זכרון י-הודה גרינוולד חלק א נ

אסור יש בו ג' טעמים כפי מה שכ' הפרמ"ג בסי' הנ"ל במשבצות זהב ס"ק יו"ד, הא' דבכרכים רבים נותנים בבנינו ובשאר צרכיו ושמא יש אחד לסוף העולם דלא ניחא לי' במכירה זו, והב' דאפי' שבטוח דרק בני העיר בנו אותה והעמידו מ"מ הם הקדישוהו לכל העולם ע"כ אין בכחם של בני העיר למכרו וטעם זה כתב הרא"ש והר"ן ז"ל, וכן מבואר בהדיא בפירש"י ז"ל כ"ו ע"א ד"ה אבל וכו' והכל בעליהן דאי מצד שנתנו היאך הכל בעליהן, וטעם הג' למ"ד הפרמ"ג מלשון תוס' מגילה כ"ו ע"א ד"ה כיון וכו' שכ' כיון שרוב בנ"א רגילים להתפלל שם וכו' חמירי קדושתו, וכיון שהטור והמחבר נקטו בהדיא בלשון אבל בשל כרכים אפי' בנו אותה משלהם כיון שבאים לשם ממקומות אחרים א"י למכרו, והיינו כטעם הב' וגם בדעת הרמב"ם ז"ל פי' כן בכ"מ פי"א מה' תפלה הלכה ט"ז, מ"מ בנ"ד ג"כ כיון שהנדיב הקדיש עליי' זו ע"ד כל העולם הבאים שם ללמוד ולהתפלל הוי כשאר ביהכנ"ס של כרכים וכמו שכתב בהג"ה סעיף ז' בהדיא יחיד שבנה וכו' דינו כב"ה של הקהל, ואף שהי' מקודם העליי' זו בנוי כבר סתם מ"מ כיון שהקדיש אותו אח"כ הוי כשאר ביהכנ"ס שחלה קדושתו עליו כמ"ש בסי' הנ"ל סעיף ה' ויוצא כן מהירושלמי. וסבור הייתי לומר דמה שאסר במג"א למכור של כרכים אפילו בבנאו אחרת, דייק בלשונו הזהב ולא כתב בנאו אחרת תחתי' כוו' רק שלא בנו האחרת בעד המעות שקבלו בעד הראשונה באופן שתחול קדושתו הראשונה עליו אלא בנו אחרת באופן דליכא חשש משום אצלויי' אבל באמת במכרוה ובנו אחרת בעד מעות הללו באופן שתחול קדושתו הראשונה על השני' אפשר בזה מודה גם המג"א דמותר, וכמו ראי' לדברינו דהא הרמ"א ז"ל ציין דין זה למ"ש ברבינו ירוחם ועיינתי ברי"ו בפנים ולא נמצאו שם דבר אדרבא אחרי דין ביהכנ"ס של כרכים וכו' הביא דינו של רבא מגילה כ"ו ע"ב האי ב"כ חלופא וזבונא שרי, ומשמע לכאו' דגם על שם כרכים קאי וכן משמעות הגמ' שם, ואם כנים דברינו הל"ל יהי' מתורץ מה שתמה מאד בתשו' מהרמ"ש הנ"ל על דברי הגמרא בזה, כמבואר בתשו' מהרמ"ש להמעיין ואי"ל, אחרי כתבי זאת ראיתי בתשו' מהרמ"ש שם דג"כ מפ' לחלק בין אם הי' צריכים רק לחד ביהכנ"ס ובנוי החדשה תחת הישנה ובין הי' צריכים לב' בתי כנסיות יע"ש. אמנם מה יועיל לנו תי' זה, כיון שהפרמ"ג במשבצות הנ"ל אות ו' כ' בהדיא דגם לדעת הטו"ז שמתיר ביהכנ"ס של כרכים בבנוי אחרת תחתיה, היינו דוקא לב' טעמים הראשונים, אבל לטעם ג' הנ"ל אסור למכור בשל כרכים בפל גוונא ובתשו' חת"ס ז"ל חאו"ח סי' כ"א נקיט לפשיטות לחוש לטעם זה שכ' ועוד חמירא קדושתא כיון שהוא קיבוץ רבים וקדושה חמירא כזו אינו יוצא לחולין. (ולשון זה אינו יוצא לחולין, נותן מקום להקל וכפי דברינו הנ"ל, אבל הפרמ"ג כתב להדיא לטעם הג' אין מקום כלל להקל), ואף דהמרמ"ש ז"ל סמך א"ע על דברי הירושלמי בכ' בני העיר דשם כ' הטעם לפי שרבים נתנו בבנינו יע"ש הכא הוא רק מ"ד שאמר וכך לשון הירושלמי רשב"נ בשם ר' יונתן הדא דאמרת בשל יחיד אבל בבית הכנסת של רבים אסור אני אומר א' מסוף העולם קנוי בו ע"כ הנה גם אם נאמר דהירושלמי על של כרכים קאמר ג"כ קשה לסמוך כיון דבגמ' שלנו איתא הטעם כיון דמעלמא אתו לא מצי מזבני לי' ולשון זה פירשו הראשונים דהכוו' כיון דהוקדש על דעת בני עלמא דאתי ופסקי' בגמרא בבלי נגד הירושלמי ועוד אפשר דאו"א דא"ח לפי הפרמ"ג הנ"ל דלפי תי' הגמ' בבלי אם בנוי אחרת מותר בבנוי משלהם אבל אם אחרים נתנו לזה אפשר דניחא לי' דוקא בראשונה, ולפי טעם הירושלמי בבנו משלהם ואין להם ביהכנ"ס אחרת תחתיה ג"כ מותר, ולטעם הגמ' שלנו אסור, ועוד אפשר הירושלמי לא מיירי כלל משל כרכים שבאים לה מעלמא להתפלל וללמוד אלא רק מחלק בין יחיד לשל רבים כמו שמורה פשטות הלשון והוא הנכון לענ"ד באופן שהירושלמי גם מסכים לש"ס בבלי ואין לנו לפי"ז סמך להתיר מירושלמי הנ"ל. ובלא"ה ג"פ קשה לי קצת על תשו' מהרמ"ש הנ"ל שרצה לומר לפי הטעם הב' שבירושלמי משמע כוותי', כ' דבחו"מ סי' שנ"ט ס"ב יש אומרים דאם התשלומין הם בעין ויפין מותר לו לנטול של חבירו ולזכות לו הדבר היפה ממנו דזכין לאדם שלא בפנינו אפילו לדיעה ה"א נראה דבשותפין לכו"ע מותר וכו' והה"ד בשותפות ביהכנ"ס כיון דרק מכח רשות וחלק דעלמא אנו באים לעכב וכיון דאין לו רשות לעכב ממילא פסקה הקדושה א"כ שפיר י"ל דבשיתוף היכי דמזכה לי' מידי אחרינא לכו"ע רשאי עכד"ה, וק' הא בש"ך חו"מ הנ"ל סק"ד כתב דבחפצי ביתו לא כן הוא מסב' דרוצה אדם בקב שלו וכו' מכש"כ בביהכנ"ס הק' י"ל דלא אמרינן כן, ומ"מ בנ"ד שפיר י"ל כתי' מהרמ"ש הנ"ל דהכא י"ל כיון שנשרף הוי כעומד למכור, אבל כבר כ' דלטעם הג' שחוששים לה הפוסקים אין מקום היתר לכאורה. אמנם נלע"ד דשפיר י"ל להתיר בנ"ד לחלופי על מק"א והיי' דהא קיי"ל בשו"ע בשל כרכים אינו נמכר אא"כ תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה והיינו כשבנאוהו משלהם כמשפ' במג"א, והכא בנ"ד הנדיב הקדיש כן משלו ותלה בפי' בשטר המתנה בדעת האפטרופסים ממשפחתו ומגבאי הבני ישיבה שיחי', בודאי א"כ הם רשאים לעשות כמו שירצו, ובזה אין פקפוק כלל, ועמג"א סי' הנ"ל ס"ק מ"ז דדעת הרמ"א ז"ל דלא מהני זט"ה בביהכנ"ס של כרכים מטעם דכיון שבכרכים באים אנשים דעלמא ומתנדבים לביהכנ"ס לא מהני מה שקבלו אותן אנשי העיר וכ' שם מחצהש"ק להגיה דהא גם אם לא מתנדבים האנשים דעלמא מ"מ כיון שבנאו