זכרון י-הודה גרינוולד חלק א כו

בגמ' מאן תנא דשמעית לי' דשבת זמן תפלין רע"ק דתניא ושמרת את החוקה כו' ורק אח"כ פריך וסבר רע"ק דשבת זמן תפלין והתניא וכו' וקאמר אלא האי תנא כו', ונפרש דברינו דהמקשן דלעיל דפריך אי הכי, י"ל דלא ידע מברייתא דרע"ק יליף לי' דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין מקרא דוהי' לאות, ורק כריה"ג מקרא דושמרת ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים לאפוקי שבת ויו"ט לפי"ז שפיר דומה ממש קרא זה לשאר ציוי מ"ע כגון בסוכות תשבו שבעת ימים וכ"כ הכא מימים ולא כל ימים ושפיר הוי הקושיא אי הכי עובר כשמוסיף שבתות לימי חול להניח תפלין גם התם הישן בשמיני בסוכה ילקה, אבל אי ילפינן דשבת לאו זמן תפלין מקרא דוהי' לאות לאפוקי שבת ויו"ט דאין צריך אות י"ל שפיר דוקא הכא אמרה תורה דאי"צ אות תפלין בשבת אבל עדיין לא אסרה תורה להניח תפלין בשבת ואפשר גם מצוה יש כמו אינו מצוה ועושה ואפשר עדיף מני' ג"כ, ובאמת מצאתי בתוס' חדשים שבת פ"ו מ"ב מתוס' ביצה דאם ירצה להניח תפלין בשויו"ט רשאי, וביותר בב"י סי' תקט"ו בשם בעל ההשלמה וז"ל וכתב כו' הא דאמרינן משלחין תפלין ביו"ט והרי אינם צורך כלל, א"נ שרי תפלין ללבשן אלא שאי"צ אות עכ"ד, וגם בסי' ש"ח הביא הב"י הלכה זו, ולפי"ז ליכא עוד הקושיא א"כ הישן בשמיני בסוכה ילקה דשאני סוכה וכמבואר לעיל משא"כ בשבת לא מקרי זה שלא בזמנו כיון דרשאי להניח תפלין אם ירצה ומצוה קעביד עב"י הנ"ל, דמניחם כדי לקרות בהם בתורה או לנטרותא בעלמא, וממילא גם קושיא ראשונה דגמ' דזוג א' נמי לא לר"מ לק"מ דהא זוג א' שפיר מכניס משום דהוי כבזמנו וכמובן, כנלע"ד נכון וברור בס"ד, וטעמי' דר"ג דקאמר שתיים שתיים ע"כ משום דהוי ס"ל כריה"ג דושמרת קאי על תפלין ודרשינן מימים ולא כל ימים וממילא דשלא בזמנו בתפלין הוי כשלא בזמנו בסוכה ובעי כוונה ואינו עובר הכא על בל תוסיף ושרי' רק להצלה ודרך מלבוש ודו"ק, ומממילא לק"מ על הרמב"ם והמחבר ז"ל דשפיר פסקו כת"ק דמכניסן זוג זוג משום דשבת ויו"ט אע"ג דלאו זמן תפלין היא היינו דאי"צ להניח תפלין, אבל אמנם רשאי ומצוה קעביד ולכך זוג א' דוקא ולא ב' משום בל תוסיף, וע"כ צ"ל כך דהא הרמב"ם ז"ל וודאי פסק כרבא דמסיק בר"ה כ"ח ע"ב דלעבור בזמנו לא בעי כוונה, שלא בזמנו בעי כוונה, ואיך פסק הכא כת"ק לדברינו דס"ל דלעבור שלא בזמנו לא בעי כוונה, אלא ע"כ דשלא בזמנו הכא מקרי בזמנו מטעם דברינו הנ"ל וכמובן. ולפי"ז מתורץ היטב קו' תוס' הנ"ל על אביי דשפיר י"ל דאביי אמרי' היקשא דתפלין דמ"ע שהזמ"ג נשים פטורות משום דאמרינן דתפלין הוי ג"כ זמ"ג דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין, והא דס"ל לר"מ ור"י דמכניסן זוג זוג א' האיש וא' האשה לא משום דאמרינן דזמן תפלין ומכניסן משום מצות תפלין, אלא אמרינן דטעמייהו כת"ק דמתני' לפי דברינו דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין, ומ"מ רשאי ללבשן לשם מצות תפלין אם ירצה משום דילפינן כרע"ק מקרא דוהי' לאות דאי"צ בשבת אבל אם ירצו יניחום בשבת ג"כ ורשאי הנשים ג"כ להחמיר כמו אנשים גופייהו, אבל עדיין נאמר דאין זמן חיוב תפלין בשבת ויו"ט, וילפינן להקיש כהת"כ היכי דזמן גרמא ז"ל משום שיש זמן שאין חיוב לעשות המצוה מתפלין דהוי ג"כ בכה"ג זמן גרמא דהא בשבת ויו"ט אין חיוב מצות תפלין לת"ק אף דרשאי להחמיר, מ"מ מקרי זמן גרמא לענין חיוב מצות תפלין דוקא, ור"מ ור"י דס"ל דאין הנשים סומכות היינו דוקא התם משום דלר"י דבר אל בני ישראל לא בנות ישראל, ואין רשאי' להחמיר משא"כ בתפלין לרע"ק כנ"ל ושפיר יליף אביי כהת"כ לענין זמ"ג מתפלין, ומתו' קו' תוס' הנ"ל והשתא כיון דמוכח מסוגי' דקידושין דקיי"ל לענין שבת ויו"ט כרע"ק דיליף מקרא דוהי' לאות וכו' ע"כ שפיר פי' בזה הרמב"ם ז"ל כרע"ק, ומתורץ קו' כ"מ הנ"ל על הרמב"ם ז"ל, כנלע"ד בעהי"ת ודו"ק: ג) הרמב"ם ז"ל בפי"ב מ"ה ע"ז ה"ד כתב וז"ל וכל מ"ע שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות, לכאורה קשה כפל הלשון, ונראה דיל"פ עם מאי דפי' כוונת רש"י ז"ל במשנה דקידושין כ"ט ע"א ד"ה שהזמן גרמא שהזמן גורם לה שתבוא, נראה כוונתו לתרץ קו' תוס' שם ד"ה אותו ולא אותה שהקשו למה צריך קרא במילה לפטור הנשים תיפוק לי' דהוי מ"ע שהזמ"ג, ע"כ הניח רש"י ז"ל לנו כלל גדול דכוונת מ"ע שהזמ"ג היינו שהזמן גורם ממילא שתבוא חיוב המצוה כגון תפלין כשהבוקר אור וכגון ק"ש וכדומה אבל דבר סאין הזמן לבדו גורם לו שתבוא כגון מילה דרק אם יש לו בן לימול המ"ע למולו זה אינו בכלל מ"ע שהזמ"ג, ובזה מתו' קו' תוס' הנ"ל על נכון, ובזה מתו' גם הקו' של המפ' שהובא בפנ"י בסוגי' בתוד"ה מעקה ל"ד ע"א שהק' על קו' הר"ר יוסף מא"י ז"ל מאין מדליקין בשמן שריפה דלישרי בנשים והק' הא שריפת קדשים הוי מ"ע שהזמ"ג ביום ולא בלילה, ולהנ"ל לק"מ דשריפת קדשים ג"כ אין הזמן גורם לה שתבוא ממילא רק אם יש לו קדשים שצריכים שריפה המ"ע לשרפם, כנלע"ד לולא דמסתפינא, והי' אפשר ג"כ כוונת הרמב"ם ז"ל מ"ע הבאה מזמן לזמן ממילא ר"ל ולא דבר אחר המכריח חיוב המצוה ואז בעת בוא המצוה אינה תדירה כגון ביום ולא בלילה או בחול ולא בשבת ויו"ט כנלע"ד. ואם כנים דברינו הנ"ל אפשר לומר דציצית הוי ג"כ להנ"ל שלא הזמן גרמא דהא גם בציצית דוקא אם יש לו בגד בת ד' כנפות מחוייב בציצית ואין הזמן לבדו גורם שתבוא והי' מקום לומר דהיינו טעמי' דתוספתא הכא דקחשיב ציצית בכלל מ"ע שלא הזמ"ג, (ומצאתי אח"כ שהק' כבר כן הרמב"ן ז"ל בחידושיו הכא יען שהתוספתא מפ' להמשנה מה הכוו' בזמן גרמא, ומ"מ ר' שמעון שם במנחות מ"ג ע"א קפטר נשים מציצית משום דהכ"ל מ"ע