זכרון י-הודה גרינוולד חלק א ס

כנלע"ד, ומהאמור נשמע דמלבד האיסור של הסתכלות וכו' שהוא איסור דאורייתא שהביא בס"פ שכ' על זה גדול המורים הרמב"ם ז"ל שנקרא מומר לדבר אחד, עוד בו איסור דאורייתא שעובר על מקדשי תיראו שמורא מקדש מעט הוא בכללו ועוד יש בו איסור משום אל תסג גבול עולם כשמשנים ממנהג ישראל הקדושים מעולם שעושים המחיצה הנ"ל באופן שלא יוכלו להסתכל וכו'. ועיין עירובין ט"ז ע"ב במשנה דר"י ב"י ס"ל דכל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה, ואף דאנן קיי"ל להלכה כרבנן דפליגי התם, עכ"פ מצד החיוב לכתחלה יש לעשותה עצהיו"ט, ומכש"כ דכך הי' מנהגן של ישראל. מכל הלין טעמי רמ"כ דמילי דמתא עלי' רמי' ישתדל בכל כחו ואמצו לעשות המחיצה הנ"ל באופן הראוי עצהיו"ט, ובודאי בנ"י מאמינים בה' וקדושים יזדרזו לעשות לקיים דברי חכמים, וינוחו להם ברכות על ראשם בכי"א, והית"ב ברחוחסהגב"ה יתנהו לחן ולחסד ויהיו דבריו נשמעים לעבודתו יתב' כאו"נ ונפש ידידו הדש"ת. הק' יודא גר"וו. ועיין עוד בתשו' בית הילל סי' ק"ד מהגאון דקאלאמייא ז"ל מ"ש בענין זה דבר נחמד לתרץ דברי המשניות שם, ואני העני הייתי מקדמת דנא רב בסאבאטישט יע"א וכשבאתי לשם היתה המחיצה הנ"ל ג"כ רק עשוי במחיצות שתי, ועי"ז היו יכולים להסתכל, והגבאי הי' נאמן עמי, ונתייעצנו יחד שקודם ר"ה צויכו לאומן לעשות ב' מחיצות גדולות עשויות בשתי וגם ערב, בערך אורך מחיצה הנ"ל, וקבענום על המחיצה מבפנים, וכיון שעלה לא ירדה אף שהיו גם שם מפקפקים, עכ"פ התייראו לקלקל, ועדיין גם היום מתקיימות שם, בעזהי"ת. סימן ס"ג שלום וכט"ס לך אהובי כבני דרב המאה"ג חו"ב המיוחס כש"ת מו"ה אברהם חנוך נ"י דיין מצויין בק' סאטמאר יע"א. מכתב כ' ע"י ה"ב קבלתי סמוך לש"ק, ועתה במוצאי ש"ק הנני להשיבך ע"ד שכתבת שרוצים לעשות זכוכות החלונות בביהמ"ד מחזיקי תורה שלכם מזכוכית עב והוא קצת מצוייר פרחים וחששת מצד ג' דברים, הא' שהוא התדמות לנכרי, יען שהרוצה בכך אמר שנמצא כזה בבתי תפלות שלהם ובבתי השרים וחששת כמ"ש בנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' י"ח וז"ל ואני חושב אלו ראו בהיכלות השרים וכו' ורוצים להתדמות להם וכו' ואם הוא מטעם זה אני קורא בו וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות עכל"ה, ועוד חששת כי כזה לא מקרו חלון מאחר שאין הראי' שולטת בו להסתכל בו מעבר לעבר מכלי חלון כזה או שאר דבר סתום ואפל. ובשו"ע סי' צ' ס"ד איתא צריך לפתוח פתח או חלונות כנגד ירושלים ועוד כי ההסתכלות בשמים מביא להכנעה ומסוגל ליראת שמים עכת"ד. ואשיב על ראשון ראשון הנה בענין חשש הא' ז"ל הרמ"א ז"ל בשו"ע יו"ד סי' קע"ח יהא מובדל מהם כו' וכ"ז אינו אסור אלא כו' או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש משום דרכי האמורי וכו' (ומסביר בהגהת מהר"ב ז"ל בשם מהרי"ק ז"ל כיון שעושה דבר משונה שאין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגין כן אז בוודאי נראה כנמשך אחריהם ומודה, דאל"כ למה יעשה כדברי התמוהים ההם ע"כ) אבל דבר שנהגו לתועלת וכו' מותר ע"כ, הנה מבואר מזה דוקא אם כוונתם לעשות החלונות מזכוכית הנ"ל בזה לא משום תועלת אז שייך משום ובחוקותיהם לא תלכו, אבל אם צריכים לזכוכית עב כזה משום איזה תועלת אינו יודע בו שום איסור לכאורה, ומה שכתב המחבר אין הולכין בחקות הנכרים והוסיף הרמ"א ז"ל בשם הטור ורמב"ם ז"ל ולא מדמין להם הכוונה שלא לבד לילך בחקותיהם שהנהיגו הם אלא אפי' מה שעושים מבלעדי כן רק שעושין המעשה באופן שיהי' דומה למעשיהם ג"כ אסור, אבל פשוט שדברי הרמ"א ז"ל שאמר אח"כ שדבר שהוא לתועלת או משום איזה טעם אחר מותר. ומעתה אם עושין מזכוכית הנ"ל לאיזה תועלת כגון ע"י שהוא עב מאד לא בקל ישבר או שלא להביט מבחוץ אל תוך הביהמ"ד או משום הידור ממש, לענ"ד לא הי' בו שום חשש איסור של התדמות להם כנ"ל לכאורה. אמנם אם נראין הדברים שאלולי שהיו רוצים להתדמות להם לא הי' עושים החלונות מזכוכית עב כזה אף שיש בו תועלת וכדומה ג"כ, בודאי איסור גמור לעשות כן, דהא בספק וחשש בעלמא כזה ג"כ אסור כמ"ש הרמ"א ז"ל גופי' בדבר וכו' דאיכא למיחש בי' משום דרכי האמורי אסור. ועל טעם השני הנ"ל שע"י הזכוכית עב הוי כשאר כותל ולא מקרי חלון וקיי"ל שצריך שיהי' חלונות בביהכ"נ. הנה לכאורה זה תלוי בטעם החלונות וז"ל המג"א סימן צ' סק"ד איתא בגמ' אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות, ואע"ג שצריך שיתן עיניו למטה, כמ"ש סי' צ"ה ס"ב מ"מ כשנתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים, לעורר הכוונה, וכ' שם במחצהש"ק שקושיית הגמ' סובב שם רק לפירש"י ז"ל שם בגמ' ברכות ל"ד ע"ב חלונות שגורמים לו שיכווין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע, משא"כ לטעם ר"י ז"ל שיהי' הבית מתוקן באויר טוב ולפי' א"צ להסתכל לשמים, או לטעם של הרמב"ם ז"ל דנקיט השו"ע כוותי' למען שידע שתפלתו צריך לעלות דרך ירושלים לפי טעם זה ג"כ אינו צריך להסתכל לשמים עכ"ל והנה לטעם ר"י ורמב"ם ז"ל ליכא נפ"מ אי הוא זכוכית עב או דק עכ"פ כיון שנעשים החלונות כנגד ירושלים דיו בזה, ובאמת הי' ראוי לפי טעמם שיהי' החלונות פתוחים כמ"ש