זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קעו

דהתם דיליף לי' מקרא דאלה הם מועדי, הם יאמרו מועדי, ע"ש בגמ' ועל ר' פפא דיליף לי' ממקרא אשר תקראו כו' ל"ק מנ"ל דמצ' לשלוח שלוחים כדתנן במתני' דלעיל כו' י"ל דס"ל דבאמת לא ילפי' זה ממקרא דאשר תקראו אלא כוו' המשנה דילפי' ממקרא אלה מועדי ה'. דמחללי' שבת בשביל עדות החודש ממקרא זה כמו דילפי' לענין פסח דדוחה שבת מקרא דמועדו כו'. ובפ"ב מה' קה"ח ה"א מביא הלכה זו דראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש וכו' ואינו מביא ילפותא לזה, וע"כ צ"ל כנ"ל דיליף לי' ממקרא דאלה הם מועדי כו' הנ"ל. ושם בפלוגתא דר"פ ורנב"י י"ל למה לא יליף ר"פ ממקרא דאלה מועדי כרנב"י, י"ל דפסוק זה צריך למאי דיליף בירושלמי ומביאו ש"ך יו"ד סי' קפ"ט ס"ק י"ג, [עי' בתשו' חת"ס או"ח סי' י"ד, מביאו ופלפל בזה] לא' גומר עלי שהקב"ה מסכים עם הב"ד שלמטה. ואי' במד"ר אמר הקב"ה למלאכי' ששאלו אימתי ר"ה כו' אני ואתם נרד למטה, הובא ג"כ בחת"ס שם, ומפ' הפ' דהכא כמין חומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם, אשר יקבעוהו הב"ד שלמטה, אלה מועדי ג"כ למעלה והרבותא בזה דאף לענין ומשפט שלמעלה ג"כ מסכים עם הב"ד שלמטה דאף שיש נ"מ רבתא למה דאי' שם בתשו' ח"ס סי' י"ד ד"ה עד כאן כו' דשייך לכאו' לומר כמהר"י מינץ ז"ל דלעות אדם בריבו ה' לא ראה, קמ"ל דמסכים עם הב"ד שלמטה, ולא היפך על רנב"י דיליף דעונין מקודש מקרא אלה הם מועדי, ולא קשיא אשר תקראו אתם ל"ל, י"ל באמת כנ"ל דהוי מפר' כדעת הרמב"ם ז"ל דהפי' במתני' דלקמן מחללי' כו' לעדות החודש שנא' אלה כו' אשר תקראו כו' שזה החיוב על הב"ד לקרוא ולהודיע לכל אימתי הוא ר"ח כו' כנ"ל, ועל ר"פ ל"ק מנ"ל שהקב"ה מסכים עם הב"ד דשפיר י"ל דס"ל כירושלמי הנ"ל, ואין שום נ"מ בנייהו רק משמעות דורשי' איכא בינייהו כבגמ' ר"ה ג"כ ובשאר מקומות כנלענ"ד. סימן רי"ג המחבר באו"ח ה' חנוכה סי' תרע"ג ס"ב לפיכך כבתה אין זקוק לה וגו'. ובהגה"ה ואם רוצה להחמיר על עצמו ולחזור ולהדליקה אין לברך עלי'. ובטו"ז הביא בשם רש"י ז"ל דמצוה הוא שיחמיר דלא גרע מן המהדרין, ובפמ"ג הביא דמדברי הטור שכ' בשבת דל"ח שמא יחזור וידליקם כמו בשמן שריפה. משמע שאין מצוה כלל, ואני העני נ"ל שהטוב יש לו יתד נאמן וחזק לתלות בו והיינו מדברי הרי"ף ז"ל שכתב וז"ל אמר ר"ז א"ר מתנה א"ר פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם, בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת מדקאמר מדליקין, ש"מ אסור להשתמש לאורה, ותו מדמדליקין בהם בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מזדקיק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה, ומקשים עליו למה צריך לאוכחי דכבתה א"ז לה מדמדליקין בהן בשבת הא זה שפיר מוכח גם מדמדליקין בהם בחול, ועוד קשה טובא דקדוק לשונו שכפל בה דברים לכאו' דקאמר מכלל דאי כביא לא מזדקין לה, ומה חסר עוד בדבריו עד שהוצרך לכפול ולומר בה עוד הפעם ש"מ כבתה אין זקוק לה. ונלענ"ד בס"ד דהרי"ף ז"ל הוי ס"ל כשיטת הטור הנ"ל. דאי"צ להחמור כלל לחזור ולהדליקם בשכבתה תוך זמן השיעור הראוי, דאי"צ להחמיר עכ"פ א"כ בשבת היכי מדליקין בשמנים ופתילות הפסולי' לשבת הא יש לחוש שמא יחזור וידליקם כמו שרגילים להחמיר כן כשכבתה בימי החול קודם שיעור הזמן הראוי, אע"כ דאפילו להחמיר אי"צ דזה גם בימי החול וע"כ שפיר מדליקין בהם בשבת כיון דאין לחוש עוד שמא יבוא להדליקם אח"כ כשיכבו, והיינו מתיקות לשון הרי"ף ז"ל מדמדליקין בהם בשבת מכלל דאי כביא לא מזדקיק לה ר"ל דהעולם אינו מזדקיק לה בימי החול לחזור ולהדליק, וע"כ שפיר מוכח כבתה אינו זקוק לה כלל אפי' להחמיר בו אבל מדמדליקין בהם בימי החול ליכא לאוכיחי דיש לומר עדיין באמת כבתה זקוק לה, ומ"מ מדליקין בהם בחול ולא חייש שמא יפשע דהא קיי"ל במגילה פ"ג בהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין כ"א כיון דחביבא יהבו דעתייהו ושמעו משום חבת הנס ואין חוששין אפי' לכתחלה שמא לא ישמע כהוגן וסומכין על סברת כיון דחביבא יהבה דעתי' ושמעי כ"כ הכא אפשר הי' מקום לומר דבחול אין חוששין שישכח כיון דחביבא. ועוד להנ"ל יומתק לומר אפשר אי גם הי' יכול להוכיח גם מדמדליקין בחול דכבתה א"ז לה, מ"מ הי' רק מוכח דאינו מחוייב לחזור ולהדליקה. אבל עדיין הי' מקום לומר שאם בא לחזור ולהדליק ראוי להחמיר, אבל איהו רצה להוכיח דגם אי"צ להחמיר כלל גם לכתחלה וזה רק יכול להוכיח מדמדליקין בהן בשבת ולא חיישינן שמא יבוא לחזור ולהדליקם, אע"כ דאין מחמירין בזה בחול לחזור ולהדליקם ממי' שפיר אין חוששין בשבת שמא יבוא להדליקם והיינו ממש כדברי הפמ"ג שהוכיח מהטור, וכך נוטים דברי הרמ"א ז"ל ואי"ל כנלע"ד. והרמב"ם ז"ל דבאמת דייק לי' מדמדליקין בחול אפשר באמת ס"ל כרש"ל ז"ל דרק מצד עיקר הדין אינו זקוק להדליק פעם אחרת וזה מוכח גם מדמדליקין בהם בחול, ולהחמיר באמת ראוי, עיין בלשונו פ"ד מה' חנוכה הלכה ה'. וכיון שהוא פלוגתא בין הראשונים ז"ל לפי דברינו, ע"כ ראוי להחמיר לחזור ולהדליק. הרמב"ם ז"ל בה' חנוכה פ"ד ה"ו כתב כל השמנים וכל הפתילות כשרות לנ"ח לפי שאסור להשתמש לנר חנוכה בין בשבת וכו' ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור ע"כ ושפט הר"ן ז"ל בפ"ב משבת דרמב"ם ס"ל אפילו תשמיש קדושה אסור נגד נ"ח דאל"כ יש לחוש שישתמש בשבת תשמיש קדושה לנר חנוכה, והנה בשיטת הרמב"ם ז"ל שפיר י"ל כזה דמשמע לכאורה דגם במצות אחרות אסור להשתמש בהם למצוה אחרת דכך כ' בה' סוכה פ"ו הט"ו עצי סוכה אסור ליהנות מהן לדבר אחר משמע אפילו לצורך מצוה ג"כ וכן אח"כ בהלכה ט"ז שם כתב וכן אוכלים ומשקים, אסור להסתפק מהם כו' לא חילק בין לצורך מצוה בין לצורך הדיוט, והא דיליף לי' מושפך וכסה שלא יהיו