זכרון י-הודה גרינוולד חלק א נט

דברכות שר' יוסי נכנס לחורבא להתפלל ולא רצה להתפלל בדרך שמא יפסקהו עוברי דרכים אעפ"י שאין נכנסים לחורבא מפני הסכנה ע"כ, ובכ"ז הביא ג"כ מתה"ד וכ' בלשון אחר שאם אינו חושש שיפסקוהו עוד מוטב להתפלל בדרך יען שבעיר הרבה דמותים של ע"ז ובתי ע"ז וכו' אמנם אם אינו בבירור שלא יפסקהו מותר להתפלל במלון ע"כ. והנה מכל הנ"ל נראה דאף אם חלילה באותו חדר גופי' שמתפללים יש דמות ע"ז ג"כ הותר רק שלא יבלבלהו בתפלה, מכש"כ אם אין הדמותים באותו חדר ממש. ומה שכתב בשו"ע סי' צ' ס"ק י"ג שנגד הבגדים המצויירים אין להתפלל היינו דוקא באותו חדר מטעם שלא תתבטל הכוונה, אבל באינם באותו חדר לא שייך זה (וגם הצורה הזאת אינה צורה בולטת וקולא. עיין בסקמ"א ביו"ד) והא דהביא רש"י ז"ל בפ' וארא ע"פ כצאתי את העיר אפרוש את כפי כו' אבל בעיר לא רצה להתפלל לפי שהיתה מלאה גלולים, י"ל כיון דאפשר בלא"ה אסור, ממילא בנ"ד ג"כ דאפשר בלא"ה יש להחמיר ע"ד שכתב הש"ך בסי' קמ"א ס"ק כ"ז בשם ר' ירוחם ז"ל דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר להם ובנ"ד ג"כ יש לומר כך ומכש"כ לעשות שם בית קבוע להתפלל שם ברבים אין נכון הדבר, דהא דרמ"א ומג"א ז"ל הנ"ל רק דברו באם נזדמן כך. אבל לקבוע להתפלל בכה"ג נראה הדבר כמכוער קצת, וע"ד שכתב בתשו' חת"ס ז"ל חלק ששי לענין היתר לעשות מלאכת אומנות בשבת בביהכ"נ כתב אותו צדיק ז"ל זי"ע דכל עיקר ביהכ"נ עושין לקיים ונקדשתי בתוך בנ"י והיאך יעשה דבר דשייך גבי' לעבור על תחלת המקרא ולא תחללו וכו' יע"ש, סי' מ"ג, והה"ד בנ"ד אף שח"ו לומר דשייך בזה ח"ה אבל עכ"פ מכוער הדבר לדעתי כר"י הנ"ל, ואפשר דאית בי' משום אבזרייהו דרוצה בקיומו דאסור בע"ז. עיין בד"מ סי' צ' אות ד' בשם תשו' הרא"ש סי' ב' כלל ה' בגדים המצויירים עליהם דבר ע"ז או איזה דבר תפלות אסור לישב עליו בבהכ"נ וכ"ש להניח בצד ב"ה עכ"ל, וכל הנ"ל דמותר בא"א היי' דוקא באם אינו בצד שמתפללים כנגדו אבל בצד שמתפללים כנגדו נראה פשוט דאסור כמובן, ע"כ אם אפשר בודאי יתאמץ כפר"מ להשתדל שיהי' להם בית קבוע לתפלה ברבים במק"א, והית"ב ברחמיו ישמע שועת ב"י ויגאלינו גאולת עולם ב"ב, א"ד אוה"נ החותם בברכת שיו"ט הק' הבע"ל. הק' יודא גר"וו. סימן ס"ב שיל"ת סאטמאר יום א' ט"ו כסליו עדר"ת לפ"ק שוכט"ס לחיים ארוכים וטובים, לכבוד הרב הגדול בתורה ויראה כש"ת מו"ה שלמה זלמן ליש נ"י רבק"ק שעסבורג. מכתב כמ"ע קבלתי בעתו, ומחמת רוב הטרדות לא השבתי מידי והנה ראיתי במכתבו כמה יגיעות יגע ע"ד הביהכ"נ הק' דשם, שיהי' בנוי כראוי עפ"י מנהגי ישראל, רק בדבר המחיצה שבין עזרת האנשים לבין עזרת נשים לא עלתה לו כרצונו, ובודאי מחוייב ביותר לעשות בדבר כהוגן, יען כי דבר זה אינו נוגע רק משום שינוי מנהגן של ישראל בלבד אלא נוגע באיסור דאורייתא, וכבר הביא מע"כ הלשון של הפי' משניות להרמב"ם ז"ל בסוכה פ"ה מ"ב ומתקנים שם תקון גדול כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים ע"כ. והנה התויו"ט שם מפרש דבריו כי הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש וכו', ועוד משום כו' ושמא וכו', ודבריו צ"ע לכאורה למה צריך לומר שההסתכלות מביא לידי קלות ראש הא הראי' גופא הוי איסור דאורייתא כמ"ש ולא תתורו, ואחרי עיניכם, וכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' עכו"ם דדבר זה גורם לטרדות מן העוה"ב, והקרא אמר ברית כרתי לעיני אמנם יען שלא הוצרכו לעשות גדר בפני השמחים בשמחת בית השואבה אשר הי' רק חסידים ואנשי מעשה רק הוצרכו לגדר בפני הבאים ורואים את השמחה, כמ"ש בתויו"ט שם וגם הרואים ההם גופייהו היו יראים מלעבור ח"ו, רק יען פשוטי העם אם גם המה יראים מלעברה עכ"פ אינם נזהרים מלראות, וע"י הראי' יוכלו לבוא ח"ו לידי קלות ראש וכו' והרא"ה ז"ל בחינוך שלו כ' בזה "כי מהיות האדם בנוי בעין שא"א שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, ע"כ א"א להגביל האדם בזה בגבול ידוע וכו', ועיין תיו"ט שבאים ח"ו לידי קישוי וכו' וע"ש בתיו"ט מה שהק' למה דוקא מבלאי מכנסיי' וכו הא גם כתונת ומצנפת היו של פשתן, וי"ל לע"ד ומצאתיו אח"כ ביתר ביאור בס' בני יששכר שכל שמחת בה"ש הי' בא על תיקון ברית המעור וע"כ דוקא מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם מהם היו מפקיעין וכו', ומהאמור מובן ממילא שמחוייבין לעשות המחיצה המפסקת הנ"ל דוקא באופן זה שלא יוכלו להסתכל האנשים בנשים, ועיין טאו"ח סי' קנ"א שכ' בתי כנסיות ובת"מ אין נוהגים בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה, ועיין באו"ח סי' מ"ד שכ' הטור ולא חשוב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש (עמג"א שם סק"ב מ"ש בזה) וצ"ע בדברי הב"ח שם בסי' קנ"א שכ' שכל אלו אין אוכלין וכו' הם בכלל קלות ראש, והביא ג"כ מפירש"י ז"ל במגילה ובאמת שכן הוא שם ברש"י ז"ל דף כ"ח, אבל רש"י ז"ל לשיטתו לא גריס ואין אוכלין בויו, אבל הטור והמחבר וכן הוא גי' הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' תפלה הלכה ו' שכ' בלשון "ואין אוכלין" בהם, ע"כ אכילה אינו בכלל קלות ראש, ורש"י ז"ל הוי ס"ל כמו שמפרש דלענין קדושת ביהכ"נ הוי האכילה ק"ר שמקילים אותה. אמנם שאר הראשונים ז"ל צ"ל דהוי ס"ל דאין אכילה בכלל ק"ר רק טעם האיסור אכילה ושינה בהם הוי כמו שאר דברי קדושה שאין משתמשים בהם להדיוט. אבל אינו משום מצות ומקדשי תיראו