זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קעה

המה הגורמי'. וכאהבתו אליו מאז כן גם עתה, ואזכה לשמוע משלומו ובריאות וטוב ביתו כה"י ויעמוד לו זכות אבותיו ז"ל בכל אשר יפנה בכי"א. ואגב אכתוב מה שהרהרתי כשצויתי להעתיק לכמ"ע מדברי חת"ס הללו, דאפשר לומר תופל ולבן שתפלו שאין בו טעם יין אדום רק טעם יין לבן והיינו לפי מה שהביא בב"י סי' ער"ב באו"ח בשם התשב"ץ שמצא בתרגום ירושלמי ע"פ שתיתי ייני עם חלבי נסוך חמר סומק וחמר חיור ע"כ ויין אדום משובח לפי דעת רמב"ן ז"ל שבסי' הנ"ל וגם החולקים עליו [וכוותי' קימ"ל] עכ"פ סב"ל גם דאדום משכר יותר דכן כ' הרשב"ם ז"ל בב"ב דף צ"ז והם שרצו להתאות תאוה תפלו על היין שאין בו טעם יין אדום רק טעם יין לבן כנ"ל. הנה הב"י בסי' הנ"ל תמה על הרמב"ם ז"ל שלא הביא כלל בעיא זו שבפ' המוכר פירות הנ"ל לא בה' שבת ולא בה' נסכים והב"י חידש פי' חדש בגמ' מה שלא הוזכר בראשוני' והיינו שכוו' דבקרא אל תרא יין כי יתאדם משמע שיין מיקרי אף שאינו אדום ע"ש ועוד יקשה טובא לכאו' לפי"ז מכל הראיות שהביאו דיין אדום עדיפא טובא כמו שהוא בירושלמי פ"ג משקלי' הובא בב"י דהתם א"ר ירמי' מצוה לצאת ביין אדום שנאמר אל תרא יין כי יתאדם ומשמע בהדיא מפסחים ק"ח ע"ב אמר רבא מ"ט דר' יהודא [דצריך מראה יין] דכתיב אל תרא יין כו' וביותר תמוה דרבא איהו גופי' מארי' דמימרא דהכא ב"ב הנ"ל דבעי מיני' ר"מ כו' מרבא חמר חווריין מהו א"ל אל תרא יין כי יתאדם משמע דרבא למעליותא דיין אדום קאמר לי' וצ"ע טובא על הב"י. והנה ראיתי ברוקח [הובא בב"י סי' ער"ב קצת ממנו] שכ' בה' פסח שלו וז"ל מדאמר בפ"ג מינין בנזיר ל"ח ע"א חמשה סומקתא וחד מנייהו ד' כוסות פסח ש"מ מצוה באדום כר' יודא [ר"ל כר"י דפסחים ק"ח הנ"ל] ואם הלבן משובח מן האדום יקח לבן כדאמר בפ' המוכר כו' יין אדום הוי מנסכין, וצריך פירוש, וכ' לפ' לענ"ד לכאו' דהוי מפ' כפי' הרשב"ם ז"ל דמפ' התם בגמ' דלענין נסכים קאי האיבעיא התם וע"ז א"ל מקרא אל תרא יין כי יתאדם לשתותו שמשכר יותר מדאי אלמא יין אדום קודם לנסכים דשכר כתיב בהו וממי' קידוש לבן עדיף יותר ע"ד הקריבהו כו' כיון דאדום משכר ביותר. אמנם לפי"ז יקשה מנ"ל דאם הלבן משובח יקח לבן. ועוד ביותר תימה שבה' שבת שלו לא הביא הרוקח כלל מדין זה אשר ע"כ נל"ד בס"ד לפ' כשי' הרוקח במאי דאקדים דהנה בשו"ע סי' תע"ב כ' מצוה ליקח יין אדום לד' כוסות וכ' הטו"ז ומג"א משום זכר לדם ואני העני לא מצאתי מאין יצא להם זה דלענ"ד האמת הוא דיסוד דברי המחבר במה שכ' מצוה ליקח יין אדום יוצא כמ"ש הב"י דטעם הטור מצוה ליקח יין אדום ואם הלבן משובח כו' כמ"ש הרוקח והיינו דברי הרוקח הנ"ל שהביא מגמ' דנזיר הנ"ל דאמר ר"א ונקיט ר"כ אמש סומקתא ומפו' דיין אדום מצוה לד' כוסות וטעם דר"א אפשר באמת מצד זכר לדם [ורק בירושלמי דשקלים פי' גם בזה מצד קרא אל תרא יין כי יתאדם וכ' לפי"ז לומר דס"ל לרוקח ג"כ כטו"ז ומג"א הנ"ל דחשיבות יין אדום דווקא לד' כוסות משום דהוי זכר לדם ואף דיין לבן ג"כ כשר לקידוש וקצת עדיף מני' לקידוש משום דאינו משכר כ"כ כמש"כ הרשב"ם ז"ל הנ"ל כמ"ש סיפא דקרא אחרי' כנחש ישך כו' אמנם כיון שיש לו ג"כ מעלת זכר לדם וגם במראה בעצם שהוא אדום ע"כ גם לכוס של קידוש בפסח יקח אדום, אבל אם הלבן משובח ביותר אז יש ללבן ב' מעלות בעצם א' שאינו משכר כ"כ והב' שהוא משובח יותר ולאדום יש לו בעצם רק מעלת מראה הגם שהוא זכר לדם ג"כ מ"מ ב' מעלות בעצם עדיפא יותר ולכך יקח לבן והיינו דברי הרוקח הנ"ל וראייתו מב"ב כמ"ש לקמן בס"ד ושפיר פ' הרוקח כגמ' דנזיר ופסחים הנ"ל דמיירי שם רק מדין ד' כוסות אבל לענין קידוש שווין להדדי אדום ולבן כי אדום יש לו מעל' מראה יין ולבן יש לו מעלת שאינו משכר כ"כ ע"כ שווין הן ע"כ שפיר אתי דבה' שבת לא כ' כלל דאדום עדיף יען שכל א' יש לו מעלה א' ע"כ שווין הן. ולפי"ז צ"ל דס"ל דפי' בהאיבעיא דגמ' ב"ב הנ"ל קאי חמר חווריין מהו והשיב מקרא אל תרא יין כו' ר"ל שהאדום יש לו ג"כ גריעותא כמ"ש רשב"ם ז"ל שמשכר ביותר כמש"כ בסיפא דקרא זה ור"ל ממילא לבן ג"כ יש לו מעלה נגד האדום שאינו משכר כ"כ ואדום יש לו מעלה מראה דרבא לשי' בהדי' הכא ס"ל ומומי' שווין הן והיינו פי' הקרא אל תראו יין כי יתאדם שיש לו מעלה מראה, כי אחריתו כנחש כו' שמשכר ביותר כנלענ"ד, ומיושבי' דברי הרוקח שלא הביא כלל מדין זה בה' שבת, והכי הוי ס"ל כ"כ לרמב"ם ז"ל ושפיר עביד שלא הביא כלום מזה בה' חומ"צ וצ"ע. כתבתי כ"ז בנחיצה רבה דברי ידינ"פ המצפה לשמוע בשו"ט ממנו כה"י. הק' יודא גר"וו. סימן רי"ב הרמב"ם ז"ל בה' קידוש החודש פ"א ה"ז כי מ"ע מה"ת על ב"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח כו' וישלחו ויודיעו שאר העם כדי שידעו כו' שנאמר אשר תקראו אתם מקראי קודש כו' וכ' הלח"מ שם דכך לומד רבינו ממה שאמרו בר"ה כב' מחללי' את השבת ויוצאין לעדות החודש שנא' אלה כו' אשר תקראו כו' דמשמע מברייתא דענין שליח השלוחי' נכנס בכלל קריאה כו' ע"ש. וק"ק דהא בגמ' שם דף כ"ד ע"א יליף ממקרא זה אשר תקראו אתם שב"ד אומרי' מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ואפשר בפשי' י"ל שזה גופא שב"ד אומרים מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש עיקר תוכן ענינו גם כן משום שעל הב"ד החיוב שיחשבו וידעו כו' ויפרסמו הדבר בפימבי', וישלחו שלוחי' והכל ענין אחד כנלענ"ד וצ"ל דס"ל לרמב"ם ז"ל בזה כרנב"י