זכרון י-הודה גרינוולד חלק א נד

ביום שלאחריו נזדרזתי להשיב מפני הכבוד אמנם הי' הדבר קשה מאד בעיני להשיב בענין שלפניכם בפרהסיא ואין מגלין בזה וכיו"ב אלא לצנועין וכמובן, בכ"ז הרהרתי להשיב וזכות המצוה תגן ותציל. והנה מצווים ועומדים אנו מקרא דושמרתם את משמרתי לעשות גדרים וסייגים ולא ליתן מקום לדבר שיש בו חשש לחוש בו שיהי' לפוקה ומכשול ח"ו לדורות הבאים ודמי נפשות נקיים ודמי זרעותיהם יתבע אז ממעמידי הדבר ההוא, ואם גם הוא רק ספק רחוק מאד שיבוא מזה מכשול הוא הלא בספק פקו"נ הולכים לחומרא. ועיין תשו' מרן חת"ס חיו"ד סי' רמ"ה שהעלה דאפי' בדבר שעפ"י ההלכה הי' אסור לפקח הגל בשבת מ"מ אולי קוני שמיא גליא שהיו ישראל מותר לפקח בשבת, ואם בחיי שעה כך מכ"ש בחיי עולם עאכו"כ אם גם הי' באופן הזה שנוכל להתירו עפ"י הדין, מ"מ אולי קוני שמיא גליא שנוגע לפקוח נפשות ישראל, נאמר בזה וחי בהם כפי' הח"ס בדברי התוס' שם, ומכ"ש בנ"ד שגם עפ"י הדין וההלכה נראה דאסור וכמו שיתבאר לקמן בס"ד. הנה הנידון דשם בקהל כבודכם שברצונם לבנות להם ביהמ"ד חדש ואם גם יש להם בתי מדרשים המכילים אותם, הלא הריב"ש ור"י הלוי ז"ל הובא במג"א ססי' קנ"ד באו"ח דס"ל דהמעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש לו ביהכנ"ס אחרת בעיר מונע הרבים מלעשות מצוה והביא שם המג"א דמדברי הרא"ם ז"ל כראה דס"ל דאם הביהכ"נ מכילה אותם אסורים להפרד, מ"מ לכאורה הי' מקום לומר דבנ"ד גם הרא"ם ז"ל מודה כיון דע"י שהבהכ"נס החדש יהי' של צבור יהי' בו תועלת לכלל תקנת הצבור עדש"כ המג"א שם בסוף סי' הנ"ל מהר"ש הלוי ז"ל וכמובן (ולא משום דיש קדושה לשל רבים יותר משל יחיד דסברא זו דחיי' במתני' מגילה כ"ז ע"ב) ואכמ"ל. אמנם דא עקא שהשתדלו שקיבלו המעות לצורך בנין הבהכנ'"ס החדש הנ"ל מבעלי השוהלפונד וע"ד כן שיבנו להם שם גם מקום בית הלימוד לנערי ב"י (איזראלי' שוהלע) והיראים דשם מתייראים לנפשם פן ח"ו עי"ז יהי' מקום וסיבה שמבעלי השוהלפאנד אשר נתנו להם המעות הנ"ל יבקשו היום או למחר לאחר זמן שימנו להם שם לעהרער כרצונם (בלי הסכמת הצבור) כמובן, והנה פר"מ בכחו הגדול רצה לחלוק בזה על תשו' אבני צדק באו"ח סי' י"ד וכתב להכריח שעכ"פ אין לבקש צדקה מא"י ולתבוע בפה ובנה יסודו שאין כאן הכרח ושא"א מבלעדו רק לפאר מקום מקדש מעט, ודיו לבא מן הדין להיות כנידון דגם במזונות הגוף דמני' יליף הבעל אב"צ ז"ל הנ"ל, ג"כ רק מותר מה שצריך להחיותו ולא ליקח מהם למותרות וכתענוגי הגוף, וכ"כ הכא בצרכי הנפש באופן דאפשר לקיים המצוה, מבלעדי הסיוע של הא"י כמו בקהל כבודכם דיש להם עכ"פ ביהכנ"ס אחרת אין ליקח מהם. הנה לכאורה אי משום הא לא ארי' דהא הבעל אב"צ ז"ל גופי' לא התיר רק באופן שאין בהכנ"ס אחר או ח"ו נשרף הראשון או דחזו בי' תיוהא, כמ"ש בהדיא דבזה מדמהו למצוה דלהחיותו שלוקחים מהם כדאי' ביו"ד רנ"ד, אבל בנ"ד לכאורה גם האב"ץ מודה דאין לקבל ומכש"כ לבקש מהם, אמנם לפמ"ש לעיל ממ"ש המג"א ממהר"ש הלוי ז"ל שע"י שיש להצבור ביהכ"נ של צבור יש להם מקום להכריח להצבור לשלם המשים וכדומה לכאורה הי' מקום להתיר, אמנם כיון דהבתי כנסיות שהיו מקודם אין בכח הצבור לשנותם בבית אחר כדאי' באו"ח סי' קנ"ג סי"ז לא שייך הכא טעם דמהר"ש הלוי ז"ל וממילא קם דינא הנ"ל דאין לקבל ומכ"ש שאין לבקש מהא"י לצורך בנין ביהכ"נ מחדש שיהי' של צבור. אמנם גם בלא"ה אני אומר שבענין נידון דידן אין שום היתר לקבל ומכ"ש לבקש מא"י המעות לצורך בנין הביהכנ"ס אפילו אם ח"ו לא הי' שום ביהכ"נ אחר בעיר, וגם האב"צ נודה בזה דז"ל הטור בסי' רנ"ט בשם הרמב"ם ז"ל נכרי שהתנדב לביהכ"נ מקבלים ממנו והוא שיאמר בדעת ישראל הפרשתי אותו ואם לא אומר כן טעון גניזה שמא בלבו יחשוב לע"ז, והתימה על הרמ"א ז"ל שבססי' רנ"ד ביו"ד הביא דברי הר"מ ז"ל הללו בסתם שמקבלים מנכרי לביהכ"נ ולא התנה שצריך שיאמר כדעת ישראל הפרשתי אותו, והנה הכא בנידון דידן המובן שלא אמרו כך ולא כתבו כך בתנאי שמפרישים ומנדבים כזה על דעת ישראל וא"כ פשיטא שאסור לקבל מהם, והנה רש"י ז"ל פי' בעזרא סי' ד' פ"ב ויגשו אל זרובבל ויאמרו נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלקיכם פירש"י ז"ל היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד, והיינו כמסקנת הגמרא דערכין ה' ע"ב דאמר רבא משום רפיון ידים הוא דכתיב פירש"י ז"ל משום שלא היו מתכוונים לטובה אלא שיסמכו עליהם וישמעו לעצתם והם יאחרו הבנין עד שיסיבו את לב כורש שלא לבנותה עכ"ל, וצ"ל דהוי ס"ל לרש"י ז"ל דתי' זה של רבא קאי לאוקמי' לבריי' דלבדה"ב מועלים בו בין לר"מ בין לר"י עיין היטב בתוס' שם ה' ע"ב ד"ה אלא כו'. ודברי הרמב"ם ז"ל תמוהים מאד בעיני שכ' בה' מתנ"ע פ"ח ה"ח אבל אם הי' הדבר מסויים אין מחזירים להם שנאמר לא לכם ולנו לבנות וגו' מנ"ל הא דקרא דלא לכם ולנו, קאי אדבר מסוים דבגמ' לא מוזכר זה כלל בתירוצו של ריו"ח דמחלק בין דבר המסוים לשאינו מסוים ולא הביא שם זה מקרא הנ"ל, ועוד דהא הקרא מיירי מתחלה ולא בסוף כדאי' בקרא בהדיא, ועוד ק' א"כ דקרא דלא לכם ולנו מוקמי בדבר מסוים, א"כ היאך קאמר רבא לעיל ה' ע"ב הלכתא דר"מ מסתברא דכתיב לא לכם ולנו הלא קרא זה מיירי מדבר המסויים, ואיך יליף מני' לר"מ דאין הנכרים מעריכין ע"ד דהק' תוס' בד"ה אלא עש"ה, והרמב"ם ז"ל דפסק כר"מ לענין עירוכין איך מזכה שטרא לבי תרי וצע"ג לענ"ד. והנה בנ"ד ג"כ כיון שמתייראים שטובתם של