זכרון י-הודה גרינוולד חלק א ע

סימן ע"ג פה בקרית חוצות אין מי שרוצה לומר קדיש יתום אחר עלינו, וברמ"א סי' קל"ב באו"ח ואומרים קדיש יתום אחר עלינו וע"כ רע עלי המעשה שמסיימים התפלה ואין מי שאומר קדיש אחריו. ודכירנא כשזכיתי ללמוד בישיבת מרן הכ"ס זללה"ה זי"ע ועכ"י ועשו מנין בביתו ולא הי' מי שיאמר קדיש ובכ"ז לא סיימו התפלה מעולם בלא קדיש, ואם לא אמר אחד מאנשי המנין אמר הוא ז"ל בעצמו, וגם במנהג אשכנזים שאומרים שיר של יום אחר עלינו ואח"כ שיר מזמור לאסף מעולם לא סיימו בלא קדיש שאחריו וגם בזה אם לא אמר אחד מאנשים דשם הוא בעצמו אמר, ומסתמא ראה כן מאביו ומצרן הח"ס ז"ל. אמנם פה במרחץ שאין מי שיאמרנו רק מי שיש לו או"א ולא רצה לומר קדיש זה כי המנהג שמקפידים האבות ע"ז. ובאמת איתא בשו"ע סי' קל"ב בהגה"ה שם ואפילו אין יתום בביהכ"נ ואומר אותו מי שאין לו או"א, ואפילו מי שיש לו או"א יכול לאמרו אם אין אביו ואמו מקפידין עכ"ל. הנה מלשון זה לכאורה משמע בשידוע שאין מקפידין אז יוכל לאמרו, אבל מסתמא לא יאמרנו וביו"ד סי' שע"ו סעיף ד' כ' הרמ"א ז"ל ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי עדיין אינו בידו למחות שלא יאמר קדיש אחר האם וכ' שם בפ"ת בשם תשו' אבן שוהם משמע דאם שניהם חיים לא יאמר קדיש ע"כ ר"ל באם מוחין דוקא דהא בזה מיירי הרמ"א משמע הא סתמא יכולין לאמרו, וק'. ולענ"ד אולי יש לומר דבאו"ח מיירי באם יש אחר שיאמרנו אז גם סתמא לא יאמרנו, אבל אם בליכא אחר שיאמרנו אז בסתמא יאמר גם מי שיש לו או"א, וטעם הדבר יש לומר דהא אין ספק מוציא מידי וודאי דכל ענין קדיש יוצא מקרא דונקדשתי בתוך בנ"י בעשרה וכשיאמר מקיים מצות ונקדשתי ובשאו"א מקפידים איכא בי' משום מורא או"א ובסתמא איכא רק ס' מצות מורא או"א, ובאמת גם בליכא אחר שיאמרו אם גם או"א מקפידין טעמא בעי למה יכולין להקפיד כיון שאמירת הקדיש הוא מונקדשתי בתוך בנ"י, והי' מקום לומר דרמ"א ז"ל איירי דוקא באיכא אחר, ואפשר לומר אם מקפידים הוי עי"ז כדואגים וכרוע מזלי' עי"ז וחמירא סכנתא ואיכא בי' משום ונשמרתם מאד לנפשותיכם כנ"ל, עכ"פ קדיש דרבנן הביא בש"ת שם בשם ת' אבן שוהם דבזה וודאי יוכל לאמרו אף מי שיש לו או"א ובכ"ז גם בזה יש לומר דאם יש מי שאין לו או"א מוטב שיאמרנו הוא ורק בליכא מי שאין לו או"א יאמרנו אף מי שיש לו, וחיים ושלום על רבנן ותלמידיהון אמן. סימן ע"ד שלום וכט"ס לכבוד ידידי התלמיד התורני הרבני המופלג חו"ש יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה אהרן כ"ץ זינגער נ"י. מכתב כ' קבלתי ואני טרוד מאד באין לשער, ע"כ לא יכולתי ליקח פנאי להשיב כראוי, מיד כשקבלתי מכתבו, מ"מ יען שנוגע הענין לקדושת הכהונה מצד מצות וקדשתו וכו' וגם שנוגע לעשות שלום, נזדרזתי עכ"פ להשיב בקוצר אמרים. הנה מע"כ כותב אשר שם במקומכם נוהגים שמוכרים כל העליות לס"ת כל עלי' בפ"ע וגם מי שיעלה ראשון ואין חוששין להקדים את הכהן לקיים מצות עשה דוקדשתו שמבואר בפוסקים שהעיקר שהוא מ"ע דאורייתא ממש, ובפרמ"ג סי' קל"ה העלה לפסול אותו לעדות מי שעובר על מ"ע זו אפילו למ"ד שהוא רק מדרבנן יע"ש. וכבר כ' מרן הח"ס ז"ל באו"ח סי' ע"ה שאין שום מקום ח"ו לנהוג מנהג להעביר את הכהן מלעלות ראשון. ועובדא דמהרי"ק ז"ל בשורש ט' שהובא במג"א שאני התם שהי' יכול לעלות בביהכנ"ס אחר, וגם המעיין בפנים במהרי"ק יראה דהתם הוי רק פעם אחת בשנה, וגם יותר מזה שכהן לא רצה לקנות את העלי', ע"כ הוכרחו שם לתפוס במנהג אבותם. אבל לנהוג שבכ"ז אין קדימה לקרות לכהן לקיים מ"ע דוקדשתו חס מלהזכיר ויעיין בשו"ת מהרמ"ש חאו"ח סי' כ"ט וסי' ס"א ובתשו' מהרי"א חאו"ח סי' מ"ה שהעלו להלכה שח"ו להקל בזה ואף במקום שאין לוי וצריך לקרות את הכהן ללוי ג"כ מ"מ העלו שאין להקל ח"ו, מכש"כ במקום שיש לויים, ומכש"כ במקום שהכהן קונה ג"כ העליי' רק שאינו רוצה ליתן כ"כ כמו הישראל חלילה להקל בזה, ומכש"כ בשבתות ויו"ט דחמירי יותר כמבואר בטור בשם הרא"ש ז"ל, ע"כ אבקש את כ' האקרו"ט מכם נא חדלו לכם מזה ולא תאמרו שהוא כבר מנהג מקודם לדחות הכהן משום יתר ההכנסה, כי הוא מנהג בטעות כמ"ש בזה סי' הנ"ל ומכש"כ במקומכם שלפי הנשמע אין הכנסה לקהל בזה רק היחיד יכול לנכות זה מה שנותן בעד העלי' מהסכום שפורע לקופת הקהל. ומ"מ הכהנים שלא נ"כ בר"ה העבר שלא כדין עשו אם היו בביהכ"נ בשעה שקראו כהנים כי יש בזה ביטול ג' מ"ע כמבואר בטור, אם לא שיצאו מקודם מביהכנ"ס, ובכ"ז הי"ל להעביר על מדותם כדי לזכות ביוהק"ד במ"ע הנ"ל ולברך את ישראל בעין יפה שעיניהם תלויות בזה, מכש"כ שהי' בקהל כמה אנשים שאינם חפצים לדחות את הכהנים מהראוי להם וגם נשים וטף ולמה יפסידו הם, עכ"פ על העתיד כי כל הקהל יעשו כמחוייב כראוי וברכת ה' עליהם תבוא ויזכו לגמר חת"ט, כאו"נ ונפש אוהבו הדש"כ כה"י. סאטמאר ח' תשרי עתר"א לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן ע"ה נשאלתי בדברי הכלי "מראה שעות" שקורין "אוהר" שהי' תלוי מקודם בביהכנ"ס הק' ואח"כ נתקלקלה, והיתה עומדת בחדר שחוץ מביהכ"נ ולקחה השמש ונתן אותה לתקנה