זכרון י-הודה גרינוולד חלק א לג

תורה בדבור הראשון, ואמר החיוב זה דוקא קודם שהבטיח להם הטובה של ביאת הארץ, במאמרו והבאתי אתכם כו' כי אז הבטיח והבאתי, ונתתי אותה לכם מורשה ואילו לא חטאו לא היו נגרשים מהארץ והי' להם עד עולם חירות משיעבוד מלכיות, וע"כ הבטיח שיבוא זמן ונתתי אותה לכם מורשה, ואפשר רמז ג"כ שיהי' הזמן שיהי' השם שלם, וזה נרמז במ"ש ונתתי אותה לכם מורשה, זה גופי' שיהי' בבחי' אני ה' הו"י ית"ש במילואו וזה יהי' לימות המשיח בבי"א ואז לא יהי' עוד החיוב של זכירת יצמ"צ לפי דרשת בן זומא הנ"ל, וע"כ שפיר יש סמך מקרא לפ' הרמב"ם ז"ל בזה כבן זומא נגד החכמים כנלע"ד, וכבר כתב האוה"ח הק' שהקב"ה למד למשה כהת"כ אמנם לא א"ל היכן מרומז כל הלכה בתורה וזה חלק כל או"א מישראל בתורה לחדש היכן נרמז הלכה זאת בתורה שבכתב, וע"ז מתפללים ותן חלקינו בתורתך אמן, (עיין בס' מנחת חינוך עה"ת בפ' בא בפ' זכור את היום, ובמנין המצות למהר"ש ז"ל.) סימן ל"ג הרמב"ם ז"ל בפ"ג מ"ה תפלה ה"א פסק תפלת השחר כו' וזמנה עד סוף שעה ד' וכ' הכ"מ שהוא מגמ' ברכות כ"ז ע"א ושם אמר ר"כ הלכה כר' יהודא הואיל ותנן בבחירתא כוותי', ובריש ה' תמידין ומוספין ג"כ כתב הרמב"ם ז"ל הלכה ב' ואימתי זמן שחיטתן של בוקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה, ופעם אחת דחקה השעה את הציבור בבית שני והקריבו תמיד של שחר בד' שעות ביום ע"כ, וכ' הלח"מ דלפמש"כ הראב"ד ז"ל בפירושו למשנה א' פרק ששי מעדיות דהאי עדות של ר"י בן בבא שתמיד של שחר קרב בד' שעות ע"כ מפי השמועה העיד ולא מפי מעשה שאם ראה שקרב בד' שעות מאי סהדותי' דלמא כי אשתהי עד חמש, הכי מקרבי לי' כלומר והיכי דייקי עד ד' שעות ולא יותר, אבל הרמב"ם ז"ל שפירש בהדיא בפירושו למשנה דעדיות דר' יהודה בן בבא עפ"י אותה מעשה שבירושלמי העיד שפ"א נשתהו להקריב התמיד, עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים ועל אותה שעה העיד, א"כ ק' על הרמב"ם ז"ל קו' הראב"ד ז"ל הנ"ל דלמא הכי הוי מעשה, ותי' הלח"מ במחכ"ק לכאו' דחוק שתי' שהעדות הי' שאמרו אז שהמגמגמים שאלו אי יכולים עוד להקריבן ואמרו שיכולים להקריבו עד זמן ההוא, ודחוק במחכ"ק שאין רמז מזה כלל במשנה ועוד הא עדיין ק' דילמא אי אשתהי עוד אח"כ ג"כ הי' מתירים להקריבו רק לא אמרו במה שלא נשאלו, ולענ"ד אולי י"ל בפשיטות כיון דמשמיא נעשה להם נס זה שמצאו אז באותה שעה לא מקודם קודם הנץ החמה ולא אח"כ קודם חצות מסתמא הזמן עד ד' שעות ולא יותר וע"כ המתין הקב"ה מלעשות נס כל עוד שיש עדיין מקום וזמן לעשות בטבע וכשכלה הזמן והכח לעשות בדרך טבע ולהשיג הדבר אז הקב"ה עושה את שלו וע"ד את תעביד ומה דעלך ומאי דניחא קמי קוב"ה ליעבד, וע"ד שפי' הגראו"ו ז"ל ע"פ צופה כו' אילולא הקב"ה עזרו אין ברי' יכולה לו, רק אז שכשרואים שכלתה הכח אנושי לעשות אז הקב"ה עוזר ומושיע לעמו ישראל בדרך נס. ועיי' במשה"ק הלח"מ שם בפ"ג מה' ברכות עוד על הרמב"ם ז"ל והביא כן מב"י סי' פ"ט לאו"ח על מ"ש הרמב"ם ז"ל ואם עבר, והתפלל אחר ד' עד חצות היום יצא י"ח תפלה אבל לא יי"ח תפלה בזמנה, והק' מנין לו לומר כן ע"ש באורך, ולפמ"ש הלח"מ שם בה' תמידין שהעיד ר"י ב"ב ששמע אז אומרים הלכה עד ד' שעות גם בזה י"ל ששונע אומרים שאחר ד' שעות יש שכר הקרבת קרבן תמיד של שחר אבל לא שכר הקרבה בזמנו, והיינו לתירוץ הב' שבירושלמי ברכות פ"ד הנ"ל דמעדיות לומד ר' יהודה והיינו אפשר הנ"מ בין ב' תירוצים דירושלמי דלתי' א' דלמד מבבקר בבקר מה להלן בד' שעות מקרא דוחם השמש ונמס כמבואר בגמ' בבלי וירושלמי, לפי"ז י"ל דוקא עד ד' שעות ולאח"כ ליכא אפי' שכר תפלה לחודא, משא"כ לתירוץ ב' של ירושלמי דמעדיות למד ר"ל דעד ד' שעות הוי שכר תפלה בזמנה ולאחר ד"ש עד חצות איכא עכ"פ שכר תפלה בלחוד כנלע"ד, ודברי הראב"ד ז"ל הם תמוהים שכ' דע"כ מפי השמועה דאי מפי מעשה, מאי סהדותי' הלא בירושלמי כתב כן בהדיא בברכות הנ"ל ועל אותה שעה העיד ר' יהודה ב"ב שתמיד ש"ש קרוב עד ד' שעות, וצ"ע ואולי שנאמר שכוו' כדברי הלח"מ מפי השמועה ששמע אז מפי החכמים בשעת המעשה, באופן שדברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל בקנה א' הם עולים כנלע"ד. הק' יודא גר"וו. סימן ל"ד הרמב"ם ז"ל בה' תפלה פ"ח הלכה י"א כתב ומי שלא נתמלא זקנו אעפ"י כו' לא יהא ש"ץ מפני כבוד צבור, אבל פורס הוא על שמע משיביא ב' שערות אחר שלשה עשר שנים, וכ' הכ"מ שהוא ממשנה מגילה כ"ד ע"א קטן קורא, אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה וכתב ופשיטא שכל שלא הביא ב' שערות אחר י"ג עדיין קטן הוא, וכתב רבינו פורס על שמע והה"ד דעובר לפני התיבה עכ"ל ודברי הכ"מ תמוהים ממ"ש בירושלמי הכא דבמשנה תנן אם היו קטן אביו או רבו עוברין על ידו והא תנינן לא יפרוס על שמע אמר ר' יודן כאן בשהביא ב' שערות כאן בשלא הביא ב' שערות, ומפ' המפרשים בירושלמי דהקושיא מדקאמר עוברין על ידו משמע פורס הוא על שמע הקטן בעצמו ולקמן תנן לא יפרוס כו'. ועל זה תירץ כאן בשהביא ב' שערות, בזה דוקא פורס על שמע אבל אינו עובר לפני התיבה, משמע בהדיא דגם בשהביא ב' שערות מ"מ אינו עובר לפני