עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryזכרון י-הודה גרינוולד חלק א

זכרון י-הודה גרינוולד חלק א כח

Zichron Yehudah part 1 28 · זכרון י-הודה גרינוולד חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

טובא, אולי י"ל ג"כ דרבותא נקיט אפי' תפלין של ראש שכתוב בהם וראו כל ע"ה ואר"א הגדול אלו תפלין שבראש, משמע דווקא בזמן ראיי' כמו שדז"ל גבי ציצית וכו' מ"מ שרי כיון דברייתא הוי ס"ל לילה זמן תפלין כדברי הב"י הנ"ל. ומה שרצה מעכ"ק להביא ראי' מהא דאמרינן אר"י א"ר ת"ח צריך שילמוד ג' דברים וכו' ומילה לשיטת הסוברים דאין החיוב למול דוקא בעצמו את בנו דא"כ למה אמר הכא ת"ח צריך שילמוד הא כל אדם נמי, ורשם מע"כ נ"י לעיין בש"ך חו"מ סי' שפ"ב שכ' מי ששלח שליח לקיים מצות עשה זו בבנו ביטל מ"ע, הנה לפי דעת מע"כ בדעת הש"ך שגם אם האב אינו אומן ג"כ ביטל מ"ע זה אם לא עשה המצוה בעצמו שעכ"פ יעמוד ע"ג, משא"כ ת"ח לא סגי' לי' בלא לימוד לאומן עש"ה, ועכ"פ בלא אונס ושלח שליח בוודאי לא קיים מצות מילה בבנו, הי' נלע"ד ג"כ שי"ל שפיר דמזה אין הראי' מכרחת נגד הש"ך דהא מזה שאמר ר"י א"ר דת"ח צריך שילמוד משמע הא אחר אינו צריך שילמוד אלא יכול לקיימו בשעע"ג כמו בשאר דברים הצריכים לשמה ומהני עע"ג וכדומה, אכן בת"ח סני מילתא דליסמוך על אחר דומה כמה שאמרו בגמ' סוכה גבי הלל אבל אמרו תבוא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו יעוש"ה במפרשים ז"ל. (חסר איזה שורות.) סימן כ"ג בשו"ע או"ח סי' נ"ו כ' הרמ"א ז"ל ולא יפסיק בין יהא שמי' רבא למברך ע"כ, והיינו דכמו דכתב הא"ז שאין להפסיק בין שמי' לרבא, ולפי המחזור ויטרי) כ"כ י"ל לפי ר"י ז"ל אין להפסיק בין רבא למברך, והביא המג"א הקו' מש"ך בגליון דתמה שהוא נגד גמ' סוכה ל"ט ע"א דאמר רבא לא לימא אינש יהא שמי' רבא והדר מברך וא"ל ר"ס אידי ואידי אסוקי מילתא היא ול"ל בה ע"ש ומה שתי' המג"א דקיי"ל באהע"ז דגם התם בלא חפצתי לקחתה דאין להפסיק בהם ולכתחלה צ"ל בנשימה א', ע"כ גם הכא חוששין לדרבא, וכבר העיר הונחהש"ק דא"כ גם הכא הו"ל לכתוב דלכתחלה אין להנשים בינתיים כמו התם, ע"ש מה שדחק לתרץ, ועיין בכפ"ת בסוכה שהקשה גם כן כקו' הש"ך והניח בצ"ע, ואני העני הי' נ"ל דהנה התם ביבמות אמר אביי לא לקרו לדידה לא לחודי' ואבה יבמי מ"ט כו' ולא לקרי לדידי' לא לחודי' וחפצתי לקחתה לחודי' כו' רבא אמר אסוקי ול"ג אפסוקי מילתא היא ול"ל בה, רב אשי אשכחי' לר"כ כו' א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי ופרש"י ז"ל דאי מפסיק משמע דהאי לא ארישא קאי דאמרה מאן יבמי כו' כלומר לא מאן יבמי כו' ורב אשי שתיק אח"כ משמע דקיי"ל כך והכי קיי"ל בשו"ע אהע"ז בה' חליצה סעיף מ"ח דבלא אבה יבמי כ' המחבר שקורין לה בפעם אחת ובלא חפצתי לקחתה כ' המחבר בסעיף מ"ט רק בלשון מקרין ליבם לא חפצתי לקחתה, וכן כ' הטור בהדיא ואין לחוש אם יפסיק בין לא לחפצתי (ואף שהרמ"א ז"ל הוסיף לומר בנשימה אחת בסעיף מ"ט ולא כ' כן בסעיף מ"ח צ"ע ומכ"ש לפי מסקנת דברינו דלקמן ועכצ"ל שהביא כן לענין לכתחלה, כמ"ש המג"א כנ"ל) לפי"ז עולה לדינא דהיכי שיש מקום לטעות אין להפסיק בינתיים ורק בלא חפצתי שלא דיבר מקודם לכן כלום ועכ"ח אין לטעות בו ומשו"ה לית לן בה, אבל העולה מזה דבכל מקום שיש לפרש הדבורים הקודמים בפ"ע אין להפסיק כמו בברוך הבא והדר בשם ה', ע"ש בפירש"י ז"ל דהתם כיון דיל"פ התיבות ברוך הבא בפ"ע עי"ז התיבות "בשם ה'" מיחזי אח"כ כמוציאו לבטלה אליבא דרבא כך פי' רש"י ז"ל שם בסוכה, וכ"כ ביהא שמי' רבא, דאדרבה כיון שיש לפרשו שתיבת יהא שמיה רבא הפי' כמחזור ויטרי', וע"כ משו"ה אין להפסיק וס"ל לרמ"א ז"ל דקיי"ל כן כרבא מדרב כהנא ורב אשי דיבמות דבתראי נינהו, ולא קיי"ל כר"ס דסוכה הנ"ל, ואדרבא לדעתי נתחזק פסקו של רמ"א ז"ל במסמרים בל ימוט, כנל"ד בס"ד, כ"ו אלול תרס"ב לפ"ק. ומה שהק' בכפ"ת הנ"ל, על תוס' ברכות ג' ע"א למה לא הק' על פי' המחזור ויטרי הנ"ל מגמ' דסוכה הנ"ל מוכח כפי' הר"י ז"ל, יש ליישב דעכ"פ לפי' המחזור מברך כו' הפי' כמ"ש תוס' דזהו תפלה אחרת שיהא שמו רב ומבורך לעוה"ב, ועז"א רבא לא לימא כו' דא"כ דמפסיק על מאי קאי אח"כ מ"ש ומבורך ממש לענין זה כמו לר"י ז"ל אבל על שמי' לרבה גם רבא ס"ל דאין להפסיק כפסק הא"ז באמת, כנלע"ד, ובאמת מלשון גמ' דסוטה שהביא הטור הי' נראה כמחזור ויטרי דשם הלשון בגמ' דקאי עלמא על יש"ר דאגדתא, אמנם לפ"מ שראיתי בסידור דר"ק בשם תשו' דאישציר הוא התרגום על ברוך שם כבוד מלכותו לע"ו, וע"כ אומרים אותו בלשון תרגום משום דברוך שכ"מ נלקח ממה"ש עיי"ש, מזה נראה לע"ד ראי' גדולה לפי' הר"י ז"ל וי"ר שיתגדל ויתקדש שמי' רבא בעלמא ובזמן קרוב אמן. סימן כ"ד שלום תניינא לכבוד ידי"נ התלמיד הנכבד הרבני המופלג מו"ה ישעי' דוב ג"י כוכב טוב. בל"ס קיבל מכתבי הקודם ועבור טירדא דש"ק לא גמרתי המכתב, והנני בזה מה ששאל אודות ב' שאמרו הם לבד השיר של יום והשאר שבמנין לא אמרו אם רשאי לומר אח"ז קדיש, הנה דין זה מוזכר במג"א סי' ס"ט סק"ד דכתב כן לענין הלימוד דאפילו לא למדו שם רק ב' או ג' מותר לומר קדיש ע"כ, ומינה הה"ד לענין אמירת קדיש אחר השיר ושמעתי מתלמיד המהר"מ שיק ז"ל שהקפיד מרן המהר"מ שיק ז"ל בתלמיד א' שרצה לומר קדיש דרבנן על הלימוד שלמד הוא ביחידות בלבד והקפיד