זכרון י-הודה גרינוולד חלק א כז

שהזמ"ג, אפשר דהיי' דדייק בלשונו וכל מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות, ר"ל אע"ג דלא הוי דומי' דתפלין ממש מטעם הנ"ל, פטורי' מ"מ, (ואפשר משום דס"ל טלית חובת גברא, ועיין היטב תוס' דף ל"ד ע"א ד"ה ותפלין) ולפי"ז ליכא למימר כדברינו הנ"ל, ולענ"ד נראה ליישב קו' תוס' ממילה דילפינן מתפלין דוקא דומי' דליכא חיוב כרת אבל מ"ע שיש בה כרת י"ל כיון דאינו דומי' דתפלין ע"כ נשים חייבות בה (ע"ד שכ' רמב"ן ז"ל לחלק בין חיוב מ"ע שבגופו), וע"כ מילה שיש בו כרת לא הוי פטירי נשים מינה אם לאו דיש קרא יתרה. ובזה הי' מתורץ ג"כ הק' של הה"ר יוסף מא"י ז"ל על הי"מ משבתון שבות בתוד"ה מעקה לפמ"ש החת"ס ז"ל בתשו' חיו"ד סי'... דף קי"א ע"ב דכשנדחה הל"ת נשאר האיסור כרת על המ"ע ונקרא שבתון שבות קצת שיש בו כרת וע"כ נשים ג"כ חייבות בו ומתו' הקו' דו"ק היטב. אמנם עדיין קו' הרר"י ז"ל לדעתי קשה מביצה ח' ע"ב בגמ' וודאי נגזור משום כתישה אתי עשה ודחי ל"ת, ס"ס עשה ול"ת הוא, וקשה הא אפשר לכסות ע"י נשים אי אמרינן דעשה דשבתון ליתי' בנשים, ועפנ"י בפי' הקו' מהדלקת בשמן שריפה) (ועיין היטב תוס' פסחים מ"ז ע"ב ד"ה באבנים, דה"ק היכי פריך ראויות לכותשן הא יו"ט הוי ל"ת ועשה, ולהנ"ל ניחא לשיט' הי"מ בתוס' קידושין הנ"ל) וביו"ט לא שייך תירוצו הנ"ל מצד עונש כרת שיש בצד העשה וצ"ע, ואולי יש מזה ג"כ ראי' קצת לשיט' הלכות א"י דבריש חולין דנשים לא ישחטו, דכיון דילפינן ושפך וכסה אותו ששפך יכסה, עיין יו"ד סימן כ"ח, הגם דאם לא כיסה הוא חייב אחר לכסות וילפינן מקרא דבר אל בנ"י אזהרה לבנ"י עכ"פ לתחלה צריך הוא לכסות, אמנם זה דוחק גדול דהכא אאיסור לל"ת דאורייתא קאי ובוודאי כשראוי לכסות ע"י נשים אף שהיא לא שחטה מ"מ נראה שהוא נכון דהכא עכ"פ שייך לגזור משום כתישה דלמא כתיש אותו ששחט ואצלו שפיר הוי יו"ט עשה ול"ת ודו"ק. סימן כ"ב שיל"ת, פ' תרומה תרמ"ט לפ"ק. שלום ויש"ר לכבוד ידינ"פ הרב המאה"ג המפו' צדיק כביר שלשלת היוחסין חו"ב כקש"ת מו"ה אבא חייא הירש נ"י דיין מצויין דק"ק סערעד יע"א. מה שבדק לן מר מע"כ הה"ג נ"י בשיטת הר' אלי' ז"ל שבתוס' מנחות דף ל"ה ע"ב שצריך לקשור תפלין בכל יום, איך יפרנס הברייתא דף ל"ו ע"א ת"ר הי' משכים לצאת וכו' וכשיגיע זמן ממשמש בהן ומברך, דמשמע שהמשמוש לבדו דיו לקיים מצות וקשרתם, נלע"ד פשוט עפ"י מה שכ' הב"י בסי' ל' ליישב הברייתא זו אליבא שיטת הרמב"ם ז"ל דהשמיט ברייתא זו וכ' הב"י בטעמו דהברייתא ס"ל דלילה זמן תפלין ולכך יכול להניחם קודם שיאיר היום וכשיגיע זמן דנקיט בברייתא פי' כשיגיע הזמן שקבעו מדרבנן ע"כ, וק' לכאורה עדיין למה לן לתקוני דימשמש בהם ולברך דממ"נ אי המשמש הזה כתחלת הנחתן א"כ מאי איכפת לן בהנחתם קודם אור היום ולמה צריך לומר דאתי' רק אי אמרינן לילה זמן תפלין, ואי המשמש לא הוי כתחלת הנחתן, וע"כ רק עיקר המצוה נעשית בשעת הנחתן וע"כ רק כמ"ד לילה זמן תפלין, א"כ למה הצריכו המשמוש ואי לצאת י"ח דרבנן דגזרו שלא להניח בלילה מה תיקן בהמשמוש ועכצ"ל דאין הכוונה בהמשמוש כדי לקיים בזה עיקר מצות הנחתן, דזה כבר קיים במה שהניחם או קשרם קודם אור היום ומטעם שחש שלא יאבדו לא גזרו רבנן בזה שלא להניחם בלילה, ומ"מ אינו מברך אז כיון שרבנן גזרו שלא להניחם בלילה, ואח"כ כשיאור היום החיוב בל"ז למשמש בתפלין כל שעה מק"ו מציץ כאז"ל (וכדקיי"ל בסי' כ"ח) ואז כשיגיע זמנו ממשמש בהם ומברך. בשעה ראשונה שיוכל לקיים המצוה כתקנה, ונתחייב ממי' בברכה, כנלע"ד ויותר יומתק לדברי הב"ח בסי' כ"ה שפי' בטעם הברכה שהנוסח הוא להניח תפלין ולא לקשור, דא"כ הי' משמע דבהקשירה לבדו הוא יוצא, ולא כן הוא דהא המצוה הוא להניחם כה"י ע"כ, והיינו הכא כשיאור היום אז מברך כי אז התחיל החיוב להניחם דייקא דהיינו להיותם עליו כל היום, משא"כ קודם אור היום אדרבא לא הי' מחוייב בזה. העולה מזה דברייתא זו ס"ל לילה זמן תפלין ובמתיירא שיאבדו לא גזרו רבנן והעמידוהו על דין תורה שיוצא בהנחתם בלילה ג"כ וממי' לא קשיא עוד מידי גם על שיט' הר' אלי' ז"ל דשפיר הי' מקיים מצות וקשרתם קודם אור היום כמו בפ"א, ורק הברייתא חידש דביאיר היום צריך למשמש ולברך כי המשמוש וההנחה עליו כה"י ג"כ מעיקר המצוה, וע"כ צ"ל כן גם לשיטת ר"ת ודעימי' דההידוק הוי הקשירה ג"כ ק' מה מועיל המשמוש וכי המשמוש קשירה הוא, ועכצ"ל ג"כ דעיקר המצוה קיים קודם אור הבוקר כיון דלילה זמן תפלין לתנא דברייתא זו, והמשמוש רק מצד החיוב שבא עליו כשיאיר היום כדי להיות הברכה לה מקום לחול עליו דהיינו כשיאיר היום אז בא עליו החיוב מדרבנן להניחם כה"י עכ"פ וצריך בע"כ אז ג"כ למשמש שהוא ג"כ מצוה דאורייתא מק"ו ויהי' להברכה מקום לחול כנלע"ד, והנה ק"ק בלשון הברייתא למה נקיט ממשמש בהם ואח"כ מברך, הי"ל קודם מברך עליהם ואח"כ ימשמש בהם דהא כל מצות מברך עליהם עובר לעשייתן, אם המשמוש הי' בזה מצד עיקר המצוה כדי לקיים בזה וקשרתם כדעת מע"כ הה"צ נ"י, ולדברינו הנ"ל ניחא. מה שדיקדק מע"כ ידי"נ הרב נ"י במשפירש"י ז"ל שם מניחם "בראש" והוא באמת קשה