זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קעד

יוחנן גבי ט"ב אילו הוינא התם הייתי קובעו בעשרה שרובו של היכל בו נשרף, הא גם הכא אזלינן לענין עיקר המשתה ושמחה, לעשות ביום שנגמר הנס ולא ביום שהתחיל הנס דהיינו ביום י"ג שהתחילו להרוג בשונאיהם, אולם נראה נכון דאין סתירה למה דקיי"ל כרבנן דפליגי אר"י וקבעו בט', דלכאורה גם לר"י קשה דר"י גופא אמר רק משום שרובו של היכל בו נשרף, משמע דאל"כ לא אזלינן בתר הגמר, אלא בתר התחלה, והכא אדרבא רובו של נס נעשה ביום י"ג ומיעוטי ביום י"ד, וק' לכאורה גם לר"י הי' להם לקבוע הנס ביום י"ג שבו התחיל תוקף הנס וע"כ דצריך לחלק בין קלקול לתיקון, התם בקלקולא תלי' מילתא מתחילים מיד להצטער כשהתחיל בעוה"ר החורבן, אבל הכא בנס אנו צריכים להודות כעל כל טוב אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו הגומל חסדים טובים לעמו ישראל ראוי לספר תוקף הנס, וכל עוד שהאריך הנס ונתגדל יותר ראוי יותר לפרסם הדבר, לכך קובעים ביום שנגמר הנס על תכליתו, והיינו ותכתוב וכו' את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית, פירש"י ז"ל לשנה השני' חזרו ושלחו ספרים וכו' והיי' כנ"ל שחשבו דהעולם יסבור לעשות המשתה וכר ביום. צום וכו' ולא ביום י"ד לכך כתבו המוקף והתוקף הי' ביום י"ד וט"ו דווקא והבן, ונראה בסד"ס להוסיף עוד ולומר דאפשר דמשום זה ג"כ אמרינן אז שלא לעשות רק משתה ושמחה ולא יום טוב כמו שאז"ל והיינו כנ"ל דבאופן כזה לא פליגי אקרא הנ"ל דצום הרביעי וכו' דלענין לעשות וכו' רק נאמר צום וכו' והי' לששון ולשמחה וכו' אבל הכא תוקף הנס בכללו ראוי לעשות ביום שנגמר הנס, הארכתי קצת יותר מדאי, וכל זה כתבתי לפום ריהטא. ואגב שעיינתי קצת בעניני דיומא הי' נ"ל ליישב ג"כ מה שתמה בתשו' למרן ח"ז בעל חת"ס ז"ל באו"ח למ"ש הר"ן בשם הרא"פ ז"ל דאחרי דשחטי' רבה לר' זירא נתבטל הא דאמר רבא חייב אינש לבסומי בפוריא וכו' ותמה הח"ס א"כ למה פסק כן. הרי"ף ז"ל ועוד הא רבא גופי' הי' בתר רבה ובכ"ז אמר דחייב אינש לבסומי וכו'. והי' נ"ל לולא דמסתפינא דאפשר לומר בוודאי אחרי דהזדמן מכשול הי' מקום לחוש אבל דוקא באופן שהי' שם המעשה גבי רבה ור"ז, שעשו סעודת פורים בהדי הדדי וכו'. אבל כשעושה אדם סעודת פורים בפ"ע ממש עדיין נאמר שומר מצוה לא ידע וכו' ומכש"כ דרבא גופי' ס"ל ביומא כשמואל דנפ"ל פקוח נפש דוחה כו' מקרא דאלה המצות אשר יעשה האדם אותם וחי בהם, ופי' שם דממקרא זה מוכח אפי' כשיש רק חשש היותר רחוק דחינן הכל וכו'. וחי בהם וודאי יע"ש. ובתשו' חת"ס ליו"ד פיי בדברי תוס' הנ"ל עכ"פ הי' לי' רבא לחוש לשיטתו ולומר דגם במקום מצוה חיישינן לחשש סכנה, אע"כ דנ"ל דרבא דייק ואמר חייב אינ"ש לבסומי בפוריא וכו' ולא קאמר בלשון הכל חייבין לבסומי, או בלשון חייב לבסומי וכו' אלא נקט חייב אינש וכו' לומר דוקא שהוא בפ"ע, ולא כשאוכל עם אחרים בהדדי כמעשה דרבה ור"ז, ובזה אתי על נכון פסק הרי"ף ז"ל וגם הרא"פ ז"ל, י"ר שיקוים בנו ואתם הדבקים כו' חיים כולכם היום, דברי רבך אוה"נ. הק' יודא גר"וו. סימן ר"י שוכט"ס לכבוד ידינ"פ הרב החרוץ ובקי וכו' מו"ה דוד פראנקפורטער נ"י. מכתב כבודו לנכון הגיעני, ומה שכ' מעכ"ה הערה מבנו הב' משה ע"ד שכ' הרמ"א ז"ל בשם הכלבו בסי' תרצ"ה שיש שאוכלים זרעונים זכר למ"ש דניאל וחבירו בבבל, והעיר למה לא כתב הכלבו הטעם זכר לאסתר שהאכילה זרעונים כדאי' במגילה פ"ק, האמת שכך העירו עליו בס' פר"ח ובלבוש במקומו ולי העני אפשר הי' מקום לומר דלכאו' באסתר הי' יכול להטיב עמה להאכילה בשר כשר, והטעם שאכלה זרעונים יעיין ברש"י במקומו שכ' דזרעונים יפה לצדיקים להפרישם מבשר טמא, וזה הי' כה רק כמו סימן וסגולה להפרישה מדבר טמא ואינו מוכרח לשאוכלה גם בשר כשר, אבל בדניאל וחביריו באמת לא הי' אוכלים רק זרעונים דזה הי' הנס שבכ"ז הי' טוב רואי' והנה הכלבו מביא מיד אח"ז בשם הרא"ש ז"ל שיש נמנעים מלאכול בשר בליל י"ד, ואפשר לומר דזה יש לו שייכות למ"ש מקודם זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו וכדברינו הנ"ל, ואפשר הם הם דברי המג"א שכ' בסק"ו על דברי הרמ"א ז"ל שכוו' בליל י"ד וכ' שבכלבו איתא שיש נמנעים מלאכול בשר בליל י"ד ודו"ק. ומש"כ הערה מבנו הב' שלמה נ"י על פירש"י ז"ל סוף מס' תענית, משנכנס אדר מרבים בשמחה, שפי' ז"ל ימי נסים הם לישראל פורים ופסח מפורסם כבר הדקדוק מאי רצה לומר בפסח בכאן, וכע"ע נ"ל דכי בל' יום לפני הפסח שואלים וכו' ומרע"ה התחיל ר' יום קודם פסח גם כן והתחיל בע"כ ביום י"ד באדר דהאי שתא ג"כ וא' יתברך הוא היודע אם לא הי' זה אתחלתא לנס פורים כיון דשמחו אז ביום י"ד באדר בתחלת הכנה ראוי ליציאת מצרים הוקבע יום זה לשמחה לדורות, ועכ"פ לענ"ד התחיל ההתראה לפרעה באדר ושפיר כתב ימי נסים הי' לישראל פורים ופסח, ידידו מכבדו החותם עש"ק כ"ב אדר תר"ן לפ"ק. הק' יודא גר"יו. סימן רי"א בעזהי"ת י"ג טבת תרס"ג לפ"ק. אלף שלומים לכ' גבר חמים ה"ה ידינ"פ אהו' רב חביבי הרב הגדול חריף ובקי שלשל' היוחסין כש"ת מו"ה אברהם סג"ל פאללאק נ"י דיין מצויין דק"י באנהארט יע"א. מכתב' קבלתי והיטב חרה לי על כי מנעתי בר להעתיק מכי"ק מרן ז"ל את אשר צוה אולם יאמין לי כמע"ה כי רובי טרדות