זכרון י-הודה גרינוולד חלק א נא

ע"ד כל העולם לא מהני, ולענ"ד שפיר י"ל דהא אם המתנדבים קבעו בהדיא לסמוך על איש אחד או אנשים מיוחדים מהני, מטעם דאמרינן דרק על דעת כך הקדיש המנדב, וע"כ צ"ל לפי הטעם הג' דחמור קדושתא, וק' למה באמת אמר ר"א מגילה כ"ו כיון דאדעתא דידי קאתי אי בעינא מזבנינא לה, ותימה היאך קמפיק לה ר"א מהקדושה החמורה, וצ"ל בע"כ דהכוונה כיון דאדעתא דידי קאתי הקדישו המקדישים רק לדעת ר"א ועל תנאי כך הקדישו והתנדבו כנ"ל, וכן ראיתי אח"כ מפורש בכ"מ ה' תפלה הלכה י"ח כיון דאדעתא וכו' כלומר ואעפ"י שכל ישראל בעלי הביהכ"נ הזה כיון שהבונים אותו כשהקדישוהו לכל העולם אדעתא דידי הקדישוהו גם הכהו דאתי מעלמא בדעתו תלוי ע"כ, וברוך שכוונתי, ואפשר שאמר ר"א להוסיף שאם גם האנשים מעלמא התנדבו וכו', וכמג"א הנ"ל מ"מ גם הם אדעתא דידי התנדבו, ממילא הה"ד אם בני עירו התנדבו והקדישו משלהם בלבד היינו אומרים שהקדישו רק על דעת הזט"ה והמה מה שירצו יעשו וכמו שתלי' בהדיא בדעת אנשים מיוחדים דמי כי בע"ה יש להם כח זה בזמנינו לדעת המרדכי שבהגה"ה הנ"ל אבל בכרכים כיון שבאים מעלמא ומתנדבים שבזה כ' הריטב"א ז"ל שבמג"א הנ"ל שאין שום בי"ד בכח להתנות על עיר אחרת והאחרים מעלמא אינם מקדישים על דעת זט"ה שבעיר ההוא ע"כ לבהכ"נ כרכים לא מהני סברת לסמוך על זט"ה ודברי המג"א נכונים מבלי להגיה בו כנלע"ד, היוצא מזה שבנ"ד בודאי מותר לאחלופי על מקום אחר אע"ג שנאמר דהוי כביהכ"נ של כרכין, ומעתה כיון שלפי ההלכה נראה שאין פקפוק כלל לבנות במק"א אם ירצה ואם יראה כבוד הדר"ג מר מחו' נ"י דכמה מעלות טובות יהי' כשיבנוהו במק"א ויקרא שמה רחובות בכל ענינים הן הנוגע לגוף והן הנוגע לנפש, הא קמן מאה"ג נשמת רוח אפינו בעל כ"ס זללה"ה שינה מקום הביהמ"ד שהי' מימי קדם במק"א ישתלשל גם עתה בחסד א' עליון יתב' הקדושה משולשת, מאביו הגאון זלה"ה ומאבותיו הזקנים בעל ח"ס ובעל כ"ס זללה"ה, וגם מגאונים הקדמונים יחדיו יחולו על המקום אשר יקבע לו מר הדר"ג נ"י בצירוף בי"ד הגדול לביהמ"ד של בני ישיבתו הרמה ויזכה ברחמי' יתב' ללמוד וללמד ולהועיל לרבים מבנ"י לאיוש"ט מתוך ברה"ג ולא ייבש המעיין ולא יקצץ האילן כברכת החת"ס זללה"ה ונזכה לקיים כצואתו הק' לרומם ב"א ולהעמיד חרבותיו, עשו קיבוץ וריבוץ ופעלים לתורה ברבים עד כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים בב"א. בעה"ח או"נ המצפה לרחמי היתיב וישועתו תמיד. הק' יודא גרמו סימן נ"ג שיל"ת, שלומים ארוכים, לכבוד ידידים, אנשי מעשה וחסידים, בעלי ביהמ"ד "עץ חיים" דפה וע"ג כבוד הגבאים העוסקים בצרכי צבור באמונה ה"ה הרבני מו"ה יצחק פריינד נ"י. ומו"ה.. וכו'. ע"ד אשר נשאלתי ממע"כ אודות האה"ק אשר בביהמ"ד דשם, שכחות החומה אשר בו הארה"ק גורם איזה קלקול להסה"ק אשר בתוכו, וע"כ בדעתכם לעשות בו איזה תיקון בסד"ש, ולצורך התיקון הזה מוכרחים לסתור קצת מהכותל, ושאלתם אי מותר למיעבד הכי, אם אין בזה משום איסור דלא תעשון כן לה"א אי דאורייתא או דרבנן כמבואר בפוסקים (והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' בית הבחירה הלכה י"א כ' ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין ולהגביהו, וקצת תמיה' למה לא כ"כ בה' תפלה גבי ביהכ"נ דהא ביהכ"נ נקרא מקדש מעט וכל אי' נתיצה בביהכנ"ס ג"כ הוא רק מצד האי טעמא כמבואר בפוסקים, עיין מתק לשונו של מהרי"ק ז"ל סי' קס"א ובאמת גם בגמרא שבת י"א קאמר רק דצריך להיות בגבהה של עיר וכ"פ רמב"ם ז"ל בפ"ו מה"ת וכ' הכ"מ שהוא מהתוספתא ממקרא שנאמר לרומם בית אלקינו ולהעמיד חרבותיו, וממצוה לחזק לא נזכר לא בתוספתא ולא בגמרא והכא יש לדון בזה בשתיים חדא במה שצריך לנתוץ ממש מהכותל לצורך התיקון ועוד אם נאמר דהקרקע אשר עלי' עמד האה"ק קנה מקומו ועתה כשלוקחים אותו משם הוי ג"כ כונו נתיצה כמבואר בפוסקים, ועל שתיהן י"ל כשיטת הפוסקים כיון דלא הוי דרך השחתה הוא מותר כמו שהביא הא"ר בסי' קנ"ב לשון הרמב"ם פ"ו מה' ביהב"ח ופ"א הלכ' תפלה ופ"ו מה' כסה"ת הנותץ אבן דרך השחתה לוקה, ולענ"ד ראי' ברורה מגמ' ב"ב ג' ע"ב אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבנו ב"כ אחריתא וקאמר אח"כ א"ד משום צלויי' וא"ד משום פשיעותא, וק' למה לא קאמר משום איסור דלא תעשון כן. אע"כ כיון שאינו דרך השחתה מותר ומכש"כ בנ"ד שבשום אופן א"א בענין אחר לעשות תיקונו רק ע"י שסותר קצת מעובי הכותל, ובא"א בענין אחר בודאי אין איסור נתיצה, כך הי' נ"ל מסברא, ומצאתיו אח"כ בתשו' חת"ס חאו"ח סי' כ"ג נקטינן כן לפשיטות, ומוכיח כן ג"כ מגמרא דב"ב הנ"ל וב"ה שכונתי לדעתו הק', ולדברי הרא"ש ז"ל בתשו' שהביא ב"י בסי' קנ"ג גם לכתחלה מוכרים ביהכנ"ס כדי לקנות ס"ת והה"ד דמותר לסתור קצת מביהכנ"ס כדי לעשות תיקון לס"ת, ואף להרמב"ם ז"ל דס"ל דוקא בשכבר מכרו ביהכנ"ס מותר לקנות ס"ת באותן המעות, מ"מ הכא י"ל כדיעבד דמי כיון דא"א באופן אחר ולא גרע ונחזו בי' תיוהא, ומהאמור ממילא כבר בטל ג"כ החשש לומר שהקרקע קנה מקומה של הארון הקודש כיון דל"ש חשש של איסור לא תעשון כן. מטעם דלא הוי דרך השחתה, מני' לא מקרי עוד מחובר כיון דרשאי לסתרו משום דלא הוי דרך השחתה, וסברא זו כתובה בד"ח ח"ב תשו' י"ד ד"ה ולענין, והוי רק כתלוש