זכרון י-הודה גרינוולד חלק א מ

המקיל באבל, כנלע"ד לולא דמסתפינא, ברם הכא לענין תפלת הדרך לכאורה לא נזכר בלשון רחוקה או קרובה לא בגמ' ולא בשו"ע, אמנם צריכין אנו בזה קצת לדברי אגדה מה שפי' בעניי בפ' מקץ כתיב הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדוף אחרי האנשים והשגתם וכו' וישובו העירה, ילד"ק אריכות הלשון שהקדים הם יצאו לא הרחיקו, אמנם יש לומר שיוסף הצדיק שאמר על עצמו את ה"א אני ירא וידע הוא באחיו שיהיו נזהרים בתפלת הדרך והשיעור בזה עד פרסה עיין טוש"ע הפלוגתא של המפ' בפירוש הדבר ואם כבר היו מתפללים תפלת הדרך והוא יחזירם להתעכב שם ויהי' בזה חטא ועון ברכה לבטלה על השבטים הק', ע"כ התאמץ יוסף לזרז את אשר על ביתו לרדוף מהרה אחריהם להשיגם טרם שיהי' מתפללים תפלת הדרך וקיי"ל בשו"ע שם שיתפללו אחר שהחזיק בדרך חוץ לעיבורה של עיר והביא מג"א תחום מעיבורה של עיר, וז"ש הם יצאו את העיר לא הרחיקו שלא הי' עוד שיעור פרסה, וכ' בב"י בשם ר"י שהפי' הנכון הוא דעד כמה הוי אחיזת הדרך להתפלל אותה לכתחלה אחר שיצא מן העיר בתוך פרסה ראשונה וזרזו שימהר להשיגם קודם שיחזיקו בדרך למען לא יהי' ברכה לבטלה וכמובן, עכ"פ יש לנו קצת ראי' דגם בזה נזכר לשון רחוקה ולשון זה סובל כנ"ל רחוקה בכל אופן ממילא אפשר גם בזה שהולך במסילת הברזל וכדומה שיעור קטן מפרסה אין לומר תפלת הדרך בשם ומלכות אלא בלא שו"מ כמו הדין בשו"ע לענין הולך פחות מפרסה שאומר בלא שו"מ כנלע"ד, והי"ת יורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו האמתיים אמן. סימן מ"ג הרמב"ם ז"ל בה' תתלה פרק י"ב הלכה י"ד הקורא בנביא יש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים כו', ולא פי' טעם הדבר, פירש"י ז"ל וכן הרע"ב ז"ל משום דלא נפקא לן הוראה מנייהו, והענין לכאורה תמי', דהא כמה מילי נפק"ל מדברי הנביאים כגון לענין מצוה הב"ע דילפי מקרא דוהבאתם את הגזול כו' וכמה מילי מעלייא נפק"ל מקראי דחנה ותרן טובא, וצע"ג לכאורה ועכצ"ל דר"ל דעכ"פ עפ"י הרוב לא נפק"ל מנייהו ע"כ הניחו לקרות ג' משום טרחא דצבורא, או אפשר דעכ"פ אז"ל מקמי דאתא יחזקאל מאן אמרה רק אגמרה רחמנא למשה כו' ואתא יחזקאל ואסמכו' אקרא ע"כ כיון דעכ"ח בלא"ה מרומז כל מה שבנביאים בתורה או מצד הללמ"ס ע"כ קאמרו דלא נפק"ל מנייהו להוראה כנלע"ד, והי"ת יורני מדרכיו בכי"א. סימן מ"ד שיל"ת, סאטמאר יום ה' י"ג אדר התרע"א לפ"ק. רב שלום וברכה לאורך ימים ושנים טובים לכבוד אדו' י"נ תלמיד חביב דרב המאה"ג ותיק וחסיד כש"ת מו"ה אברהם שלום ירוחם פר"מ נ"י מו"צ בק"ק טאשנאד יע"א. מ"ק קבלתי בעתו ולפי שעה נמנעתי מלהשיב כידוע לרמע"כ וכיון דאידחי אידחי, ועתה לקחתי מועד להשיב עכ"פ במקצת מפני כבוד התורה ומפני כבוד הצבור, לפמש"כ רומ"כ שמו הצבור פניהם עלי ההדיוט, להגיד להם דעתי בענין הנורא אשר קרה להם ר"ל בביהמ"ד שלכם שאחזה אש סביבות הארון הקודש ונשרפו בעוה"ר שני ס"ת, וגם שאר חפצי קודש, כמה זוגות תפלין וסידורים וטלתים מצוייצים אוי לעינים שכך היו רואות ואו לאזנים שכך שומעות, צדיק ה' בכל דרכיו, ולפי מה שכ' כבר הצדיקו הצבור עליהם את הדין, ובאת אתה וכל בעלי החברה הק' וקראתם כל תהלים בציבור בביהמ"ד ביום צום ובוידוי ופשפוש מעשים, וגם כל העם נדרו לבדק הבית ולכתיבת ס"ת ושאר תיקונים יהי' נא לרצון לפני הית"ב כל הרהורי תשובה ותערב עליו ית"ב עתירותיכם כעולה וכקרבן ומעשה ידיכם כוננהו. הנה בעיקר דין דס"ת שנשרף לא נמצא בשו"ע יותר רק שחייב לקרוע עליו ודוקא ששורפין אותו בגרוע וכמעשה שהי' ומבואר בפוסקים והאריך בתשו' ח"צ סי' י"ז ובשבו"י ח"א סי' פ"ד דדוקא הרואה ס"ת שנשרף בכח אדם אפי' ע"י נכרי כדאי' בש"ך, אבל שומע ולא ראה או נשרף באונס אינו קורע, ואני בעניי כוונתי לדעתם והיי' מדאי' במו"ק דף כ"ו ע"א ת"ר ס"ת שנשרף מנ"ל דכתיב וכו' והיי' דכתיב לא פחדו ולא קרעו כו' מכלל דבעי למקרע, ובשבת דף ק"ה ע"ב פירש"י ז"ל ד"ה ס"ת שנשרף הרואה ס"ת שנשרף וכן הוא הלשון בטוש"ע יו"ד סי' ש"מ, אבל באופן נ"ד לכאורה פטור מקריעה. ומתענית לכאורה לא מוזכר, והראי' גדולה דבקרא דירמי' הנ"ל שאמר להוכיח אותם ולא פחדו ולא קרעו וכו' המלך וכל עבדיו, ומזה הוכיח בגמ' מ"ק הנ"ל מכלל דבעי למקרע, וק' למה לא כתיב שלא התענו אם הוי בעי להתענות, אע"כ ל"ב התענות, ועדיין נאמר אפי' רק מדאורייתא לא בעי, אבל מדרבנן בעי להתענות, אמנם מדבתשו' חכ"צ ושבו"י לא שאל השבו"י מח"צ כלל אודות תענית, וע"כ א' מתרי או דתענית הוי לי' פשיטא דבעי להתענות, וזה קשה מאד יען דלא נזכר בשום מקום בפוסקים אע"כ להיפך דפשיטא להו שאי"צ להתענות. ומ"מ מדבעיני העולם הדבר פשוט להתענות, הי' אפשר מקום לענ"ד לומר דאיתא באו"ח סי' תק"פ אלו הם שרשאי להתענות בהם וכו' ובטור כתב בלשון כ' בה"ג אלו הימים שמתענין בהם מן התורה (וכ' הב"י אעפ"י דתקנת חכמים הוא מ"מ קרו להו מן התורה לומר שיש ליזהר בהו כמו בשל תורה) וקחשיב שם בכ"ח בכסליו שרף יהויקם את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמי' ע"כ ומסתבר