זכרון י-הודה גרינוולד חלק א כה

בתפלין כמו כל לאוין שהז"ג ע"כ, והנה קושי' זו ביותר קשה על הרמב"ם ז"ל שכ' כן בהדיא דיש לאו בקרא דושמרת לענין תפלין, אמנם למש"כ למעלה בס"ד דלאו זה רק נאמר על המניח תפלין בלילה דממקרא זה דרש ריה"ג ימים ולא לילה, ולענין המניח תפלין בשבת לא כ' הרמב"ם ז"ל דעובר בלאו אע"ג דס"ל דשבת לאו זמן תפלין כמש"כ בהלכה י' אמנם זה דאין שבת ויו"ט זמן תפלין לאו דריש מקרא זה כריה"ג אלא כרע"ק ונכתוב בזה לקמן בס"ד, ועוד מוכרח כן מדלא כ' הרמב"ם ז"ל לעיל ריש ה' תפלין כשמונה המצות לא מנכה לאו זה אע"כ כנ"ל. ואביא עוד ראי' למש"כ מגמ' קידושין ל"ד ע"ב ואי כתב רחמנא ראי' ולא כתב תפלין הו"א אקיש תפלין למזוזה צריכא ולכאו' עדיפא מני' הו"ל למינקט דהיקש למזוזה הוא דוחק כמ"ש בגמ' שם לעיל דלמזוזה הוקש רק בפרשה ראשונה ולא בפ' שני', משא"כ לת"ת הוקש גם בפ' שני' ע"ש, והי"ל לומר דהו"א תפלין נשים חייבות דס"ד ושמרת את החוקה כריה"ג השמר דעשה הוי לאו כריו"ח ע"כ צריכא, ודוחק לומר דגמ' ר"ל צריכותא לר"א דפליג על ריו"ח במנחות שם, דזה דוחק דהא עכ"פ ס"ד לומר כריו"ח, אע"כ כמש"כ למעלה דגם לריו"ח אליבא דריה"ג לא נאמר לאו בעיקר מצות תפלין אלא קאי הלאו רק על המניחן בלילה, ולק"מ קו' הנ"ל במחכק"ת, כנלע"ד. סימן כ"א בעזהי"ת ברחוהסה"ג. לסוגי' דמ"ע שדזמ"ג, שבת ויו"ט לאו זמן תפלין. א) המחבר באו"ח סימן ש"א סמ"ב פסק המוצא תפלין בשבת בבזיון מכניסן זוג זוג כו', והק' במג"א הא המחבר פסק דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין א"כ זוג א' נמי לא, יע"ש, והנה בעירובין בריש פ' המוציא תפלין תנן המוציא תפלין מכניסן זוג זוג רג"א שנים שנים והאריך בגמ' לפרש פלוגתייהו ורצה לומר דפלוגתייהו דת"ק סבר לעבור לא בעי כוונה כו' ואח"כ ואב"א ת"ק סבר שלא בזמנו ג"כ לא בעי כוונה, ור"ג סבר שלא בזמנו בעי כוונה, ותרווייהו ס"ל דשבת לאו זמן תפלין ופריך אי הכי לר' מאיר זוג א' נמי לא פירש"י ז"ל דיש כאן תוספת שמוסיף שבת על החול למצות תפלין ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא דת"ק סובר שבת זמן תפלין וע"כ דוקא זוג א' ותו לא משום בל תוסיף, ור"ג סבר שבת לאו זמן תפלין והיינו טעמא דשרו רבנן להצלה משום דתכשיט היא ומקום יש בראש להניח ב' תפלין הלכך כ"כ דהוי תכשיט שרי וב"ת ליכא דאין כאן מצות תפלין כלל אלא כשאר מלבוש דעלמא כפירש"י ז"ל, ותמה בתויו"ט והובא גם במג"א סימן ש"א דהרמב"ם ז"ל בפ' י"ט מה' שבת הלכה כ"ג דמכניסן זוג זוג, ובכ"ז פסק בפ"ד מהלכות תפלין הלכה י' דשבת לאו זמן תפלין וקו' זו קשה גם על הרע"ב ז"ל, וקו' זו הוא גם על המחבר, והמפ' דחקו ליישב. ב) הק' בכ"מ על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מה' תפלין הלכה יוד וכן שבתות ויו"ט אינן זמן תפלין שנאמר והי' לאות על ידכה, כו' ושבתות ויו"ט הן עצמן אות והיי' כרע"ק בסוגיא דיליף לי' דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין ממקרא הנ"ל אולם ריה"ג יליף לי' מקרא דושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים ומפ' בגמ' דריה"ג הוי ס"ל דקרא דושמרת את החוקה הזאת קאי על מצות תפלין דקדמי' בקרא, ורע"ק ס"ל דקרא זה נאמר על פסח שהזכיר מקודם דקודם בפרשה, וממילא לרע"ק אין לו קרא למעט לילות ממצות תפלין וכיון דהרמב"ם ז"ל פסק כריה"ג בזה דלילה לאו זמן תפלין ע"כ דדרש לי' קרא דושמרת וגו' דקאי על תפלין א"כ הי"ל לרמב"ם ז"ל לינקוט הדרש מקרא זה גם לענין למעט שבתות ויו"ט ולמה נקיט לענין דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין קרא דוהי' לאות על ידך. כרע"ק ובכ"מ דחק בזה טובא כמו שהשיג עליו בתשו' שאג"א. ג) קשה בסוגי' קו' התוס' משום דהוי כו' דהק' דלאביי דס"ל אשה בעלה משמחה בגמ' ר"ה דף ו' ע"ב א"כ לר' יהודא ליכא הכא ג' כתובים הבאים כאחד דאין מלמדים וא"כ מנ"ל דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות דאי כתפלין הא איהו ס"ל שבת לאו זמן תפלין, ותי' התוס' דלאביי מ"מ הוי ג' כתובים דמני קידוש היום ג"כ דנשים חייבות והוי מצה הקהל וקדה"י והקו' מפורסמת דאביי לשיטתו ס"ל ברכות דף כ' ע"ב דקדה"י הוי רק דרבנן. ונלע"ד ליישב ג' קו' הנ"ל, ומתחלה נאמר דמסוגי' דעירובין אין קו' על הרמב"ם והמחבר ז"ל ואדרבא יש ראי' לדבריהם מכח הסוגי' דהכא בקידושין, דהנה כבר הבאנו לעיל סוגיא דעירובין דמעיקרא רצה לומר דפלוגתת הת"ק ור"ג הוא דלכו"ע ס"ל שבת לאו זמן תפלין ורק פליגי דת"ק סבר דלעבור שלא בזמנו ג"כ לא בעי כוונה, ור"ג סבר שלא בזמנו בעי כוונה, ופריך על זה א"ה לר"מ זוג א' נמי לא כיון דבשבת לאו זמן תפלין א"כ גם בזוג א' עובר על בל תוסיף ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא, ונלע"ד דמה שהוצרך לומר מחוורתא כדשנין מעיקרא היי' דוקא לס"ד דגמ' שלא ידע מילפותא דרע"ק דשבת ויו"ט לאו זמן תפלין הוא מקרא דוהי' לאות, ע"כ הוי קשי' לי' ב' קושיות דזוג א' נמי לא והישן בשמיני ילקה, אבל לפי המסקנא שהביא ברייתא דרע"ק מקרא דוהי' לאות שפיר קמה לה אוקימתא דגמרא דפליגי אי לעבור שלא בזמנה לא בעי כוונה ול"צ עוד לומר כדשנין מעיקרא וכדנבאר בס"ד. והא ראי' דסתמא דגמ' לא הוי ידע לה להא דיליף רע"ק מקרא הנ"ל דהא קאמר