זכרון י-הודה גרינוולד חלק א סח

רק היכי כשעושה מעשה חדש ע"ש ובזה מובן דברי הירושלמי הידוע ששלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם. וקשה למאי הוצרכו להזהירם על כך הלא קרא כתיב אל תסיג גבול עולם, אמנם לפי דברי מג"א הנ"ל אפשר דמשום שינוי באיזה דברים לא הי' שייך אל תסג וכו', ע"כ הזהירם מ"מ דגם בזה לא ישנו כי הכל מנוי ושקול לפי סודן של דברים הידועים להם, ומכש"כ במעשה דקמן הבאים לשנות בכג"ז עי"ז עושים פרצות בישראל ח"ו וקרא כתיב אם לא תדעי לך, צאי לך בעקבי הצאן בדרך שהלכו אבותיך כדז"ל, ומכש"כ בדבר שמיוסד על יתידות חזקות כמבואר בתשו' אמרי א"ש ובתשו' הדר"ג נ"י ובמכתבי הרבנים הג' ה' עליהם יחיו, אין לנו אלא מנהג אבותינו והם חיים וקיימים לעד. כתבתי בנחיצה רבה או"נ הדש"ת באהבה רבה. הק' יודא גר"וו. סימן ע' בד"מ בסי' נ"ו אות ה' וכן הוא בהגה"ה בשם הגהמ"ר פ' תפ"ה בירושלמי ע"פ קום כי דבר כו' מכאן אר"א כד עני אונן וכ"ד שבקדושה צריך למיקם ארגלוהי, ובבאה"ט אות ד' מביא מכוונות מה שנראה מהירושלמי שצריך לקום בעניית איש"ר טעות הוא יע"ש, ואני מצאתי במד"ר פ' בלק ע"פ ויאמר לו בלק מה דבר ה'. כיון שראה שאינו ברשות עצמו, הי' משחק בו כיון שראה בלעם שהי' משחק אמר לו בלעם עמוד שאין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרים ע"כ, ורש"י ז"ל בפירושו כתב בזה"ל כיון שראהו מצחק נתכוין לצערו עמוד על רגליך אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום ע"כ, נראה בסד"ש לפרש דברי רש"י ז"ל דלכאורה פשטות דברי המדרש נראים דאין מחוייבים לעמוד כשנאמרים דברי המקום ב"ה רק שנתכוין בלעם לצער את בלק ע"כ אמר לו שיקום, ויקשה מזה על דברי הגה"מ הנ"ל. אמנם רש"י ז"ל ביאר במתק לשונו כוונת המד"ר והיינו עפמ"ש באוה"ח ע"פ זה דה"ק דלפי המד"ר הנ"ל למה אמר קום בלק ושמע בויו כו' א"ו ירצה לפי שאמר ה' לבלעם שוב אל בלק כו' שהזקיקו לומר הדברים לפני בלק וזה אם הי' אומר קום בלק שמע הי' נשמע שרצונו לומר שיקום לשמוע כדי שישמע מעומד, אבל אין חיוב בשמיעה אם לא ירצה לשמוע יפנה וילך לו, לז"א ושמע חיוב בקימה וחיוב בשמיעה, עכדה"ק ז"ל. ולפי"ז י"ל דבאמת אמר הית"ב שוב אל בלק וכה תדבר, ולא צוהו שבלק ישמע דבריו דוקא, אבל בלעם הוסיף לומר קום בלק ושמע שנצטוה שישמע ויקום כדי שישמע. וזשפירש"י ז"ל כיון שראהו מצחק נתכוין לצערו לבלק, ע"כ א"ל עמוד על רגליך אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום ב"ה, ר"ל שאתה דוקא תשמע הדברים וממילא ע"כ אתה צריך לקום, וכדברי המדרש שאין אתה רשאי לישב ודברי המקום נאמרים, וזהו שנתכוין לצערו דוקא דאל"ה לא הי' צריך להשמיע אליו הדברים וממילא לא הי' צריך לקום כנלע"ד, ומזה הי' מוכרח לפי"ז שבאמת מי שצריך לשמוע כגון שאומרים קדיש צריך באמת לעמוד, וזה כדברי הגהמ"ר הנ"ל, וכבר כתב המג"א בס"ק ד' שהכוונות אינו חולק על גוף ההלכה ע"ש ולפלא בעיני שלא הביאו ממאמר המד"ר הנ"ל. סימן ע"א במג"א סי' נ"ח ס"ק י' הביא דעת הכ"מ ספ"א מק"ש יש שואלין מ"ש דדרשי' בשכבך כ"ז שבני אדם שוכבי' גבי ק"ש של יום נמי נימא לדרוש ובקומך כ"ז שבנ"א קמי' דהיי' פה"י וי"ל דאה"נ כו' ע"ש, ותי' המג"א בשלומא בשכבך פי' כ"ז שהוא שוכב אבל לשון קימה לא משמע אלא בשעה שעומד ממטתו אבל אח"כ לא מקרי קימה אלא עמידה כו' ע"ש, וקשה לי טובא מגמ' ערוכה ברכות דף י"א ע"א ב"ש מ"ט לא אמרי כב"ה א"ל ב"ש א"כ נימא קרא בבוקר ובערב מאי בשכבך ובקומך בשעת שכיבה שכיבה ממש ובשעת קימה קימה ממש, ע"כ ולדברי המג"א ק' האיך יכול לכתוב ל' בבוקר ובערב, הא לשון בבוקר ובערב הי' משמע תחלת הערב ולא כל הלילה, ועל הכ"מ בוודאי ק' האיך יכול לכתוב בבוקר ובערב הלא הי' משמע תחלת היום ותחלת הערב, ולדידי' באמת זמן ק"ש של היום הוי כל היום וכן של לילה כל הלילה, ולומר דב"ש באמת פליגו בזה והי' סוברי' כר"א בריש פרקין דבשכבך פי' כל זמן שהולך לישן דהיי' תחילת הלילה באשמורה ראשונה. וכן בבוקר תחלת הבוקר אבל לב"ה באמת י"ל כדברי המג"א או ככמ"ש למר כדא"ל ולמר כדא"ל ובזה הי' קצת מתיישב סוגי' הגמ' דלא קאמר אח"כ לתרוצי לב"ה מאי משיבי' על דברי ב"ש בזה למה לא נאמר בבוקר ובערב, משום דבאמת לב"ה לא מצי לכתוב בבוקר ובערב מטעם הנ"ל משום דקיי"ל כחכמים ור"ג דלעיל דבשכבך פי' כל הלילה, מ"מ כ"ז דוחק כיון דאין מבואר פלוגתת ב"ש וב"ה בזה, אחרי זמן מה האיר ה' את עיני ומצאתי בדברי מאור עינינו בפנ"י בגמ' הנ"ל הביא מקודם דברי הרשב"א ז"ל דבבוקר ובערב לאו דוקא כו' וכ' ולענ"ד נראה דנהי דלשון ערב הוי נמי מבע"י היינו היכי דלא כתיב בוקר בתרי' משא"כ הכא דכתיב ערב ובוקר בחד קרא ומקדים ערב לבוקר הוי ערב ממש כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר וכה"ג טובא עכל"ה: ולפי"ז נימא נמי דלענין הנ"ל י"ל ג"כ דוודאי היכי דכתיב ערב לחודי' או בוקר לחודי' פי' תחלת הערב או תחלת בוקר, אבל היכי דכתיב ביחד ערב ובוקר הוי משמע שפיר כל הלילה וכל היום כלשון הקרא ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, כנלע"ד, ועי"ש עוד בפנ"י ובצל"ח שם. אמנם עדיין ק"ק על מ"ש המג"א הנ"ל בתי' דאם הי' הכוונה על כל היום הי' צריך לכתוב ל' עמידה, ומדכתיב ובקומך משמע בשעה שעומד ממטתו, וק' מלשון המשנה דקאמרי ב"ה א"כ למה נאמר ובשכבך