זכרון י-הודה גרינוולד חלק א מח

והיי' מתני' דפבה"ע הנ"ל, אבל היכי שאין צריכין למכור את הביהכנ"ס ורק שצריכים לפדיון שבויים או שצריכין למעות לצורך לימוד התורה ואין להם מקום זה להגיע אל המעות הצריכים בזה כתבו הרמב"ם והרא"ש ז"ל כסתמא דגמ' ב"ב דף ו' דלצורך פדיון שבויים והה"ד לצורך ת"ת מוכרים המעות שגבו לביהכנ"ס והה"ד ביהכנ"ס גופא (כקושי' הגמ' שם א"ה בהכ"נ נמי) ובזה מחוייבים למכור לכתחלה גם ביהכנ"ס לצורך ת"ת או לפד"ש, כנלע"ד פשוט ואמת, ויש להעמיס דברי אלה בדברי הב"י שכ' לחלק בין לכתחלה לבדיעבד, וכמובן, היוצא מזה להלכה דהיכי דמוכרחים למוכרו בשביל אונס אפילו אין בונין בדמיו ביהכנ"ס אחר, רשאים לעשות כן, ומ"מ צריכים לעשות בדמיו לצורך קדושה חמורה או תיבה ומכש"כ לת"ת להספקת תלמידים או לפד"ש, כמבואר בשו"ע קנ"ג ס"ו, וכנאמר גם בנוב"י מהד"ת שיעשו בדמיו לצורך לימוד תינוקת של בית רבן ועט"ז קנ"ג סק"ד וצ"ע. ומש"כ הג' נ"י למילתא דפשיטא להתיר בנ"ד כיון דבחזי בי' תיוהא מותר לסתרו והה"ד למכרו באין להם בהכנ"ס אחרת, גם אני במחשבתי הי' זה לפשיטות, אכן מלשון הגמרא והשו"ע לא משמע הכי דבגמ' ב"ב הנ"ל קאמר אבל חזי בי' תיוהא סתרי' ובנו כהא דר"א, ובשו"ע קנ"ב ג"כ קאמר אבל אם חרבו יסודותיו סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה, משמע דוקא באופן שעכ"פ אם אין להם בהכנ"ס אחרת לפי שעה, עפ"פ יבנו תחתיה אחרת מיד, אבל באופן שבנ"ד שאין מקום לזה שיבנו אחרת תחתי' מיד, ליכא ראיי' לכאורה דשרי, א"ל כדברינו הנ"ל בענייותי, ומ"ש כמ"ע מתשו' מביט שבמג"א כין שאין מתפללים שם מכבר רשאי למכרה, עיין תשו' ח"ס חאו"ח, ובנ"ד י"ל גם הח"ס מודה וכמובן. והנה לדון על ביהכנ"ס שלפנינו אם הי"ל דין ביהכנ"ס של ספרי' או של כרכי' הפשוט כמ"ש רומ"כ ול"צ כלל לדון בזה כיון דבודאי לא הי' מעולם מקום דקביעי שם אינשי מעלמא. ומה שנוגע לנדון הקרקע של ביהכנ"ס שישאר אחר המכירה בודאי אי הי' נשאר חרב ושמם ויש לחוש שיפול בידי לא יוכל לקום למשפט עמהם, וחלילה יבואו זרים ויחללוהו, ע"כ גם אני בעניי מסכים עם רומע"כ נ"י דאותם היהודים שנשארו שם רשאים למכרו בהסכמת הג' אב"ד דשם נ"י והרי הנשארים שם יש להם כח כמו הזט"ה, דהא פי' בבאה"ט סי' קנ"ג אות ח"י מתשו' הרא"ם דזט"ה אינו ר"ל היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים רק היותר משתדלים בצרכי צבור ע"פ, ובכפר הלא הם בלבד מי שיוכל להשתדל בצרכי הצבור ותגמרו הקנין קודם שבאים לנתוש ולהרוס, ובזה סתירת זקנים בנין הוא, והי"ת ירחמנו ויראנו בבנין ביהמ"ק העתיד בב"א. דברי או"נ הדוש"ת ובשלו' כל עבדי ה' ועוסקים בתורה ומצותיו. הק' יודא גר"וו. ואני יודע שיש להקשות על זה מגמ' מגילה כ"ו ע"א דקאמר שם ר"ש ב"נ אר"י לא שנו אלא בביהכ"נ של כפרי', אבל של כרכין כיון כו' לא מצי מזבני' לי', ולדברינו הנ"ל שכתבתי די"ל דבמתני' מיירי כגון שהוצרכו למכור מחמת אונס א"כ מאי חילוק בין של כפרי' לשל כרכים, אמנם אי משום הא לא אריא דאטו אמרתי דרק מיירי שמכרו מחמת אונס רק אמרנו דמיירי שלא מכרו הביהכנ"ס בשביל צורך התיבה וכדומ' בשביל שאר מצוה שצריכים אליה רק מכרו כבר משום דבר אחר כגון שכבר בנו אחרת תחת הביהכנ"ס קודם המכירה או שאין מתפללין כבר בביהכנ"ס זה כמה שנים וכדעת המבי"ט שבמג"א סי' קנ"ג, ועל המכירה באופנים הללו שהם בכלל דברי המשנה שאמרו מכרו ביהכנ"ס, על זה שפיר אמר ר"ש, לא שנו אלא של כפריי'. סימן נ"ב שוכט"ס לכבוד הרב המאה"ג חו"ב כש"ת מו"ה ישראל פריינד נ"י רב בק"ק סאס- רעגען יע"א. בדבר הביהכנ"ס אשר בנו בצד צפון בליטה גדולה כמו בית קטן אשר דרך שם עולים לעז"נ, ויצאו על זה עוררין לומר דהוי כמו התדמות ח"ו לבתי תפלה שלהם, ונאמר למעכ"ה שבאיזה מקום עשו תיקון בזה עפ"י דברי, כמה משונה הי' הענין דשם משינוי פרמ"כ בביהכ"ס הק' של היישוב שתחת דגלו, ואודות אופן מעשה השינוי אשר כתב רפ"כ הנה בדברי הרמ"א ז"ל שבסי' קע"ח סתומין קצת שכ' בזה"ל, אבל דבר שנוהגין לתועלת כגון שדרכן וכו' מותר מכ"ל ואינו מבואר בדבר שהם נהגו לחק, והישראל אינו עושה כן להתדמות, אלא לתועלת עצמו אי גם בזה מותר, ובנוב"י מהד"ת או"ח סי' ח"י נקיט לפשוט שם בסוף התשובה דאם עושים הישראלים לתועלת עצמם אין בו איסור כלל, ואני בעניי לא כן עמדי והארכתי בזה במק"א סי'.. לברר דהרמ"א ז"ל אינו מתיר רק באופן אם הנכרים עושים כן לתועלת, אבל בכה"ג שהם עושים לחק שלהם אסור לישראל לעשות כמעשיה' אף שיש לישראל הכוונה רק לתועלת עצמם. ובזה לענ"ד מסולקים איזה קושיות שהק' בתשו' מהרמ"ש ז"ל על דברי הרמ"א הנ"ל ז"ל ואכמ"ל, ובאמת ראיתי עתה בתשו' מהרמ"ס הנ"ל סי' קס"ה ליו"ד שהביא מהשואל דשם שהביא ראי' מסנהדרין דף נ"ב ע"ב דאפילו הישראל עושה לתועלת עצמו ג"כ אסור והיי' מדקאמר שם דלולא דכתיב סייף באורייתא. אע"ג דמרויח דלית בי' ניוול כולי האי, אפ"ה אסור משום בחקותיהם לא תלכו וכו'. וכתב שם דמזה ק' על מהרי"ק ורמ"א ז"ל הנ"ל, ולענ"ד י"ל פשוט דהן אמת מדאורייתא ליכא בזה משום ובחוקותיה' לא תלכו רק מדרבנן גזרו גם בזה דכתיב סייף בדאורייתא לא החמירו בזה משום כללא שדבר שהתורה התירה בהדיא אין כח בחכמים