זכרון י-הודה גרינוולד חלק א כט

מרן ז"ל שעכ"פ ילמוד עם עוד א' ביחד ולכאו' כיון שעכ"פ הלימוד שלמד הי' כשהי' שם רבים מקובצים למה עדיפי בזה שנים מא' מכ"ש לשיטת הטו"ז סי' נ"ה סק"ג דמהני אפי' כשלא היו בשעת הפסד"ז וכו' וכ' שם דנ"ל בכל לימוד שאדם לומד פסוקים ואגדות או תלמוד שאם נזדמן לו תיכף מנין שיכול לומר קדיש וכו' יע"ש, ולכאורה ממשנה דפ"א דתנן מנין אפי' א' שנאמר בכל המקום וכו' אבא אליך וברכתיך לכאורה ראי' לטו"ז, ולדעת המג"א דנקט ב' או ג' נראה שיסודו מגמ' גיטין מ' ע"א וכמה רבים ר' נחמן אמר ג' ואי' בס' קהלת יעקב ערך רבים דנראה מדברי תוס' ורא"ש ז"ל דקיי"ל כר"נ לגבי רי"צ דקאמר י' ועיין לעיל גיטין ל"ב ע"ב בפני כמה מבטלו וכו' ר"נ אומר בפני ב' פירש"י ז"ל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי ע"כ מזה סמך למג"א דנקט ב' או ג', והקפיד מרן ז"ל הנ"ל לחוש לדעת המג"א להיות דברי קדושה נאמרין ברבים דווקא, כנ"ל לפום ריהטא, ועיין בסי' תכ"ב סעיף ב' כ' הרמ"א ז"ל אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים. ומש"כ מענין הנענועים של הצבור בהלל בסוכות הנה אינו מבין דבריך כהוגן ואני יודע ג"כ שמנהג של האשכנזים שמנענעים בהודו ראשון וכן בכל פעם שעונים אחרי הש"ץ הודו והיי' שמנענעים ד' פעמים מקודם ואח"כ באנא ה' הושיעה נא ואח"כ בהודו בסוף ג"כ ב' פעמים וכמבואר ברמ"א שמנענעים בכל פעם שיאמרו הודו ומבואר בטו"ז סק"ט דזה קאי גם על כפילת אמירת הודו של בסוף, וכ"ז פשוט וכתבתי רק למען להשיבך על כל פרט. עכ"פ לא תתקוטט ח"ו אודות מנהג חוץ מה שיש בו חשש איסור אבל משום יותר ניענוע אין בזה שום דבר והלא אנשי ירושלים הי' מנהגם ליטול לולבים כל היום והנני הדש"ת. הק' יודא גר"וו. סימן כ"ה בסד"ש, חסד ד' יסובבנהו, וכאישון עין ינצרנו לה"ה כבוד חביב נפשי בנן של קדושים אהו' כבני הב' המופלג כ"ה אברהם חנוך פריעדמאנן נ"י. תאמין לי אהובי כבני האמת שחפשתי אחרי מכתבך ולא מצאתיו רק מכתבך הקטן, אותו מצאתי לע"ע, ומה שהקשית שם על תוס' מגילה ג' ע"א שהקשו למה בטלו התמיד דהא ילפינן מקרא שצריכים ישראל לעמוד על קרבן אחיהם כמש"כ תשמרו וכו' ובאמת בהשקפה ראשונה העלתי בדעתי דאין מצות מעמדות מעכבת הקרבן, ובמנין המצות של הרמב"ם והסמ"ג ז"ל לא נמצא כזה וכן מצאתי בפי' כתב בהדיא דהוי רק כמו מכשירי קרבן שאינו מעכב יעיי"ש בד"ה דאמר וכו' כהנים בעבודתם, אבל אמנם יגעתי ומצאתי בטורי אבן התפלא בזה על הרשב"א ז"ל שכ' בתו' מגילה בזה דאינו מעכב הקרבן יעיין בפנים ברשב"א, והקשה הט"א הא אי' בגמ' תענית כ"ז דמעמד מעכב את הקרבן, ובאמת שם בתענית איתא פלוגתא בזה לכאורה דר"י א"ש דמעמד מעכב וכו' ובברייתא ארשב"א דרק כהנים ולויים מעכבים וכלי שרת, והנה שם מוקי הגמ' פלוגתייהו אי עיקר שירה בפה או בכלי' ולדינא פסק הרמב"ם ז"ל כמ"ד עיקר שירה בפה, וממילא קיי"ל כר"י אמר רב דכלי שרת אינו מעכב, אבל מעמד הישראל מעכב הקרבן, ושפיר הק' לכאורה הטו"א דרב יהודא לשיטתו פסק שם בתענית דמעמד מעכב ובעל מימרא דהכא דכהנים בעבודתם וכו' דפריך עלי' מההוא דיהושיע הוא ג"כ רב יהודא והוא ס"ל דמעמד מעכב, ולפי"ז באמת אין מקום לכאו' לקושי' הפ"י כאן דהקשה מנ"ל למידרש משפחה וכו' דכהנים מבטלין דילמא רק לויים מבטלין לשמוע משא"כ הכהנים, ומה שמביא ראי' מסוף עירובין לענין כלי שרת אינו ראי' לפי הנ"ל די"ל כיון דקיי"ל למ"ד עיקר שירה בפה וכלי אינו מעכב וכו' וק"ל, ולהנ"ל כיון דמשמר הלויים ומעמד הישראל מעכב הקרבן ממילא ע"כ גם כהנים מבטלין עבודתם אבל א"כ לכאורה שפיר הקשית מאי מקשי' התוס' למה לא הקריבו הכהנים וכו' הא המעמד מעכב וישראל הי' במלחמה במחנה, ועיין ברשב"א בחי' שמביא בשם הי"מ קרוב לזה קצת, והאמת שהלשון ברמב"ם פ"ו מה' כלי מהקדש ובסמ"ג במ"ע קע"ב אי אפשר שיהי' קרבנו של אדם נקרב והוא אינו עומד ע"ג, משמע ג"כ שמעכב בדיעבד המעמד של ישראל ואתי' שי' הרמב"ם ז"ל לשי' דפ' עיקר שירה בפה כנ"ל וממילא קיי"ל כר"י א"ש דבתענית הנ"ל דמעמד מעכב, אבל בכ"ז האמת לענ"ד דתוס' שפיר מקשים דהא אם גם הישראל היו צריכים להיות במחנה המלחמה, אבל הלא אין מספר קצוב בכמה אנשים יהי' המעמד, והרמב"ם ז"ל נקיט בלשונו בה' כלי המקדש תיקנו נביאים ראשונים שיבררו מישראל כשרים ויראי חטא ויהיו שלוחי כל ישראל, וממילא שפיר הקשו תוס' למה לא הקריבו ואי משום מעמד הישראל הא עכ"פ בתרי ותלת מינייהו סגי להיותם שלוחים בזה בעד כל ישראל. ומה שאני רוצה לעורר בזה, שבפירש"י ז"ל בכאן משמע דהדרש הוא מתשמרו וכו' היאך שומר והוא אינו עומד ע"ג, משמע שעיקר הדרש ממה שנצטוו בשמירה לעשות להקרבן, אבל ברע"ב במשנה זו דפ"ב דתענית הביא דממה שנאמר תשמרו להקריב וכו' לישראל מצוה שיעמדו ולא הכריחו מלשון תשמרו, ועיין בתויו"ט במשנה ב' רפ"ד דתענית, ובאמת דברי רש"י ז"ל צ"ע קצת דהלשון דמשנה וברייתא רפ"ד דתענית משמע דהילפותא היא היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג ולא מציווי השמירה, וי"ל ובאמת ברב נחיצה כתבתי כ"ז להפיס דעתך הרמה, ואני דו"ש בתשוקה וחפיצה אוהב נפשך באמת ומצפה להצלחתך האמתיית ברחמי שמים, סאבאטישט עש"ק כ"ד שבט תרמ"ז. הק' יודא גר"וו מברעזאווא.