"א, ופי' דלפי דברי הלבוש הנ"ל בדעת הי"א שבהגה"ה דגזרינן במחובר אינו מפורסם אטו מפורסם ולמחבר גזרו עוד יותר דגם בתלוש לצורך מחובר גזרי' אינו מפורסם אטו מפורסם, אע"ג דתלוש לצורך מחובר גופי' גזירה הוא אטו מחובר, הרי דגזרינן כ"כ גזירות טובא לרשב"א א"כ יש מקום לומר דמאי דס"ל לרשב"א דאריסות דשדה אסור לאו משום דס"ל דשדה לא קיימא לאריסות דלא שייך לומר כן דאטו פליגי במציאות, אע"כ הי' מקום לומר דגזר אריסות אטו קבלנות, ע"ד שגזר שם בירושלמי תלוש וכו' אטו מחובר ואינו מפורסם אטו מפורסם, ואם כך הי' טעמו ראוי דלא נחלק לענין הלכה בין ב' דברים הללו, ואי קיי"ל בחדא כרשב"א ראוי שנפסק כמותו גם באידך ע"כ כ' התוס' ואעפ"י שבקבלנות קיי"ל כרשב"א דגזרינן תלוש לצורך מחובר אטו מחובר אבל באריסות לא קיי"ל כוותי' אלא כרשב"ג וכו' והטעם למה באמת מחלקים ביניהם דבשלומא לגזור אינו מפורסם אטו מפורסם והה"ד תלוש לצורך מחובר זה בגוונא זה הוי הגזירה בדבר אחד, אבל לגזור דבר דלא שייך בי' מ"ע דהיינו שדה אטו דבר אחר דשייך בו מראות עין בזה לא קיי"ל כוותי' ולא גזרינן בי' כנ"ל לפרש דברי התוס' על נכון בסד"ש ועוד הי' מקום להאריך בהיתר בנ"ד באין פקפוק ולהתיר הדבר בהיתר ממש, והית"ב ישלח ברכה במעשה ידיו בכי"א הדב"ש ובשלום תורתו או"נ. הק' יודא גר"וו. סימן ע"ח המחבר באו"ח סי' רע"א סעיף ב' פסק דנשים חייבות בקידוש היום אעפ"י שהוא מ"ע שהז"ג משום דאתקש זכור לשמור כו' ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם ע"כ. והק' הב"ח למה הכא פסק דמוציאות את האנשים ולא הביא שום חולק ובה' מגילה סי' תרפ"ט הביא הי"א דהיי' שי' הבעה"ג דחולק ואומר שאינן מוציאות את האנשים עיטו"ז ומג"א הכא. ולענ"ד יש ליישב דהנה שם במגילה ד' אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס ע"ש בתוס' דלתירוץ א' הוי סברא שאף הן היו באותו הנס רק סבר' מדרבנן ולתי' רבינו יוסף איש ירושלים ז"ל י"ל דהוי סברא דאורייתא, ועיין בתוספת פסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה היו פי' עוד סברא חדשה דווקא במידי דרבנן אמרי' דמצד סבר' אף הן היו באותו הנס וודאי תקנוה גם בעד נשים כיון שאף הן היו באותו הנס. אבל במצות עשה דאו' לא אמרי' כן ר"ל משום דנעו מעגלותיה לא תדע דהא לא דרשי' טעמי' דקרא דאטו אנן ידעי' טעמו דנותן התורה יתב' למה ציוה מצוה זו, ע"כ לא נוכל לחייב להנשים על סברא דאף הן באותו הנס אח"ז מצאתי בתוס' רעק"א ז"ל מגילה אות י"ח שפי' ג"כ הכי וב"ה שכוונתי לדעתו של הגדול זי"ע ועי"ש עוד בדבריו וצ"ע. ואפשר דהיי' ג"כ הפי' בתוס' מגילה הנ"ל בתי' הא' ור"ל דבמגילה מסתמא אנשי כנה"ג תקנוה גם לנשים מצד סברא דאף הן היו באה"נ אף דמקרא מגילה הוי דברי קבלה מ"מ אנשי כנה"ג תקנוה וכתיב ג"כ בהדיא במגילת אסתר וקבלו היהודים כו' ואת אשר כתב מרדכי אליהם כי המן וגו' חשב על היהודים וגו'. אמנם אינו מוכרח