זכרון י-הודה גרינוולד חלק א סב

ודברי מג"א אמתיים בדעת רש"י ז"ל, והטעם כמ"ש המג"א והסכים על ידו מרן בתשו' חת"ס חאו"ח סי' ל"ג והביא שכן הסכים הא"ר דחיי' לאונס שיזדמן. והנה הטו"ז כתב בסי' הנ"ל במעשה שהי' ביהכנ"ס ישן בחוץ לעיר ואח"כ נתיישבו היהודים בתוך העיר והתיר לסתור ע"מ לבנות בחדש כי הי' דן זה כמו תיוהא, ובכ"ז כ' אח"כ להתחיל לבנות מקודם החדש ואח"כ לסתור הישן ע"ש ואע"ג שבגמרא איתא בחזי בי' תיוהא סותר מיד צ"ל דהיינו דוקא בתיוהא ממש, אבל בתיוהא כה"ג לא עמד על נפשו להתיר בלתי לצרף עכ"פ גם היתר זה להתחיל לבנות מחדש, ולפי"ז אולי יש לומר דוקא כה"ג דעובדא דרמי בר אבא במגילה התם שלא היתה הביהכנ"ס הישנה רעוע ולא הוי בי' תיוהא ע"כ אסר לי' ר"פ ור"ה לסתור הישן אע"ג דכבר התחילו לבנות החדש, אבל באופן דאית בי' חשש תיוהא ולא תיוהא ודאי כה"ג דט"ז אפשר יש מקום לסמוך על דברי הב"ח. ואם כנים דברינו יש ליישב דברי המחבר ולשון הגמרא הנ"ל דברישא אמר הנ"מ שהי' הישן חזק דבזה אין סותרים אפילו כשכבר התחיל לבנות החדש, אבל כשאינה חזקה הביהכ"נ הישנה וגם לא חזו בי' תיוהא עכ"פ רק חשש תיוהא בזה יש חילוק אם כבר התחיל לבנות החדש מותר לסתור הישן ע"מ לבנות בעצים וכבנים שממנו בתוך החדש וגם אחת לאחת כמג"א הנ"ל, אבל בלא התחיל עדיין לבנות החדש אסור מ"מ לסתור הישן, וניחא גם הסיפא אבל אם חרבו יסודותיו סותרים אותו מיד, ודייקי' מינה אבל אם חרבו ולא חרבו אין סותרים מיד אלא יתחילו מקודם לבנות החדש וגם רק יסתרו אחת לאחת כדי לבנות החדש מעצים ולבנים של הישן, ואפשר דהיינו דיוק הלשון שבגמ' אבל חזו בי' תיוהא, דוקא בנראה בהדיא התיוהא בזה סותרים, אבל בלא חזו בי' תיוהא בהדיא רק חשש תיוהא או כמעשה דטו"ז הנ"ל יש חילוק הנ"ל, והנה בנ"ד כפי מה שאמרו לפני שהביהכ"נ רעוע ומזומן ליפול במשך הזמן, אבל לפי הבנתי לא נראים בו ביקועים בהדיא, ע"כ חלילה לסותרו מקודם שיבנו, אבל אחרי שיתחילו לבנות החדש הי' מקום לפי דברינו הנ"ל להתיר באם יסתרו הישן אחת לאחת כדי לבנות מיד ממנו בתוך החדש, בפרט למ"ש החת"ס זללה"ה בתשו' דבדבר של צבור דהוי כקדירה דבי שותפי יש לחוש שאם לא יתירו כנ"ל מי יודע אם לאח"ז יתאמצו ג"כ לקבץ ממון בפרט בישוב הנ"ל אם ימשכו איזה מהנגידים את ידם מזה, אולי אח"כ הנגידים הללו ילכו לדור למק"א וכדומה, והעיר קטנה יוכל להיות שיתבטל אח"כ הבנין החדש לגמרי, כך הוא נוטה לכאורה דעתי העניי'. אמנם חוזרני בי דמלבד שלא מלאני לבי לסמוך על דברינו הנ"ל למעשה, עיין בד"ח ח"ר סי' י"ב דאוסר ג"כ, עוד בו דהנה בהגה"ה בסי' הנ"ל כ' ואסור ליקח אבנים מביהכ"נ הישנה כדי לבנות חדשה, ומצויין להגהות אשר"י פ' בני העיר, והב"ח תמה על הגה"ה זו וז"ל "ויש מקום לתלמיד לטעות בלשונו ולהבין דאפי' כבר ניתץ הישן ג"כ נמי אסור, וזה ודאי שקר ואם ידין דאסור לנתוץ הישן כדי לבנות החדשה, זה לא הי' צריך לאמרו, ואם בא להוסיף דאפילו כי התחילו לבנות ג"כ אסור ז"א, אלא בליכא דוכתא לצלויי ע"כ, ואני העני אומר משה אמת ותורתו אמת, דכ"ז גרם להב"ח לכתוב כן משום שבימיו לא נתגלה עדיין ס' אור זרוע הגדול שממנו מוצא הדין של הג"א הנ"ל, אבל אנו שזכינו שנתגלה כבר הס' אור זרוע א"ש דברי הרמ"א ז"ל כמו שנבאר, והנה הב"ח עיקר יסודו שבהג"א גופו כ' להוסיף תיבת אלה "כי אסור ליקח אבנים" כי ליכא דוכתא לצלויי', והנה בזה כיון הב"ח האמת שהם היו מפרשים בגמ' דמגילה גבי רמי ב"א דאסר לי' ר"פ ור"ה לסתרו ע"מ לבנות משום שלא הי' דוכתא אחרינא לצלויי", דכך כתב בהדיא בא"ז הגדול, אבל מ"מ יש ליישב דברי הרמ"א ז"ל ומקודם שנעתיק דברי הא"ז נקדים רק דברי הגמ' ב"ב שממנו מקור הלכה זו דהכי איתא שם דף ג' ע"ב א"ר חסדא לא ליסתור אינש בכ"נ עד דבנו בי כנישתא אחריתי איכא דאמרי משום פשיעותא וא"ד משום צלויי מ"ב איכא בינייהו דאיכא בכ"נ אחריתי, [וי"ג דאיכא דוכתא לצלויי]. והנה ז"ל האו"ז בה' ביהכ"נ ודברי קדושה סי' שפ"ה אחרי שהביא גמ' דמגילה הנ"ל גבי רמי ב"א, וקמיבעיא לי' הא דר"ח, משום פשיעותא שמא יפשע ויתייאש ולא יבנה אחר כה"ג מאי וכו' אתי לקמי' דר"פ וכו', ואסר לי', וכתב דסברו כמ"ד בפ"ק דב"ב דטעמא דרב חסדא משום צלויי וכן הלכה והכי אמרינן התם מרימר ומ"ז סתרו ובנו בי קייטא בסתוא ובי סתוא בקייטא והאי דא"ל רבינא לר"א גבו זוזי וכו' א"ל דילמא אתרמי מילתא דמצוה ואפקו להו היינו להאי לישנא דמפרש משום פשיעותא ואנן קיימא לן משום צלויי, ירושלמי שאלין לר' מנא (ולפנינו הגירסא ר' אימו) מהו ליקח אבנים מביה"כ זו ולבנות בביה"כ אחרת א"ל אסור א"ר חלבו לא אסר ר' מנא אלא מפני עגמת נפש, פי' המפ' כדי שיזכרו בנינה ואת שהיו רגילין להתאסף שם וישתדלו לבנות באותו מקום עצמו וכדאמר ר' אימי בסמוך משום חורבן אותו מקום עכ"ל, וזה שייך רק כשבונים במקום אחר וכמ"ש לקמן בסד"ש, משמע אע"ג דאיכא דוכתא לצלויי ופליג אגמרא דידן עכ"ל, והנה מזה כ' הג"א שם פ"ד דמגילה דאסור ליקח אבנים וכו' כי ליכא דוכתא לצלויי, ר"ל דין הירושלמי בענין אבנים שייך רק כי ליכא דוכתא לצלויי, כגמ' דמגילה לפי שיטת הא"ז דהוי קמפרש דמאי דאסור ר"פ ור"ה משום דהוי ס"ל כמ"ד בב"ב משום צלויי, וכיון שהמחבר כ' ההלכה כשיטת הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' תפילה כמ"ד משום פשיעותא וחייש גם לאונס שיזדמן שיעכב מלבנות א"כ תו לא צריך לן למימר דירושלמי פליג אגמרא דידן אלא גם סוגיא דירושלמי ס"ל כסוגיא דש"ס בבלי בב"ב הנ"ל משום פשיעותא וממילא אפילו כי איכא דוכתא