זכרון י-הודה גרינוולד חלק א נב

ובתלוש לית בי' משום ל"ת כמבואר במג"א ססי' קנ"ב מתשו' מהרמ"פ יע"ש, ואף שהחת"ס בתשו' ל"ב מסיק להלכה דגם בתלוש שייך ל"ת כן, היינו דוקא לענין השחתת הכלים גופייהו, אבל לענין לטלטלם ממקומם וליתנם למקום אחר גם הח"ס ז"ל מסכים להיתר, והוכיח כן מגמ' מכות כ"ב ע"א דקאמר התם דהשורף עצי הקדש לוקה ואזהרתי' מקרא דלא תעשה כן ועצי הקדש הם מטלטלים, וכן העיר בפמ"ג, אע"כ דבנטלטלים אם משחית אותם אסורים ג"כ מדאו' ומש"כ מהרמ"פ ז"ל ראי' מקרא דמיירי רק במחובר מזבחותם ואשריהם ולא הוזכר ממטלטלין היינו דוקא לענין נתיצה ממקומו, אבל להשחית אותם לגמרי אמרינן מה לאשריהם תשרפון דהוי מחובר ממש מ"מ אמרינן דהשורף עצים תלושים מהקדש הוא בכלל דלוקים עליו, מכש"כ נתיצת מזבחותם דהוי רק תלוש ולבסוף חברום דכולל גם התלוש ממש להיות עובר הנותץ דבר מכלי הקודש המטלטלים, ועליהם ג"כ קאי אזהר' דל"ת כן. וכן ראיתי אח"כ בד"ח ח"ב סי' י"ג. וכל עיקר היסוד הנ"ל מכח דברי הרמב"ם ז"ל שהביא הא"ר הנ"ל דכ' דרק דרך השחתה אסור הנתיצה, ובאמת גם בה' יסה"ת כתב כן הרמב"ם ז"ל פ"ו ה"ז כל השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה. וצריך להבין מאין הוציא הרמב"ם ז"ל כן דרק דרך השחתה אסור מדאורייתא, ולא ע' בכ"מ מאין הוציא הרמב"ם ז"ל דדוקא דרך השחתה אסור וגם סתם הדברים לפרש מה נקרא השחתה, וי"ל לפמ"ש בח"ס תשו' כ"ג להכריח דאביי ורבא בע"ז דף י"ג ע"ב דפליגי בטעם דהמקדיש בהמה בזמה"ז תיעקר דוקא ולא לשוויי' גיסטרא וקאמר אביי מצד קרא דאבד כו' ל"ת כן ורבא קאמר משום מטיל מום בקדשים, וכ' החת"ס דטעם פלוגתיי' דאביי ס"ל דזה הוי דרך השחתה, ורבא ס"ל דזה לא הוי דרך השחתה, כיון דעביד כן מצד דלא ליתי לידי תקלה ואביי פליג וס"ל בזה ג"כ הוי השחתה כיון דלגבי הקדש זה לא הוי התיקון, אבל עכ"פ נשמע מפלוגתתם כדעביד לצורך תיקון ליכא בי' משום ל"ת כן, אבל לומר דפלוגתתם שם אי בדבר המטלטל כמו בהמה שייך בי' איסור דל"ת א"א מטעם הנ"ל דלאבד גוף המטלטלים ליכא למ"ד דבמטלטלים שרי וע"כ רק פלוגתת' אי מקרי זה השחתה או לא עכתד"ה, וממילא לפי"ז משם הוא יסוד מוסד לדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דדוקא דרך השחתה אית בי' משום לא תעשון כנלע"ד. ולפי"ז י"ל להטעונים דטו"ז סי' קנ"א סק"ג שאוסר לעשות גומא בכותל ביהפנ"ס לצורך השטענדער ולא חשש לדברי הא"ר הנ"ל שמביא מרמב"ם הנ"ל דרק דרך השחתה אסור י"ל דטו"ז אפשר הוי ס"ל דגם זה נקרא השחתה וכדעת אביי במסכת ע"ז הנ"ל, אמנם מדחזינן דמרנא דבעל ד"ח ז"ל בח"ב ססי' י"ד חשש שמ"מ יתנו במקום שהי' באה"ק מקודם יתנו מקום לספר א' ע"כ מהיות טוב שישאר הארון במקום שקנה לו מקומו מכבר וירחיבו את הארון שיהי' נכנס יותר בעומק הכותל ויעשו התיקון הצריך בין הכותל להארה"ק, ובזכות ותיקון תזכו לברכת מ"ש התנא כל המכבד את התורה וכברכת עובד אדום הגתי דכתיב בי' ויברך. בעבור ארון ה"א, כאוה"נ ונפש דוש"ת כה"י. הק' יודא גר"וו. סימן נ"ה בעזהי"ת ג' פ' תרומה ז"ך שבט עת"ר לפ"ק. שלום רב לאיוש"ט לכבוד אהובי התלמיד ותיק הה"ג המאוה"ג חריף ובקי חו"פ כש"ת מו"ה משה דוד נ"י רב בק"ק טשימפא יע"א. מ"ק קבלתי בזמנו, וע"ד מה שכתב פרמ"כ נ"י אודות הביהמ"ד אשר בנו להם השותפים זה עשרים שנה ועתה בדעתם לעקור דירתם משם ורוצים למכור הביהמ"ד ולעשות ממנו בית חנוך שמגדלים שם חכמים בלימוד חיצוניות מה שקורין קינדער-שוהל, ורומ"כ ני' מונע א"ע להגיד דעתו ברבים משום איזה חשדא וע"כ ביקש ממני להגיד בזה דעתי בעהית"ב אשר נתן לנו תורת אמת, והנה הרמ"א ז"ל באו"ח סי' קנ"ג ס"ז כ' וכל זה דביהכנ"ס של כפרים נמכר אלא כשיש להם ביהכנ"נ אחרת וכו' ופי' המג"א כוונתו דהיי' שבנאו עכשיו אחרת אבל בשיש להם רק שני בכ"נ מקודם אסור למכור אחת דהא אפי' לסתור אסור כמ"ש רסי' קנ"ב מכ"ש למכרו דגרוע מני' הרבה והיי' המג"א לשיטתו שם דאפילו יש להם ביהכ"נ קבוע אחרת באופן דאין לחוש משום צלויי וגם לא משום פשיעותא וכמ"ש בדברי טו"ז קנ"ב סק"א מ"מ אסור לדעת המג"א והטעם שמא יארע להם אונס וכמ"ש המג"א סי' קנ"ה סק"ה דזהו הטעם של כ"פ ורב הונא בגמ' פ' בני העיר כ"ו ע"ב וטעם זה שייך ג"כ במכירה ועוד נוסיף עליו במכירה לפמש"כ המחצהש"ק בסי' קנ"ג ס"ק כ"ז בדעת המג"א דהוי ס"ל הפי' בגמ' ב"ב ע"ב כדפריך אפי' בנו נמי, ותי' דירתא דאינו לא מזדבני אינשי ר"ל כיון דמדרך העולם דלא מזבני דירתא א"כ אינו ראוי לנהוג קלות בבית הכנסת יותר מדירתו ע"כ, ואני מצאתי בפירוש רבינו גרשום ז"ל דפי' כן בהדיא בפי' הגמרא דירתא דאינשי וכו' כ"ש ביהכנ"ס הואיל ומתוקן הוא וליכא למיחש ע"כ, וסמך גדול בזה לדברי מרן הח"ס ז"ל בתשו' לאו"ח כ"א יע"ש, וגם בחלק ו' תשו' מ"ג ולשון וכל מה שאנו בונין ביהכ"נ לקבץ רבים ולקדש ש"ש שם נפק"ל מקרא פ' אמור ונקדשתי בתוך בנ"י וכו' ורישא דהאי קרא ולא תחללו, והשתא אם בבנין ביהכ"נ יהי' חילול ועוברים ארישא דקרא איך נתקיים סיפא דקרא ונקדשתי וכו' יע"ש, ולענ"ד זה כוונת הרמ"א הכא אבל אם אין להם רק ב"ה אחת, דר"ל לדעת המג"א כנ"ל שלא בנו מקודם אחרת אסור מכח פ"ש דהא