זכרון י-הודה גרינוולד חלק א לב

תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קודש, וכ' הלח"מ אע"ג דבפ"ק דשבת דף י' וי"א לא הביאו אלא קרא דהכון לקראת א' ישראל מ"מ הביא הרמב"ם ז"ל קרא דהשתחוו, שהוא פשוטה בפסוק ע"ש, ובאמת לכאורה אדרבה דרשה זו מקרא דהשתחוו בהדרת קודש אינו פשוטה כ"כ דהא אדרבה בגמ' רק אמר כן דרך דיחוי דמתחלה רצה לדרוש אל תקרא בהדרת אלא בחרדת וע"ז דחי הגמ' דילמא לעולם הדר ממש כי הא דר"י הוי מציין נפשי', והא בירושלמי באמת כך מסיק ריב"ל כגמ' דהכא ולא קדחי לי' כנ"ל, וצ"ל דמ"מ כיון דבגמ' קאמר אלא אמר רנב"י מהכא עבדו ביראה, ובירושלמי ג"כ ריב"ח קאמר מקרא דעבדו, ע"כ כמסקנא דגמ' דילן קיי"ל דקרא דהשתחוו לה' בהדרת קודש כפשוטו אתיא, ולא קשיא למה לא הביא על זה ג"כ קרא דהכון לקראת א' ישראל, דבזה דציין עצמו ומהדר על זה לא אמרו מקרא דהכון דזה לא אמרו רק על הא דלא יתפלל בבבל בלא חגורתו וגם דיתעטף ולא על הא דיהדר עצמו ויציין עצמו כמו שעשה רב יהודה שבברכות ר"פ א"ע, עיין היטב בגמ' שבת הנ"ל, והא דלא מייתי הרמב"ם ז"ל קרא דהכון על הא דכתב דרך להתפלל כשהן עטופין והיי' כגמרא שבת הנ"ל ומייתי שם מקרא דהכון, י"ל לענ"ד משום דקרא דהכון לקראת א' ישראל לא נאמר דוקא על שעת התפלה כמו קרא דהשתחוו לה' בהדרת קודש הנ"ל דפשוטו של הקרא נאמר על לימוד התורה לפי התרגום יונתן. ולפי רש"י ז"ל שם בעמוס ד' קאי על תשובה, ועיין באו"ח סי' ו' לענין ליטול אחר הטלת מי רגלים משום שנאמר הכון והוא מהגמיי' שם, ע"כ אינו מביא הרמב"ם ז"ל קרא זה דוקא לענין תפלה, ואפשר זה הי' כוו' הלח"מ במ"ש שהוא פשוט כנלע"ד, וכן בגמ' ברכות נ"א ע"ב השותה כפלים לא יברך משום שנאמר הכון, אמנם צריך עיון למה לא הביא הרמב"ם ז"ל דין דצריך למיסר המייני' (לבני בבל) שזה ג"כ אמרו שם בשבת י' ע"א ליקו הכי וליצלו, ותירץ משום שנאמר הכון, ובשו"ע סי' צ"א סעיף ב' פסק כן וצ"ע. סימן ל"א כמה אנשים שרגילים לומר ק"ש מיד בבוקר גם בלא תפלין, מחשש שמא יאחרו זמן ק"ש אח"כ בתפלין, ואז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, האם עושים כראוי, הנה כבר כ' בלבוש דהוי רק כאסמכתא בעלמא ועיין בלבוש רסי' כ"ה, והנפ"מ שעוברי דרכים שאין להם תפלין כפי שעה וכדומה איזה אונס המעכבו מלהניח תפלין בשעת ק"ש לא יעבור משו"ה זמן ק"ש ח"ו, ולענ"ד יש ראי' ברורה לזה ממש"כ הרמ"א ז"ל סי' ק"ו בשם הר"ן ז"ל דאם לומד לאחרים פוסק וקורא פסוק ראשון של ק"ש ולא קאמר דפוסק להניח תפלין ולקרוא פסוק א' של ק"ש אע"כ דאינו מעכב, ואמנם תלי' זה מהו הפי' של הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר, כמ"ש הלבו"ש הנ"ל איזה פי' ע"ש ואם הפי' רק משום דאמר וקשרתם, והוא אינו קושר א"כ ליכא ראי' מהכא דהא כאן נאמר רק פסוק ראשון בלבד ואדרבא הי' קצת ראי' ממ"ש שיקרא רק פסוק ראשון ודבר קל הי' לקרות כל הפרשה ראשונה עכ"פ, ועל ר' יהודה הנשיא שבגמ' שאז"ל שזה הי' ק"ש של ר"י הנשיא שאמר רק פסוק ראשון של ק"ש ג"כ קשה לכאורה הא דבר זה קל לעמוד בו כמו שנתן ידיו על עיניו לקרות פסוק ראשון הי"ל לקרות כל הפרשה ראשונה וע"ד שאז"ל שם בברכות דאנן כיון דמתחילים פ' ציצית כבר גומרי' משמע שכך ראוי לעשות דכל פיסקא דלא פסקי' משה אנן לא פסקינן לי' ומדוע עשה רבי ככה שלא לקרות רק פסוק ראשון בלבד אע"כ משום שלא רצה לומר פסוקי וקשרתם כו' בלא תפלין שעליו, ולא רצה לומר ג"כ הפרשה עד פסוק וקשרתם דוקא שאז הי' נראה כמבעט ח"ו במצות וקשרתם, והראי' שאין עליו תפלין, לכך בחר יותר שלא לקרות רק פסוק ראשון בלבד, ואפשר דאין מזה ראי' כ"כ שלא רצה להאריך בפסוקי ואהבת כי בזה בוודאי כשאומר ואהבת ואין מכניס לתוך לבו אהבת ה' כראוי, בודאי זה נראה כמעיד עדות שקר ולהכניס אז באמת בלבו אהבת ה' יתב' יאריך הזמן ויבטל מלימודו ע"כ לא קראו אז רק פסוק ראשון בלבד, כ"ז כתבתי לפום ריהטא, כ"א סיון תרכ"ז. הק' יודא גר"וו. סימן ל"ב הרמב"ם ז"ל בה' ק"ש פ"א הלכה ג' פסק ומצוה להזכיר יצמ"צ ביום ובלילה שנאמר למען תזכור כל ימי חייך, הנה פסק כבן זומא במשנה ברכות י"ב ע"ב וחכמים פליגי, וכמעט נלאו המפ' לתת טעם למה לא פסק כרבים כנגד יחיד, עיין צל"ח שם, ואני בעניי בקו' עה"ת מצאתי סמך לדבריו להלכה בזה ממ"ש בפ' וארא לכן אמור, והוצאתי כו' וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ואח"ז כתיב והבאתי אתכם אל הארץ וק' טובא למה לא המתין בציווי וידעתם, עד אחר שאמר והבאתי אתכם אל הארץ ולמה הפסיק בנתיים שסידר כל הטובות שיעשה להם זאח"ז ויחייב אותם אחרי כ"ז וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים שזה הי' תחלת צמיחת הישועה, עיין באוה"ח הק' על התורה מה שכתב בזה, וגם אני בעניי כתבתי בזה מה שנלע"ד. אמנם יש לומר דבכיון הפסיק בנתיים בקרא דוידעתם, שענינו שיזכרו תמיד החסד שעשה להם ביצמ"צ יהי' הטעם מה שיהי' שהקפיד הקב"ה כ"כ כמה פעמים בתורה במצות זכירת יצמ"צ וגם פתח בה במתן