זכרון י-הודה גרינוולד חלק א לט

חשוב תורניי וי"ש, יתברכו ישראל על ידו והקב"ה יברך כהנים ובפרט לכהן הנ"ל ויציל אותו ואכ"י מכל תקלה, אדרבא ישא ברכה מאת ה' לעולם סלה, ובכ"ז חלילה לי להיות מקיל בדבר שמפורש סתמא ברמ"א לאיסור והוראת שעה היתה בענינו מטעם הנ"ל וחיים ושלום וברכה יהי' לנו ולכ"י ע"ה אמן, בעה"ח שוראן י"ב תשרי וברכתי"ך לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן מ"א בשו"ע או"ח סי' קל"ב כ' כל מתרגמין קדושת ובא לציון, ובטור מפ' ואומרים ה' ימלוך לע"ו ותרג' כדי שיבינו כל העם, וכ' הר"ד אבודרהם ז"ל (הובא בס' עבה"ק להג' חיד"א ז"ל) מה טעם בקדושה דסידרא קבעו פ' ה' ימלוך לע"ו שאמרו מרע"ה, ובקדושה קבעו פ' ימלוך כו'. ותירץ דלפי שמתרגם סדר קדושה נקטו הפ' שאמר מרע"ה לתרגומו לפי שאין תרגום בכתובים, וכ' ושמעתי בשם הרא"ש ז"ל שאמר כי קבלה בידו שעל תרגום פ' ימלוך ה' לעולם יצאה ב"ק ואמר ליונתן ב"ע מי הוא זה שמגלה סתריי לבני אדם מפני שיש בו קץ משיח עכ"ל וכתב ע"ז הרב רבינו חיד"א ז"ל ובס' אלי' רבא כתבו משם הרא"ש ז"ל בפשיטות וקשה דהרא"ש ז"ל בתוספותיו למגילה כתב וז"ל ונראה שתרגם איוב משלי תהלים שהרי הם מתורגמים בידינו וגם ביקש לתרגם דניאל וא"ל ב"ק דייך דאית בי' קץ משיח וימ"פ שא' מן התנאים שלאחר יונתן ב"ע תרגם ולא תרגם דניאל משום דאית בי' קץ משיח עכ"ל, הרי להדיא דסבר הרא"ש ז"ל דב"ק יצא על דניאל לבד וזה היפוך מה ששמע הרד"א ז"ל משם הרא"ש עכלה"ק של הג' חיד"א ז"ל, ואני העני הי' נ"ל דכך הוא לשון הגמ' מגילה דף ג' תרגום של נביאים יונתן ב"ע אמרו מפי חגי כו' ונזדעזעה ארץ ישראל ת' פרסה יצאה בת קול ואמרה מי הוא שגילה סתריי לבנ"א עמד יב"ע על רגליו ואמר אני הוא, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי, אלא לכבודיך וכו', ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה ב"ק ואמרה לו דייך משום דאית בי' קץ משיח ע"כ, מבואר להדיא שב"פ יצאה הב"ק ובפעם א' אמר מי הוא זה שגילה סתרי, ובפעם הב' רק אמר "דייך" והתיבות משום דאית בי' קץ משיח, זה הוא לשון הגמ' דהא קאמר מאי טעמא משום דאית בי' כו'. משמע דלא הב"ק קאמר כן רק לישנא דגמ' הוא כך ולפי"ז אתיין שפיר דברי הרד"א ז"ל בשם הרא"ש ז"ל שבפסוק ימלוך כו' נפיק הב"ק ר"ל בפעם הראשונה שאמר מי הוא זה שמגלה סתרי לבנ"א, ומ"ש משום דאית בי' קץ משיח, אפשר להנ"ל שהוא רק מלשון הרא"ש ז"ל דר"ל דגם בפעם הראשונה כוונת הב"ק שיניח מלתרגם תרגום הנביאים משום דאית בי' קץ משיח, ואפשר דלפי' הרא"ש ז"ל הנ"ל דמאי דקאמר בגמ' מ"ט, קאי על הב"ק שבשני פעמים שגם בפעם הראשונה מ"ש הב"ק מי הוא זה כו' הוי ג"כ משום דאית בי' קץ משיח רק לכ"ז כדקאמר גלוי כו' הניחוהו לתרגם עד שכשבא לדניאל נאמר לו בלשון דייך וכמפו' למעלה הנ"ל, אבל באמת זה גם הרא"ש ז"ל מודה דהב"ק שאמר דייך יצא רק כשרצה לתרגם דניאל, ורק זה צריך עדיין ליישב קצת דהא משמע שהב"ק הראשון יצא כשהי' מתרגם הנביאים ולא בכתובים בפ' של ימלוך, אמנם ניחא דהא ע"כ מפרש הרא"ש ז"ל דמ"ש ועוד ביקש לתרגם כתובים קאי על דניאל דהא תרגום תהלים ומשלי כו' ויש בידינו כמ"ש לעיל וגם הרא"ש ז"ל בהדיא כתב ועוד ביקש לתרגם דניאל, וממילא ע"כ מ"ש מקודם תרגום של נביאים יב"ע כו' יצאה ב"ק משמע אח"כ ואפשר גם תהלים ומשלי בכלל, דהא גם דוד ושלמה בכלל נביאים, ורק דניאל משמע לכאו' בלשון הגמ' שם ואיהו לא נביא (ורש"י ז"ל קמפ' בא"א) ועכ"פ ניחא בס"ד דברי הרא"ש ז"ל דהב"ק שאמר מי גילה י"ל דנאמר בשעה שתירגם ימלוך ואין להאריך. כנלע"ד בס"ד. סימן מ"ב באו"ח סימן ק"י סעיף ז' דתפלת הדרך אין לאמרה אא"כ יש לו לילך פרסה (כפי בה"ג) והספק בזה אי שיעור זה תלוי בשהיית האדם בדרך שיעור זמן ד' מילין וממילא אין חילוק אם הולך ברגליו או ע"י עגלה או ע"י מסלת הברזל אשר הולכת בחפזון רב או השיעור פרסה נאמר רק על שיעור הדרך שהוא בערך מהלך אדם בינוני פרסה ואף אם הולך שיעור דרך זה בעגלה או בסוס ופרד או במסלת ברזל, שיש שאינו הולך מהלך פרסה אפילו מיל אחד ולא מצאתי מבורר דין זה, והנה פה במרחץ אין לי ספרים לעיין בזה בתשו', אמנם זוכרני דבתשו' מהרמשי"ק ז"ל מסופק בזה א' מהשואלים לענין שמועה קרובה ורחוקה בה' שמחות אי חשבי' זה לפי מהלך אדם ברגליו דוקא, ושם מכריע דחשבי' הילוך בינוני דהיינו לפי מהלך האדם עם העגלה, אבל לא בהילוך מסילות הברזל ע"ש, בחלק יורה דעה, ואני העני נראה לפשוט הספק מגמ' פסחים דף צ"ד ע"א דאיתא העם ת"ר הי' עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים פירש"י ז"ל במרוצה יכול יהי' חייב ת"ל ובדרך לא הי' והנה הי' פירש"י ז"ל דחוץ למודיעים דרך רחוקה הוא, ע"כ הנה מפורש יוצא דהלשון רחוקה הי' משמע דרחוקה ודאי שא"א לבוא בשום אופן, אבל באפשר לבוא אפי' ע"י שום סיבה שבידו כגון סוסים ופרדים לא מקרי רחוקה רק התם אתי קרא יתירה דשינה הפסוק אח"כ ואמר ובדרך לא הי' ולמד כיון שהי' על דרך עכ"פ מן מודיעים לחוץ אינו חייב שלא הקריב הפסח במועדו, ונשמע מזה דלשון רחוקה במק"א משמעותו שא"א לבוא בשום אופן אבל אפשר לבוא לא מקרי רחוקה, (ולומר בזה ל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד הוא דוחק) והי' מזה ראי' להלכתא לענין ה' שמחות דמוזכר בל' קרובה ורחוקה תלי' אי רחוקה בכל ענין ואי לא דהיינו שע"י איזה אופן יוכל לבוא לקרובה ומכש"כ דהלכה כדברי