זכרון י-הודה גרינוולד חלק א סז

יותר המקרא, או שלא לשנות, מה אומר ומה אדבר, וקרא אמר אם לא תדעי לך צאי כך בעקבי הצאן פירש"י הסתכלי בפסיעות שפסעו אבותיך צא ולמד מה בלימוד הגמ' הק' שהוא שורש ויסוד הלכה שבודאי צריך ללמדה על בורי' ואחז"ל בפר"א בן חמש למקרא, בן חמש עשרה לגמרא, והטעם למען ידע ויבין דקדוק לשון המקרא על בורי' וידע כל מוצאי הלימוד וידע כל השיתא סדרי משנה כדי להקשות ממקום למקום ולתרץ בזה הגמרא שעי"ז יצא מקור ההלכה בכ"ז ראו הדורות שלפנינו שלא להחזיק בדורותינו בסדר לימוד הזה מפני עת לעשות כו', עיין בחת"ס עה"ת בדרשה הנפלאה והקדושה בפ' בשלח הפוך בה והפוך בה, מכש"כ בענין תרגום המקרא שאדרבה ע"י התרגום אשכנזית שמיוחד ומתוקן ממקור משחת ומעין כרפש בוודאי לא יעזוב הדרך של אבותינו ז"ל ללמדה בפירוש רש"י ז"ל בלשון הרגיל אצל היראים שבמדינה, ומה שאתה אומר שעי"ז שיתרגל בלשון האוה"ע יבין יותר בשום שכל ויבין במקרא, בושני מדבריך הלא אדרבה ע"י התרגום הזה יופסק עיקר פירושי של רבותינו הק' ז"ל במדרש וגמרא, כי התרגום של אלו הלומדים הלועזים בלשון לאומים מיוסד רק לתרגם המלה ולא הענין ומתרגמים רק עפ"י הפשט, ועי"ז ח"ו יעקור דרשת חז"ל וכשנכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך הי' חושך בעולם ג' ימים. וגזרו ביום ההוא תענית צדיקים לדורות כדאיתא באו"ח סי' תק"פ. ומרן הק' החת"ס ז"ל הי' דרכו לדרוש ביום ההוא ברבים בכל שנה לעורר לילך בדרכי אבותינו הצ' ע"ה. ומהאמור תבין את אשר לפניך, אבל עכ"פ להזהיר שילמוד בלשון יהדות כדי שיבינו הבנים במקרא המשך התיבות, וענין המקרא, וחלילה לך לעורר מדנים, והשי"ת יורינו דרך זה לילך והמעשה אשר נעשה לקיים בנו אין פרץ כו' אדרבא יתקדש ש"ש ע"י לאיט"א בכ"י אס"ו. א"ד רבך הדו"ש וטובך באה"ר ובשלום כל תלמידינו דשם המצפה לישועה ולגאולה קרובה ברחמיו יתברך. הק' יודא גרי"וו. סימן ס"ח בשו"ע או"ח סי' מ"ח בשבת אומרי' אצל פסוקי פ' התמיד פסוקי מוסף דשבת והביא בטור שבעל המנהיג השיב על המנהג מפני שאין נכון להזכיר קרבן מוסף עם תמיד של שחר כו' ובמג"א מפרש שי' הטור אע"ג שעדיין לא התפללו שחרית מ"מ אם תחשב אמירת הפסוקים להקרבה גם אמירת פסוקי תמיד נחשב להקרבה ע"ש. והקשה על זה דבברכות פ' תה"ש כ"ו ע"ב אמרי' תניא כוותי' דריב"ל דתפלות כנגד תמידים תיקנום ופי' רש"י ז"ל אנשי כה"ג והכי פי' הרמב"ם ז"ל פרק א' מהל' תפלה הרי שבזמן הבית ג"כ התפללו ואפי' לריב"ח בגמ' דס"ל תפלות אבות תקנו מ"מ אסמכינהו רבנן אקרבנות כך מסקי' בגמ' התם ע"ש. וממילא נראה דשלימות הקרבת התמיד הי' על שתיהם ע"י הקרבן וע"י התפלה, ועתה בעו"ה בזמן החורבן התיקון רק בשיח שפתותי' והיינו ע"י קריאת פ' התמיד במקום הקרבת הקרבן ומצורף עם התפלה שמ"ע, ולפיכך שפיר מסתבר לומר אע"ג דאמירת הפסוקים נחשב להקרבה מ"מ כ"ז שלא התפלל גם תפלת שמ"ע לא נשלם עדיין האמירה שבמקום הקרבן לגמרי, כמובן, ולענ"ד י"ל בדרך אפשר כיון דבלא"ה א"א לעשות ממש דוגמת הקרבן כיון שאז בזמן הקרבת הקרבן הי' מתפללים גם התפלה, והשתא א"א לעשות שיח שפתותינו בפעם א', ע"כ אפשר ליכא קפידא במה שמזכיר גם פסוקי מוסף קודם, כיון דגם פסוקי שחרית אינם במקום הקרבה ממש כדלעיל, רק להזכיר עניינם בצירוף הצער שאינם יכולים להקריב ממש תחשב לפניו י"ת לרצון, ועיין ב"ח אפשר דברינו כלולים בדבריו ע"ש. סימן ס"ט בעזהי"ת. נגהי ליום א' י"א שבט תרס"ג לפ"ק. חיים ארוכים ושוכט"ס לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה אליעזר דייטש נ"י אב"ד דק"ק באניהאד יע"א. אחדשה"ט דמע"כ הדר"ג נ"י האמת לאמיתו שבעת קבלתי מכתבו הראשון לא הבנתי מתוך דבריו שרוצה באמת לעשות בזה פרסום לקבץ הסכמות הרבנים רק חשבתי למשפט כי רק דרך אגב מה שהי' לכתוב אלי שלח גם העתק תשובתו, להסכים עליו והדר"ג נ"י לא לדידי צריך. אמנם עתה כי ראיתי כי כבר שלח ביעקב והפיצו בישראל אמרתי גם אני אקיים חבר אני לכל אשר יראוך, ולא יהי' ח"ו בכלל וחסרון לא יופל להמנות שדז"ל שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם וכמשמע מגמ' ברכות כ' דבזה גם מי שאינו מזיד הוי בכלל, ע"כ נקיטנא גם אנא בשיפולי גלימאי דהני אינשי דמעלי מעכ"ק הרבנים הג' שיחי' אשר ידם תכון עמו לעשות גם בזה משמרת למשמרת. אמנם הדבר בעצמו תשו' הדר"ג נ"י נאמנה מאד שמהראוי לומר הזמירות והתפלות בקולו של יעקב ונשמע קולם בבואם אל הקודש לאומרם בקול חוצב להבות אש, ותשו' אמרי אש או"ח סי' ג' הוא בזה קלורין לעינים ולשון הירושלמי תענית פ"ב אשר הובא ברמז ברמב"ן סוף פ' בא רק בקיצור ז"ל ויקרא וכו' אר"ש ב"ח חציפתא נצח לבושא כ"ש לטובתו של עולם יתב'. ועוד מוכחי קראי בהדיא קולי אל ה' אקרא וכו' וכתיב ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ובזמירות נאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים ע"ש במדרש שוח"ט וכמוהם מקראו' רבות, ועכ"פ המשנים נקראים בזה משנים ממנהגי ישראל אשר ע"ז נאמר לא תסיג גבול עולם, ועיין מג"א הביא דבר חידוש בסי' שס"ו סק"כ דבדבור לא שייך שינוי ממנהג