זכרון י-הודה גרינוולד חלק א כ

ל"צ להזכיר הבחנת תינוק דהתם דמיירי בה"א כיון שיגיד עליו ריעו הרגל שבצד השני בוודאי תגרום לתינוק שיכיר אותו לה"א ובאמת בנפסקו כל הב' רגלים של הה"א יש בזה נפ"מ דבזה לא שייך יגיד עליו ריעו אם נשארו בכל הב' רגלים בכ"א מהם כשיעור אות קטנה דבזה כיד אפרים הנ"ל צריך ג"כ הבחנת תינוק) והראי' לדינו של יד אפרים הנ"ל הוא התוס' בשמעתין שכ' וז"ל מעשה הי' בגט שהי' דלי"ת שב כדת משה בגט קטנה כמעט כמו יו"ד והביא ר"א תינוק כו' ומשמעותו שהי' נראה כדלי"ת רק "קטנה" היתה כמו יו"ד והכשיר בהבחנת תינוק משמע בהדיא שהאות הי' נראה כדל"ת ורק יען שהיתה קטנה, ע"כ הכשיר בהבחנת תינוק, משמע בהדיא באות ה"א צריך תרוויי' שיור כמלוא אות קטנה והבחנת תינוק, והיינו דברי הרמ"א ז"ל לפי פי' הי"א שהוסיף הרמ"א ז"ל אותיות ה' א' ח' ד' דצריך ג"כ הבחנת תינוק. עכ"פ להנ"ל ספיקו של מע"כ יותר חזקה היכי דצריך לכתוב באתוון רברבין כיון שהעלינו דצריך להיות נראית לאות ראוי גם לעינינו ורק אז מהני הבחנת תינוק וכיון שאנו יודעים דצריך להיות כאן ד רבתא לכאורה צ"ע אם הבחנת תינוק בזה בשקוראו לד' סגי בזה, אמנם לענ"ד נראה פשוט בזה, עפ"י מ"ש הטו"ז בפשי' שחולק על הב"ח שרצה לחלק בין כתב מתחלה האות כהלכתו ונפסק אח"כ שבזה דוקא מהני הבחנת תינוק' ולא בנכתב מתחלה כך, וחולק הטו"ז בזה, והנם באותיות הגדולות כיון שבדיעבד כשר בלא כתב האות רבתא אף שמקובל כך אצל הסופרים, וכמש"כ בקסת סי' ט"ז, ממילא לא גרע משאם כתב שאר אותיות יותר קטן מהראוי דכשר בדיעבד, ומש"כ מע"כ לשון המחבר ראי' נגד הב"א, לק"מ דהא הרמ"א ז"ל חולק בזה על המחבר וכמבואר במ"פ והב"א מפרש כן רק בדברי רמ"א ז"ל, ומש"כ מדברי התניא מלבד דאינו מוכרח הדיוק שכ' מע"כ, עוד בו אטו גברא אגברא קרמית, צריכים אנו לחוש לדעת הזקן ב"א ז"ל, ואגב אכתוב מה שנלע"ד על מה שילד"ק במס' מנחות כ"ט הנ"ל דמתחלה הביא הא דרב יהודה תוכו כו' יריכו אם נשתייר כאות קטנה ואח"כ הביא הא דאיפסקא כרע"א דה"א, למה נקט בזה לשון אחר מדברי רב יהודה דהיל"ל גם כאן או ירכו או תוכו, ולכאורה מזה הי' נראה להכריע כפסק הרמ"א ז"ל בשו"ע סי' ל"ד סעיף ט"ו כשיטת שאר פוסקים דגם ברגל השמאלי של ה"א צריך להיות שיור כשיעור אות קטנה, והנה לשון כרע"א דה"א אמר שם לקמן בגמ' בדברי רב אשי ותלו לי' לכרעא דה"א דהיינו על הרגל השמאלי, וא"כ יומתק טובא כלפי שאמר ר"י תוכו דהיינו רגל השמאלי, לפי' הב' שבפירש"י ז"ל כשר בנשתייר כ"ש, ע"כ הביא הא דאגרא שגם ברגל השמאלי היי' כרעא דה"א אמר ר' אבא דצריך שיור כמלוא אות קטנה והיי' כסה"ת שבב"י דקאמר מה לי רגל ימיני מ"ל רגל שמאלי, ולשון הרמב"ם ז"ל צ"ע שכ' בפ"א מה' תפילין ה"כ ואם ניקב בירך של אות עד שנפסקה אם נשתייר ממנה מלא אות קטנה כשר, הלשון ירך שייך רק על רגל שמחובר לראשו וכמו שפירש"י ז"ל בלשון ראשון, וגם בלשון שני הפי' של יריכו כך הוא, וא"כ ק' למה לא פי' הרמב"ם ז"ל שיעור להפסק ברגל השמאלי. וע"ד השאלה השני' בסופר שעוסק בכתיבת ס"ת ועי"ז מזדמן שלפעמים אינו עוסק בכתיבת תפילין אפי' חודש כולו אם בכ"ז כשבא אח"כ לכתוב תפילין אי"צ לכתוב אותם מן הכתב כיון שכל עיקר הטעם דאי"צ לכתוב תו"מ מן הכתב משום דמיגרס גריסין כדאי' בגמ' מנחות פ"ב ע"ב, ובשו"ע סי' ל"ב, סכ"ט, ומע"כ רצה לתלות זה בב' פירושים על הא דקאמר מיגרס גריסין אי הפי' שגור בפי כל העולם או בפי הסופרים, והי' תימה בעיני היכן ראה מע"כ הפי' של מיגרס גריסין קאי על הסופר הלא בד"מ סי' מ"ט כתב רק בשם א"ז אם אינו שגור בפי כל העולם כו' והמג"א ג"כ רק אגב ריהטא נקט תיבת סופר לומר שכל הסופרים רגילים בהם דוקא משו"ה רשאי לכתבם אבל לא תלי' בדידי' לחודי', ולא מוזכר תיבת סופרים בד"מ, וראיתי בפנים בא"ז הגדול ה' תפילין וז"ל סי' תקמ"ה ניגרס גריסי' פי' רבינו אליקום ז"ל שכל אדם יודעו בע"פ ולא אתי למטעי והוי כמן הכתב עכ"ל, וכן פי' רש"י ז"ל ורמב"ם ז"ל, ממילא נפשט ספיקותא של מעכ"ה לכאו' בפשיטות, רק מלשון הטור לכאורה משמע דבסופר תליא מילתא וכמ"ש אח"ז, אמנם באמת בעיני יפלא כל הלכה זו לפי פי' הנ"ל הא בפ' של תפילין ומזוזות יש כמה דברים של חסירות ויתירות וא"כ מה מהני ומה ששגורות ה"פ בפי כל אדם הא משו"ה עדיין אינו בטוח שידע לכתוב כראוי החסירות ויתירות ובאמת ראיתי בלשכת הסופר סי' ה' בשם ס' שנות חיים שתיבה שהוא קרי וכתיב צ"ע היאך יקרא אם כפי הקרי או כפי הכתיב יע"ש, וחשבתי דרכי דאפשר לומר דמשו"ה מדייק הטור בלשונו שכ' וצריך שיכתוב מתוך הכתב, ושיקרא כל תיבה קודם שיכתבנה מיהו מפני שסופרים רגילים באלו הד' פרשיות והן שגורות בפיהם יכולים לכתבם בע"פ שלא מן הכתב, הנה הוא תולה הדבר בסופרים וכותב מפני שרגילים והן שגורות, ולכאורה הוא ל' כפול, אע"כ כוונתו רגילים בהו צריך ג"כ משום חסירות ויתירות וגם שגור צריך להיות שלא יטעה, וע"כ צריך לומר דהטור הי' מפרש כן בתיבת מיגרס גריסין דתרתי בעי, ואם כנים דברי בפי' דברי הטור הי' מתורץ בזה קו' היד אפרים בסי' ל"ב סקמ"ב שכ' המג"א שאם כותב מתוך הכתב אינו צריך לקרות בפה כו' משום דתפילין מיגרס גריסין והק' היד"א היכי מיירי אם שגור בפיו אי"צ לקרות מתוך הכתב יע"ש, ולדברינו הנ"ל ניחא דאעפ"י ששגור בפיו קריאת התיבות כמו כל אדם אבל אינו רגיל בהם לענין חסירות ויתירות, ע"כ צריך לקרות מתוך הכתב דייקא, כנ"ל נכון בסד"ש והמחבר קיצר לפי"ז במחכ"ק בלשונו