זכרון י-הודה גרינוולד חלק א לח

נראה דאין קפידא לעשות כמנהג הנ"ל בענין הכרזה בביהכנ"ס כזה שאומרים מוריד הטל, כנלע"ד. שוראן כ"ה ניסן תרנ"ד לפ"ק. הק' יודא גר"וו. סימן ל"ט במג"א סי' קי"ד סק"ח כ' אבל דברים שאין מחזירי' אותו לא יאמר בשסיים כבר הברכה ע"כ, והנה בכלל זה לכאורה ג"כ ביעלה ויבוא בר"ח ערבית, אמנם הי' מקום לחלק דוקא בדברים שאין מחזירים עליהם בשום פעם הדין כך אבל ביעלה ויבוא בערבית שאני דהטעם משום שאין מקדשין החודש בלילה, אבל הזכרת יעלה ויבוא גופי' מילתא דמחזירים אותו בשאר תפלות בזה אפשר גם בערבית אם נזכר קודם שהתחיל ברכה אחרת מזכיר שם ר"ח, ובזה הי' אפשר מתו' מ"ש בב"י הכא בסי' קי"ד אחרי שמתרץ דברי הטור דלענין דברים שאין מחזירין חשוב סיום ברכה כטעות ואינו מזכיר אותו גם משנזכר קודם שהתחיל ברכה אחרת, אבל לענין דברים שמחזירים אותו ל"ח כטעות, והק' אח"כ דבסי' תכ"ב כ' הטור בר"ח וחש"מ כו' וקתני ערבית דר"ח דקיי"ל אין מחזירין עליו, ואפ"ה כתב שאם נזכר כו' קודם שהתחיל מודים אומרו במקום שנזכר כו' ולהנ"ל י"ל שאני הזכרת יעלה ויבוא בר"ח ערבית מטעם הנ"ל וצ"ע להלכה. שם בסי' הנ"ל בס"ק ט' במג"א מב"י סי' קכ"ב בשם המנהיג שאם אמר א' מהברכות במטבע כברכת הפירות הוי משנה ממטבע ע"כ, ועיין בסי' ק"ד דבמלך אוה"ע ששואל בשלומו באמצע התפלה אם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסופה ע"ש, הה"ד הכא צ"ל דבאומר כזה לא הוי משנה כו' וצ"ע, דב"בי שם סי' קכ"ב כתוב בזה"ל, וכ' במנהיג באותם המקומות שאומרים עושה שלום ברכנו כולנו ברב עוז ושלו' ברוך המברך וגו' לא יתכן דמטבע ארוך תקנהו חכמים, והם עושים ממנו מטבע קצר, ע"כ הרי כתב בהדיא דגם בכה"ג הוי משנה, וא"כ למה התם באונס מקצר, ולכאורה יותר טוב הי"ל להפסיק בתפלתו לגמרי וצ"ע להלכה. סימן מ' בעזהי"ת ברהוחסה"ג. נשאלתי ביהכ"פ באח כהן שהי' אבל על אחותו שמתה קודם יהכ"פ, אמנם כבר ביהכ"פ הי"ל דין בן ל' אי רשאי לשאת כפיו ולעלות לדוכן, ולא הי' פנאי אפי' כדי עיון זוטר אמנם קודם שנשאלתי ע"ז כבר דיבר הכהן בזה עם אהובי כבני ח"א הרב מו"ה אברהם חנוך נ"י וההוא (פקודי... משמחי לב) אמר שלדעתו כשיש כהנים אחרים אין לו לעלות לדוכן ושכן העלה להלכה בסידור ד"ח אשר ראה בו לפי שעה, ולא רצה להורות בו ושלחו מביהמ"ד לשאול את פי, ומאפיסת הפנאי לפי שעה כמעט אפילו כדי שהיות רגע, אמרתי שיעלה לדוכן וכשבאתי לביתי שאל אותי ח"א הנ"ל למה הוריתי כך, ואמרתי לפום רהיטא נראה דלא טעיתי ב"ה בהלכה, הגם שבמג"א כ' כן לפשיטות בסי' קכ"ח ס"ק ס"ו דה"ה כל ל' על קרובים כו'. אולם הכא כיון שבביהמ"ד כבר פלפלו בזה אי יעלה והוי כבר כמו מילי דפרהסיא ועוד נראה דכל עיקר הדבר שכ' הגהמי"י והמרדכי שנוהגים שאינו עולה תוך ל' על קרובים נראה דהיינו דוקא באופן שלא נראה בהדיא דהכהן מונע מנש"כ משום אבילות וע"ד שכ' הש"ך ביו"ד סי' שצ"ג סק"ז דמה שנוהגים לשנות מקומו גם בש"ק ס"ל שאין זה דבר של פרהסיא שהרבה פעמים אדם מחליף מקומו והה"ד הכא בנ"ד בנ"כ צ"ל ג"כ דלא מינכר בהדיא שאינו נו"כ משום אבילות דהא יכול להיות שיצא משום איזה דבר אחר המעכבו מלישא כפיו לפי שעה, ומשו"ה בנ"ד שהכהן שדנין בו הוא אדם מצויין והי' ניכר שמונע רק משום אבילות, ומכש"כ שהמנין לא הי' כ"כ גדול באופן שאם הי' מונע מלישא כפיו הכל היו יודעין שהוא משום אבילות, מכש"כ כמש"כ לעיל שכבר פלפלו בדבר בביהמ"ד בוודאי לדעתי הוי כבר כמו מילי דפרהסיא שאינו נוהג בשבת ויו"ט, בוודאי לא מגרע גרע מההיא דינא של ר"ת שהובא בטיו"ד סי' ת', ולחלק ולומר שיש גדר בענין פרהסיא בענין זה מה הוא לא מצאתי בזה דבר לפי שעה, וצ"ע. אמנם באמת כפי מה שראיתי בפנים מאירות ח"ב סי, קכ"ג בנידון אשה יולדת שבאה בשבת בפעם ראשון לביהכנ"ס והיתה אבלה והורה שתלבש בגדי שבת והיי' עפ"י דברי טו"ז סימן תקכ"ו באו"ח שמי שבא לביהכנ"ס בשבת אחר ברכו לא ישנה מקומו בביהכנ"ס הגם דמנהגינו לפי הרמ"א ז"ל שפ' בסי' שצ"ג לשנות מקומו גם בשבת היינו דוקא אם שינה מקומו בביהכנ"ס כבר קודם שבת, אבל להתחיל בשבת הוי אבילות דפרהסיא ע"ש, ובזה זכיתי בס"ד להבין דברי הגהמי"י שהביא בד"מ סי' קכ"ח באו"ח דכ"ז שמשנה מקומו המנהג שלא לעלות לדוכן, וצ"ל היאך תלוי זה בזה, ולהנ"ל א"ש דכיון שמשנה מקומו הוי נתפרסם כבר אבילותו קודם שבת ולא ניכר אבילותו בתחלה בשבת ויו"ט ע"י מניעתו מלישא כפיו, משא"כ במקום שאין משנין מקומו, כנ"ל נכון בס"ד, ולפי"ז לכאורה במדינתינו שג"כ נוהגים הכי לשנות לכאורה כבר נתפרסם אבילותו של הנ"ל מקודם שעת נ"כ, וענין של ר"ת אפשר דשם לא שינו. אמנם כבר כתבתי שע"י שפלפלו בביהמ"ד מקודם ששלחו לשאול את פי וגם הגיע כבר שעת נ"כ וראו התלמידים מזדנזין בדבר, נתחדש הפירסום מחדש, ובשגם שהמחבר בסי' קכ"ח כ' בפשיטות שרשאי לישא את כפיו ואדרבא בב"י תמה מתחלה על המנהג שלא לישא כפיו, ע"כ נלע"ד דשפיר קדמי להורות לו לישא כפיו. ובשגם כי הכהן הזה הוא אדם