זכרון י-הודה גרינוולד חלק א עא
Zichron Yehudah part 1 71 · זכרון י-הודה גרינוולד חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →ונתן אותה בבית אחר השייך ג"כ להקהל, והאמת שיש בביה"כ עוד מראה שעות אחרת, רק מקודם היו ב'. וכעת נשאר רק א' התלוי בצד אחר בביהכ"ל הק'. ושאלו אותי אם מחוייבים להחזיר המראה שעות הזה לביהכ"נ או רשאי להניח אותה במקום שהיא עתה ולענ"ד פשוט דמחוייבים להחזירה לביהכ"נ דהנה בירושלמי ר"פ בני העיר איתא כל כלי ביהכ"נ כביהכ"נ והכי פסק הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' תפלה הלכה ט"ו בהדיא. ואיתא שם בירושלמי ספסלה וקלטורה כביהכ"נ, ומפ' בפני משה דהיי' שרפרף הדום רגליו, וזהו דבר שאין מצטרך כ"כ מ"מ כיון שעשאו לצרכי ביהכ"נ הרי הוא כביהכנ"ס, ותימה גדולה שבשו"ע ה' ביהכנ"ס לא הובא דין זה כלל, ובב"י סי' קנ"ד מביא להירושלמי הנ"ל. וממילא כיון שהכלי שעות הנ"ל עשאוה לצורך ביהכ"נ בוודאי דין שאר כלי ביהכנ"ס יש לו ואסור להוציאה להדיוט, ואם מצד שנתקלקלה ואינה ראוי לתשמישה. הנה פשיטא לשי' הר"ן ז"ל שבפ' בני העיר (הובא בתשו' מהרמ"ש חאו"ח סי' ע"ד) שתשמישי ביהכנ"ס נקראים תשמישי קדושה וממילא גם כשנתקלקלו דין תשמיש קדושה עלה פשיטא שגם אחרי שנתקלקלה לא ירדה הכ"ש הנ"ל ממעלתו ועדיין דין קדושת ביהכנ"ס עלה ואסור להוציאה לחולין. אם לא שיחליפה באחרת וכמו דאיתא בשו"ע או"ח סי' קנ"ג סעיף י"א. אלא אפילו לשי' הרמב"ן ז"ל דס"ל דכל כלי ביהכנ"ס דין תשמישי מצוה יש להם רק כ"ז שראויים לתשמישן קדושתם עליהם, אבל לאו כשנתקלקלו, מ"מ הכא בנ"ד דכבר נתנוהו לתקן ותיקנוה וראוי' עתה להתשמיש שנשתמשו בו מקודם, מחוייבים להחזירה למקומה אעפ"י שיש עוד אחרת כמוה, כיון דגם מקודם היו שתים ומסתמא לצורך עשאו שתים וגם מטעם פן תתקלקל האחרת וישתמשו בנתיים בזו לבדה, והצורך לכך בבתי כנסיות בשביל זמני התפלות, כיון שאין קורין לביהכ"נ ורק משתמשים בכלי השעות כנ"ל עכנלע"ד לברור שמחוייבים להחזירה, כתבתי לפום ריהטא. סאטמאר י"ד למב"י תרס"ד לפ"ק. הק' יודא גר"וו סימן ע"ו בעזהי"ת ברחוחסה"ג. בתשו' מרן חת"ס חאו"ח סי' קפ"ז העלה להלכה דכשנכנסים לביהכ"נ או לשאר מקום מקודש אי"צ לפנות דרך ימין משום דרך קצרה עדיף ודוקא בתוך המקום המקודש אומרים תמיד דימין עדיף וכמוכח מגמ' זבחים ס"ז דכל העולים למזבח הקיפו דרך ימין חוץ מן העולה לג' דברים לנסכים וכו'. ומפ' התם טעמא שלא יתעשן. וקשה ל"ל טעמא משום שלא יתעשן תיפוק לי' דכל הנכנסים לעזרה נכנסים דרך קצרה ויוצאים בארוכה ומכח קושי' זו חידש דוודאי הנכנסים מחול אל הקודש יש ליכנס דרך קצרה, אבל מי שכבר נכנס למקום המקודש יש לו להקיף לימין אפי' בארוכה דימין עדיף לעולם. אבל כשנכנס מבחוץ אי"צ לפנות דרך ימין לפי"ז הנכנס לבהכ"נ ג"כ דיני' הכי היא. אולם נראה דהיינו דוקא אם מיד כשבא מבפנים לפתח הביהכנ"ס מתחלקים הדרכים א' נוטה לימין וא' לשמאל. אבל כשבתחלת הכניסה לביהכנ"ס יש רק דרך א' ורק אח"כ מתחלקים הדרכים. נראה שבזה כבר צריך לפנות לדרך הנוטה לימין כיון שכבר הוא בתוך המקום המקודש ה"ז דומה להא דתנן דכל העולים למזבח עולים דרך ימין וכל פנות שאתה פונה לצד ימין, אע"ג דהצד השני הוא דרך יותר קצרה, ימין עדיף כנ"ל, ובכ"ז אפשר דוקא דבר שהוא שוה לכל נפש דהיינו שהמקום שהוא רוצה לילך לשם הוא מקום קבוע לכל אדם לעשות שם אותו הדבר כמו שהי' במזבח, אבל בכה"ג בביהכנ"ס שלכל אדם יש לו מקום קבוע ויש שיש לו מקום קבוע בצד השמאל קרוב מאד להפתחו, אטו נאמר שיקיף כל הביהכנ"ס כדי לילך למקומו ואינו דומה לענין מקום הקבוע במזבח אפשר בזה כ"ש כל פנות שאתה פונה אלא לצד ימין, וענין מהרי"ל ז"ל שהי' הולך בקצרה לצורך הקריאה להבימה, ומסיק בחת"ס ז"ל הנ"ל דהיינו כשהוא ג"כ הדרך לימין, היינו דוקא ג"כ כדי לילך לבימה, שהוא מקום קבוע לכל כמו המזבח, אבל לצורך למקומו הקבוע לו לכל יחיד ויחיד בפ"ע להתפלל שזה אינו דומה כלל לענין המזבח, אפשר בזה אין שום קפידא לפנות לימין ולהקיף, ולהלכה למעשה צריך עדיין להתיישב בס"ד. סימן ע"ז ברכת טוב לחיים ולשלום לכבוד התלמיד הרבני המופלג בתוכ"י חרוץ ושנון כש"ת מו"ה יצחק נ"י בהגאון מהר"י כ"ץ ז"ל בישוב סאמאטער יע"א. אהובי התלמיד באמת שמכתביך הגיעני כבר זה איזה חדשים. אמנם לרב טרדותי לא הגעתי להשיבך עד כעת בשגם גוף השאלה מבואר דינו בהדיא בשו"ע או"ח סי' רמ"ד ועתה שפניתי מעט אשיבך, ואין ביהמ"ד בלא חידוש, ותוכן השאלה שקנית עצי יער אשר חורשי עצים יעשו מזה עצים שונים למיניהם מהם לאדנים גדולים וקטנים, ואותן עצים שלא יצליחו לזה עושים מהם דויבען לחביתין גם עושים מהם לשריפה וכל אלה העושים במלאכה מקבלין שכרם בקבלנות או מכל קלאפטער או מכל אלף באופן שהנכרי אדעתי' דנפשי' עביד, ועושי המלאכה אינם רוצים לבטל ממלאכתן בשבת קודש ולהשלים להם ההפסד יעלה לסך גדול ועצום כיון שעושי המלאכה מרובים הם והוא מלאכה שצריכה כמה חדשים, ושאלת מה דעתי בזה. הנה אם עסק המלאכה הוא חוץ לתחום של מקום שישראל דרים שם כמו שכתבת אין בזה שום שאלה דבמחובר גופי' קיי"ל