זכרון י-הודה גרינוולד חלק א מט

להחמיר בו, אבל שאר דברים מדרבנן אסור אפילו כשישראל יש לו בו תועלת עצמו. ואפשר באמת הטעם משום חסדא, וממילא בנ"ד אם יש בזה לפי דעת המבינים איזה התדמות היו מוכרחים לשנות הבליטה הזו כמ"ש לקמן ואף בדרבים ליכא חשדא מ"מ הא כבר כ' בזה בתשו' מהרמ"ש ז"ל הנ"ל דהכא שאני דהא חזינן דרבים עושים כן כדי להתדמות ועוד דיש בו חשדא דנכרים ואיכא משום חה"ש וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו ובספ"ק דע"ז על מתני' דתנן ובכ"מ לא ישכיר לו המרחץ מפני שנקראת ע"ש יע"ש, וכמ"ש המג"א באו"ח סי' רמ"ד, ועיין מ"ש החת"ס חלק ששי דע"ז נאמר בקרא דונקדשתי וכו' מקודם ולא תחללו את שם קדשי, ר"ל קודם שתבואו לקיים המצוה ונקדשתי בתוך בנ"י להתאסף ברבים בבית אשר שמו יתב' נקרא עליו תזהרו מקודם שלא יתחלל ח"ו ש"ש ברבים בבית קדשו עיי"ש אמרת קדוש ישראל זי"ע, אבל כ"ז דוקא אם לפי חק שלהם נוהגין כן לעשות בליטה כזו מצד צפון ג"כ ואז הי' ההכרח לשנות הבליטה העשו בצד צפון עכ"פ לעשותו בעיגול שלא יתראה כמעשיהם ח"ו, כיון שכבר בנו והי' בזה הפסד גדול עכ"פ צריכים לשנות כנ"ל אבל אם לפי נימוסם וחקם אין בצד צפון שום התדמות יש לסמוך לענ"ד להקל בפרט לפמש"כ רמ"כ שכבר הסכים להתיר בזה גדול אחד, ואם יראה רומ"כ שיש גם בזה לזות שפתים אזי הציווי לזות שפתים הרחק ממך, מכש"כ בדבר הנוגע לכבוד שמים, י"ר שנזכה כבוד לשמו ותורתו יתב' כל הימים לאיוש"ט בכי"א, דברי הדוש"ת. הק' יודא גר"וו. סימן נ"ג שיל"ת עש"ק ח"י סיון עדר"ת לפ"ק. רב שלום וברכה וחיים ארוכים וטובים, מהגומל חסדים טובים ברחמים רבים, לה"ה כבוד מר מחו' י"ג הרב הגאון המפורסם חו"ב שלשת היוחסין כש"ת מו"ה עקיבא סופר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פר"ב. מכ"ק קבלתי בעתו, ורק הצרכתי לשאול איזה דבר מקודם שאכתוב תשובה, ואתמול קבלתי המענה בזה, והנה כבוד הד"ג נ"י נועץ עמי בענין הביהמ"ד דבני הישיבה שהיתה לשריפת אש, ואין מקום לחזק בדקיה, ולכונן המקדש מעט על מכונו הראשון, כי האומן אומר שאין היסוד חזק כראוי להעמיד עלי' בנין גדול וחזק שרבים בוקעים בו, וע"כ רק אחת משתים יעשו או שיהרסו בע"כ גם התחתיים והשניים, ויבנום באופן שיהי' ראוי להעמיד עליהם עמודי דבי מדרשא, שהי' מקודם ג"כ בנוי על גביהם, וכי רק את זאת העליי' (דהיינו צווייטען שטאקק) הקדיש המקדיש לצורך ת"ת של הבני הישיבה הרמה דשם, או שיניחו התחתיים והשניים כמו שהם כי אלה לא נהרסו בשעת השריפה, והזכות אסר הי' לבני הישיבה בעליי' השני' יה' מחליפים אותו על מקום אחר שבבית "עדעלהויף" אשר שם מקום מרווח יותר ויותר לבנות שם הבית המדרש של הבני ישיבה עם שאר החדרים הצריכים לבני הישיבה ולהנהגתם כמו חדר הספרים ובית מושב בי"ד והגבאים וכדומה, ועוד יצמחו שם הכנסות לבני הישיבה מכמה צדדים וגם שהאויר שם יותר הרבה מבמקום הראשון, וגם יהי' מרובה יותר מדת הצניעות במקום השני, במעלות העולות למקום עז"נ מבמקום הראשון, ואם דעת תורה מסכמת למקום השני בוודאי הי' בוחר הגנ"י לבנות הביהמ"ד במקום החדש הנ"ל אף שכמשא כבד יכבדו עליו ההוצאות הגדולות הצריכות לזה, רק קשה עליו מצד אחר לעזוב מקום שהתפללו בו אבותיו הק' וא"א, מקום שמשם יצאת תורה לאלפים תלמידים ומשם פשט האורה לכל ישראל, כלילת יופי משוש לכל הארץ קדושה וברכה מהר ציון הלזה באה אלינו, ומע"כ הדר"ג נ"י מר מחו' בענות צדקו רוצה לשמוע גם דעתי העני' בזה, באשר שגם אני ההדיוט בימי בחרותי זכיתי להיות שם מההולכי ביהמ"ד והעושים באימה רצון קונם יתברך לשמוע וללמוד תורה ויראה אמתיית מזקנים של ישראל מרן קדוש ה' מכובד הגאון בעל כ"ס זצללה"ה זי"ע. הנה מקודם אקדים איכות ההקדש של מקום הביהמ"ד לפמש"כ הדר"ג נ"י, והיותר שנודעתי מתוך מכתב של כ' אחי מהרי"צ נ"י שהנדיב ע"ה הקדיש כל העליי' השני' של הבית לצורך הבני ישיבה דשם, ומינה הנדיב אפטרופסי' על זה מבני משפחו בצירוף הבע"ב הגבאים דבני הישיבה, והנלע"ד בסד"ש, לכאורה דין של ביהכנ"ס הזה הוי כדין ביהכנ"ס של כרכין דפליגי בי' הטו"ז עם המג"א שלדעת הטו"ז בסי' קנ"ג סק"י פשוט כשיהי' להם ביהכנ"ס אחרת אפי' של כרכין מותר למכרו ולדעת המג"א בס"ק ט"ז אסור. (באמת לפי הגירסא שלפני בטו"ז איתא בזה"ל ואפי' של כרכין אין איסור אלא במכרו בענין שלא יהי' אח"כ ביהכנ"ס, אבל אם יהי' ביהכנ"ס מותר אפי משל רבים ליחיד והי' נ' מפי' לפשוט שדוקא באופן שלא ישאר הביהכנ"ס הזה אח"כ לביהכנ"ס אלא ישתמשו בו להדיוט, אבל באופן שהביהכנ"ס יהי' אח"כ ג"כ ביהכנ"ס רק הם מכרוהו לאחר והמוכרים לוקחים המעות לצורך המותר אפי' הביה"כ יהי' אא"כ רק של יחיד מותר, ואם נפרש כך דברי הטו"ז שפיר י"ל שהוא מודה ג"כ לדברי המג"א הנ"ל בשהביהכנ"ס יצא לחולין ורק יבנו אחרת במק"א בזה ג"כ הטו"ז מודה דשל כרכים אסור). אמנם לפמש"כ האחרונים וביותר בתשו' מהרמ"ש חאו"ח סי' ע"ב כתב בהדיא הלשון של הטו"ז אפילו של כרכין אם יהי' להם ביהכ"נ אחרת באופן דפליג על המג"א הנ"ל, וכן כתב הפרמ"ג בהדיא בדעת הטו"ז והנה הא דשל כרכים