זכרון י-הודה גרינוולד חלק א נג

אפי' לסתור אסור מכח הגמ' דריש פ' בני העיר הנ"ל דלמא יארע להם אונס דכך ס"ל המג"א רסי' קנ"ג כנ"ל לפירושו בגמ' הנ"ל וזה שייך נמי במכירה ומכש"כ במכירה דשייך עוד טעם לאסור בם ביש להם ביהכנ"ס אחרת חוץ מזו ג"כ אסור למכור כל עוד שאין בונים מקודם ביהכ"נ אחרת חדשה תחת זה שרוצים למכרה והיי' מטעם שלא יעברו על ולא תחללו וכו' כנ"ל כי דירתא דאינשא לא מזבני ביהכנ"ס לא כש"כ ובזה מיושב היטב לשון הרמ"א ז"ל ודו"ק. ומהאמור ממילא בנ"ד אסור למכור הביהמ"ד מבלי לבנות אחרת תחתיו מקודם אפי' כשנאמר דהו"ל ביה"כ של כפר, אמנם האמת שביה"כ בנ"ד לא מקרי של כפרים דהא כפי המובן נבנה על דעת שיכנסו בו להתפלל בקביעות גם אחרים מאותו העיר או מעיירות אחרת והוי רבים ע"ד כל הבא להתפלל בתוכו, וגם כיון שרבים התפללו אין לבעלי השותפים לבדם הכח להפקיע קדושתו וכמ"ש המג"א בס"ק ט"ז סי' קנ"ג וכמו שהסכים על ידו החת"ס חאו"ח בתשו' סי' ל"א הנ"ל והטו"ז גופי' בסק"ו סי' הנ"ל לא התיר רק בידוע שלא בנו אלא למעט עם וזה ליכא הכא, ועוד אפי' אם הי' דין הביהכ"נ דנ"ד כשל כפר לא הי' יכולים למכרו ע"ד לעשות שם במקום קדוש הזה בית חינוך קינדערשוהל אפי' ברשות ט"ה במעמד א"ה כיון שאין להם כח לעבור בהדיא על קרא דולא תחללו הנ"ל, אמנם כבר כתבנו לעיל דאין לביהכ"נ זה דין של כפר כיון שבנאו ע"ד שיתפלל שם רבים ובזה אין להם כח למכרו אפי' כשבנאו מקודם אחרת תחתי' לדעת מג"א הנ"ל ומכש"כ למכרה בלי שיבנו אחרת מקודם, ועוד בו מ"ש הד"ג נ"י שאחד מהשותפים שבק חיים לכ"י וא"א למכור שלא מדעת כולם, הנה אם יש יורשים כבר כתב הרמ"א בסעיף ז' שצריך דעת יורשיו ואם אינם שם וכדומה הלא כתב המג"א סט"ז בשל כרכים אפי' בנאו אחרת אסור דשמא יש אחד בסוף העולם דלא ניחא לי' דתפקע קדושתו ע"ש שהאריך ונשמע ממילא דגם בשל כפרים א' מהקהל יכול לעכב. ומסתמא ניחא לי' להנעדר שכתורה יעשה ובודאי לא ניחא דתפקע קדושתו, ועוד דאין לך ישראל שאין לו יורש וכו' ואם אינו כאן אמרינן שמא לא ניחא לי' דתפקע קדושתו, וממילא עוד נוסיף טעם שאינם יכולה למכרה כנ"ל, ובודאי בעלי השותפים יעשו כתורה ויתחשב להם לצדקה מעתה ועד עולם להיות זוכים במעשה הטוב שלהם להקים על שמם מצוה דרבים לטוב להם ולבניהם אחריהם לעולם אמן, דברי הדושת"ה או"נ. הק' יודא גר"וו. סימן נ"ו נשאלתי מבני כפר א' הסמוך לכאן שבדעתם לבנות להם ביהכנ"ס ואין להם מקום לבנות עלי' רק א' מהנכרים רוצה ליתן להם מקום להביהכנ"ס אבל דוקא בחנם ואינו רוצה לקבל מחירו, האם מותרים לקבל אותו ממנו. והנה לכאורה הדין פשוט בשו"ע יו"ד סי' רנ"ט סעיף ד' נכרי שהתנדב מנורה או ד"א לביהכנ"ס מקבלים ממנו והוא שיאמר בדעת ישראל הפרשתי אותם (עפירש"י ז"ל בערכין דף ו' ע"א) וכן כ' הרמ"א ז"ל לעיל סי' רכ"ד אבל אם מנדבים הנכרים דבר לביהכנ"ס מקבלים מהם ע"כ וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ח מהמ"ע הלכה ח', ואין מחלק בזה בין דבר המסויים לאין מסויים ודוקא כשמנדב לבדק הבית למקדש מחלק בין דבר מסויים לשאינו מסויים ולא בביהכנ"ס וזה"ל הרמב"ם ז"ל נכרי שהתנדב לבדה"ב כו' הי' הדבר מסויים כגון קורה או אבן מחזירים לו כדי שלא יהי' להם דבר מסויים במקדש שנאמר לא לכם ולנו, אבל לביהכ"נ מקבלים מהם לכתחלה והוא שיאמר כדעת ישראל הפרשתי ע"כ עיי"ש בכ"מ, וממילא לכאורה והה"ד קרקע המסויים מותר לקבל לביהכנ"ס. אמנם מדהוצרך הרמב"ם ז"ל לומר כגון קורה ואבן, דבזה מחלק בין מקדש לביהכנ"ס אפשר דוקא בכ"ז שהוא דבר שאינו מסויים כ"כ, וכן בתוספתא דמגילה שממנו יוצא המקור דין ביהכנ"ס מותר והוא הברייתא הנזכרת שם בערכין הנ"ל, נקיט ג"כ רק נכרי שהתנדב קורה לביהכנ"ס, בודקין אותו, משמע דוקא קורה וכה"ג הא דבר שניכר ונראה מסויימת לעולם בודאי יתפאר בו הנכרי לעולם ותהי' נקרא תמיד ע"ש הנכרי אפשר דאינו מותר לקבל מהנכרים. וראיתי בתשו' אב"צ חאו"ח תשובה י"ד שנשאל אם אין בזה חה"ש כשתקבלים בפרהסיא מנכרים לצורך ביהכנ"ס, והשיב הוא ז"ל שם דחה"ש לא שייך רק בצדקה שיאמרו כמה מגונה אומה זו שאין מרחמין על העניים, ולא כן לביהכנ"ס שצריך לפאר ולרומם עד אין שיעור כזה בכל מה דאפשר עכל"ה. והנה זיל בתר טעמא דוקא לענין לפאר אין לה שיעור אבל בלקנות מקום לביהכנ"ס לא שייך טעם זה ממילא אפשר אית בי' הכא בנ"ד משום ח"ה, שיאמרו האומה זו כ"כ מצמצמים שאינם קונים מקום לביהכנ"ס, ועיין מג"א ה' שבת סי' רמ"ג ס"ק כ' ג"כ לענין לשכור נכרי בקבלנות אפי' דבר שהוא מותר מצד הדין מ"מ אומר שהגדולים לא התירוהו משום ח"ה שהנכרי' ביום אידם שובתים, ועיין בתשו' ח"ס חלק ו' לענין ביהכנ"ס בשבת בהיתר כ' ג"כ כזה, וכבר כ' לעיל דמרמב"ם ושו"ע ג"כ אין ראי' להתיר ע"כ נלע"ד שלא להתיר לבני הכפר כזה ליקחו בחנם מהנכרי, רק דרך עצה אמרתי להם שהם יתנו המחיר לנכרי ואם אח"כ יחזרוהו להם לצורך הביהכ"נ בודאי רשאי' ללוקחו וכמבואר לעיל. כ"ב כסלו תרס"ו לפ"ק, אודה ה' מאוד בפי. סימן נ"ז החיים והשלום לאוצר בלום ה"ג כבוד הרב הגדול המפורסם החריף ובקי כקש"ת מו"ה פישל פ"מ נ"י דיין ומו"צ בק' בוטשקיב יע"א. מכ"ק קבלתי זה ב' שבועות והאמת שרובי טרדותי מונעים מלהשיב, בכ"ז מיד