זכרון י-הודה גרינוולד חלק א מא

כמו שאנו ילפינן בגמ' מו"ק הנ"ל דכל שאר ס"ת ראוי לקרוע על שריפתו ח"ו כמו שהקרא הוכיח שם במגילת ברוך וכו' שהי' ראוי להם לקרוע, ואף שהי' שם רק מגילה א'. כ"כ ראוי לנו ללמוד משם כמו דשם קבעו תענית על שריפת המגילה, כ"כ עכ"פ ראוי לקבוע תענית לשעה על שריפת ס"ת ח"ו, ולענ"ד הדבר נכון בסד"ש. ואמנם אי משו"ה הי' סגי בתענית יום א' דהא דיו לבא מה"ד להיות כנידון, ברם בתשו' ד"ח ח"א חיו"ד סי' נ"ט כ' סמך להתענות בזמן מקרה הנ"ל ר"ל מגמ' תענית מוציאין תיבה לרחובה של עיר וכו' כלי צנוע הי"ל ונתבזה בעונותינו הרי שעונות גורמים לבזיון התורה ואם נקרה סיבה ח"ו לבזיון התורה ודאי מחמת חטא אנשי אותה העיר וכו' וע"כ כ' שם לגזור תענית על אותן אנשי ביהכ"נ בה"ב, ומסתבר כוותי' דהא גם בסי' תצ"ב באו"ח קיי"ל להתענות בה"ב בשביל ספק עבירות שעשו באפשר ע"י משתה ושמחה, ועוד ראי' לומר בזה ג"כ דיו לבהמ"ד להיות כנידון דגם שם בתענית גשמים גזרו לכתחלה רק תענית בה"ב, אמנם באמת צריך עיון דהא שם בתענית גשמים לא הוציאו הכלי צנוע רק בתעניות האחרונים שגזרו שבע תעניות על הצבור, וכמסקנת הגמ' שם ט"ו ע"ב אר"פ כי תנן נמי מתניתין ארבע אחרונות תנן. וא"כ הי' ראוי לכאורה גם הכא להתענות שבע תעניות. וע"כ אם כבר התענו הצבור של ביהמ"ד שלכם ג' תעניות א"צ עוד ואם לא התענו רק תענית א' יתענו בער"ח אדר ב' דהיינו יום ה, פקודי מקודם ועוד בז' אדר דהיינו א' פ' צו הבעל"ט, והוא רחום יכפר בעד כל הקהל ועכ"פ אם קשה עליהם התעניות יש לעשות כמ"ש המג"א בסי' תק"פ מי שאינו יכול להתענות בבו"ה וכו' עכ"פ יתפלל ב' וה' על דברים הללו וע"כ יתפללו עכ"פ בב' ימים הנ"ל באמירת תהלים כלו, ויעלה לרצון לפני הית"ב השומע מפלת כל פה. ועיין בתשו' אמרי אש חאו"ח סי' ו' מה שדחה דברי השואל שרצה לדמות זה להא דברכת השם, וכ' שאינו נראה כלל דשם הוא חייב במזיד סקילה כו' והיינו בעובדא דידי' בנפילה לארץ, אמנם בנ"ד שח"ו על כל מחיקת השם שבו שצריך לעשות תשובה ועל שגרם לעבור על ל"ת כן כו' אפשר בזה יש לדמות להתם. ולתיקון יקבלו עליהם א') ליזהר מעתה ביותר להיות מכבד את התורה, שלא לשוח שיחה בטילה בשעת קריאת התורה ח"ו ותהיינה אזניכם קשובות לקול הקורא. הב') שבכל עש"ק יהי' הקורא מגיה פרשת השבוע בספר אשר מתוכו יקרא למחר בש"ק בפרשה, למען לא יבוא הס"ת בשום פעם לידי בושה וכדאיתא התעוררת לזה בספרים. הג') ראוי להשתדל שיקראו לשם סופר סת"ם אשר יכך לבתי בני ישראל שם לבדוק כל המזוזות, ואם אפשר גם כל התפלין והתשלומין בעד זה הסופר יבוא מקופה כללית אשר ינדבו לתוכה הבע"ב איש כנדבת לבו. והכבוד היותר גדול אשר יכבדו את התורה במה שימסרו נפשם ליתן את בניהם תחת עולה של תורה הקדושה המתוקה והנחמדה ובזה יזכו לאורך ועושר וכבוד ועז"נ אם שמור תשמרון אם רוצים להשמר צריכים הם לעשות שמירה לתורה ואז עאכו"כ שישמרם הרבון העולמים כיר"א. ומכל דבריך במכתביך זה נהנתי תלית"ב והקב"ה יעזור לך עד"כשהגב"ה לעשות חיל בישראל כנפשך ונפש או"נ. הק' יודא גר"וו. סימן מ"ה ברכת שמים מעל לכבוד ידידי הרב המופלג חו"ש זית רענן כש"ת מו"ה נתנאל מייערזאהן נ"י שו"ב ומו"צ ב"ק זשטארנאצא יע"א. אודות מה ששאל במי שדר עם נכרית ר"ל אם רשאי לקרות אותו לתורה, הנה פשיטא שראוי מצד מיגדר מילתא שלא לקרות אותו כהא דאיתא בשו"ע חו"מ סי' תנ"ה גבי חייבי מיתות בי"ד דאין בידינו להרוג אותם להגלותם או להלקותם אבל מנדין אותם מן הקהל כ"ז מוצה"ד אבל אם רואין בי"ד שהוא צורך שעה למיגדר מילתא יכולים לענוש במה שירצו ע"כ, ומסתבר דהה"ד בדר עם נכרית דרך אישות ר"ל, ואדרבא לפמ"ש הרמ"א ז"ל סי' ט"ז באהע"ז ועון זה יש בו הפסד שאין בכל העריות כו' ועוד אני אומר דרך רמז שלא יעלה לתורה ממ"ש בתשו' חת"ס חאו"ח סי. כ"ח שאנו מחזיקין הבימה שבה קורין פרשת הקרבנות כמו מזבח, א"כ כיון דבאותן שנשאו נשים נכריות אמר במלאכי ב' כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנח"ה, ע"כ אין מניחין לקרות למי שדר עם הנכריות לעלות אל הבימה שהוא כמזבח, כנ"ל נכון בסד"ש דרך רמז, ומה שכתב שיש מ"מ איזה קהל שאין חוששין בכהאי גוונא לקרותו אפשר סמכו ע"ד דאיתא בהג"ה סי' קל"ט ס"ג במי שאביו מומר ר"ל קורין אותו בשם אביו היכי דאיכא למיחוש משום איבה ומייתי כן ממהר"ם פדוואה ז"ל והמעיין בפנים בתשו' מהרמ"פ ז"ל סי' ס"ז התיר מצד ב' טעמים חדא שבניו של המומר היו כשרים ואיכא משום שלא לביישן ברבים וגם אביהם הי' שר וגדול ליודים לעשות עמהם טובות גדולות, ואין דנין מהפרט על הכלל, והיי' דוקא בשהעולה גופי' הוא צדיק חוששין משום איבה וכנ"ל ויש בו ג"כ משום כבוד הבן העולה, אבל בשעולה גופי' הוא רשע מפורסם לא שרינן משום איבה או משום כבוד אבותיו, וראי' לזה מגמ' מגילה כ"ה ע"ב מעשה לוט נקרא ומתרגם מהד"ת ניחוש משום כבודו של אברהם קמ"ל וכ"כ מעשה אמנון וכו' מ"ד ניחוש לכבודו של דוד קמ"ל עש"ה, וכתיב