זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קע

האוסר רבו שבזה אין סומכין על המקיל אפי' הוא גדול מהאוסר כדאי' בהנהגת הוראות בא"ו ביו"ד סוף ה' כבוד רבו, ומופלג בחכמה הוי דינו כדין רבו מובהק ביו"ד סי' רמ"ד והכא כולהו איתנהו בי' שנאסר מגדולי ישראל בחכמה ובמנין הוראת המורה ושחו"ב של השוחט שחוץ לחברה שוה"ד, ואם שבדבריהם הקדושים שמלפנים נזכר באיסורם על "נעאלאגען" "ושטאטוסקווא", כבר פ' הצ"צ סי' כ"ז דאזלי' בתר דעת וכוונת מתקן התקנות לא אחרי הלשון, וממילא השם רע של "הזעלבסטשטענדיגע ספרדים" בכלל תקנתם ואיסורם, ונוסף גם הוא שהאיסור של עכשיו נעשה גם מדעת רבם הג' אב"ד שליט"א, ועוד דנעשה גם מצד גדר וסייג ואין שום ב"ד שבעולם יכול להתירו כנ"ל, ועוד דהוי ממש כחולק על דעת רבם המנוח הג' ז"ל שהוא גם הוא בראש האוסרים על "השטאטוסקווא" ואזלי' בתר כוו' כנ"ל בשם הצ"צ וממילא "הזעלבסטשטענדיגע ספרדים" בכלל ובפרט יודעים שהוא נתן בעצמו תוקף ועוז להשטאטוטען של שוה"ד שם שמדעת קדשו נעשו, והחולק בזה כחולק על השכינה, וכמובא לעיל בשם מהר"ל ב"ח וכי"ב וכו'. וכ"ז רק מה שנוגע לפרטיות קהל סיגעט שלא הי' להם כח להתפרד לקרוא שם המקום מחנים ולעשות תקנות מבלי דעת והסכמת חכם העיר וכמבואר בחו"מ ססי' רל"א. אבל עוד יותר יותר צער לנו על דמן של ישראל נפשות נקיים כי לא לבד ללמד על עצמה של ק' סיגעט יצאנו אלא ללמד על הכלל ישראל עם קודש שבכל אונגארן יצאנו לדון כי מלבד של האיסור שגורמים להחזיק במחלוקת בקהלם וגם מחלוקת בכלל מחנה העברים הנאמנים לה' ולתורתו, ואי' החזקת במחלוקת הוי אי' דאורייתא לדעת הרמב"ן ז"ל מקרא דולא יהי' כקרח וכעדתו עוד בה שאותה עדת חנף של "הזעלבסטשטענדיגע ספרדים" עושים מעשה של אותו שנאמר בו אשר קרך להקר החמימות והאש בוערת מקול דבריהם של צדיקים וגדולי הדור שהם כגחלי אש, ועוברים בכל רגע על אזהרת לא תעמוד על דם רעך, שאם בחיי הגוף מוזהרים אנחנו בזה מכ"ש בחיי נפשות כל הרוצה להבין בלבבו יבין ובעיניו יראה עד כמה הדברים מגיעים שהדבר הזה למכשול ופוקה ערות יסוד עד צואר סלה ח"ו וח"ו עושים שחוק בדמן של ישראל עם קדושו ובדם זרעותיהם המיוחסות אחריהן עד סוף כל הדורות וכל ירא ה' באמת יקרע סגור לבבו ויבכו משרתי ה' ויאמרו חוסה ה' על עמך. ועוד בה איסור הנורא של חילול השם מה שגרמו הם עי"ז בעוה"ר כמבואר בתשו' מהרמ"ש ז"ל ועכשיו ביותר מפורש יוצא כן מכתבי הגאונים האמורים עם הספר "מכתב גלוי'. ופליאה גדולה שאינם מתייראים היראים שבהם ממקרא שנאמר ארו' אשר לא יקום, אשר דרשו בירושלמי על מי שבידו וכו' כדאי' ברמב"ן ז"ל על פסוק זה, ועבור כל אלה הטעמים גזרו רבותינו הקדושים בהוראת ושחיטת של הממונים בקהל זעלבסטשטענדיגע ספרדים שבעיר סיגעט אסורה, ואני מתלמידיהם אנכי מנשק אמרי פיהם היוצאים בלהבת אש אהבת ישראל ואהבת האמת ואהי' כאיש אשר שומע אותם מפי הגבורה לקרוא אחריהם באימה וביראה ממורא גדלם וקדושתם שהוראת המורה לעדת קהל "זעלבסט שטענדיגע ספרדים אסורה, כהוראת זקן ממרא ואין לסמוך עליו ושחיטת השוחט שלהם אסורה. ולהיראים שבהם בקהל הנ"ל אקרא בקול גדול עד מתי תאהבו פתי הסירו את א' הנכר אשר בקרבכם כמו גיאות שזה ע"ז שבקרבם, שרק עבור זאת אינם חסים על נפשם ועל נפשות נקיים שבישראל, או הטהרו, או החליפו שמלותיכם, ואז ונקומה, ושפתי רנני' יהולל פינו לא' העונה אותנו ביום צרתינו תנו לה"א כבוד עד לא יחשכו כוכבי נשפכם, וזכות תורתכם וזכות רבותיכם יגן עליכם שתשימו העקוב למישור ויקויים שלום רב לאוהבי תורתיך ואין לנו מכשול ויתקדש ש"ש ע"י, כעתירת הנאנח והנאנק על כי גלה כבוד מישראל ועינינו מיחלות ומצפות בכ"י ליום ישועה ונחמה, הכורע מול כבוד קדושת הג' אב"ד שליט"א. סאבאטישט יום ג' לס' להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו, תרום קרנו בכבוד לפ"ק. דק' יודא גרינ"וו מברעזאווא: חתן מהר"י בהגאון בעל ח"ס זצללה"ה. סימן ר"ד בעזהי"ת ברחוחסה"ג. בשו"ע או"ח סי' תרצ"ג ס"ד כ' הרמ"א ז"ל כשיש מילה בפורים מלין התינוק קודם קריאת המגילה. הנה נסתפקתי אם גם במילת גר הדין כן שמקדימים ביום ההוא מילת גר כשנזדמן לקריאת המגילה, ולכאורה ל' הרמ"א ז"ל שכ' כשיש מילה, מלין התינוק משמע מלשון. הזה תינוק דייקא וכן הוא הל' במנהגים ומהרי"ל שהביא הד"מ, ואולי תלי' בזה בב' טעמים שהביא במחצהש"ק פה, הא' מש"כ מהר"י ז"ל כדי להסמיך מילה לקרה"ת שנאמר ליודים היתה אורה זו תורה וששון זה מילה, לפ"ז אפשר גם בגר שייך זה, אבל לפי טעם הב' שהביא בשם מהר"ל ז"ל כדי שיהי' התינוק בכלל ליהודים, וזה שייך אפשר דוקא בתינוק ישראל, משא"כ בגר דעד הנה לאו בכלל ישראל הוי. והנה בד"מ הביא בשם פסקי מהרא"י ז"ל דפסק למול אחר גמר התפלה, וראיתי בפנים דעיקר טעמו משום פסק הרמב"ם וסמ"ג ז"ל דאין שום מצוה שנדחת מקרא מגילה מפניו, והנה עיין לעיל במג"א רסי' תרפ"ד דלענין מקרא מגילה עיקר החיוב דוקא ביום, ולדעת התה"ד ק' למה מקדימי' ק"ש ותפלה למק' מגילה אם יש שהות לעשות שתיהן, ואפשר שאני קבלת עול מ"ש, וממילא סומכים אח"כ גאולה לתפלה, עיין חילוק כזה ברכות כ"ג ע"א, והנה למול הגר אין זה מצוה חיובי' עלינו כמו מקרא מגילה ודוקא מילת בנו חייב על האב בזה דנין אי להקדים. משא"כ מילת גר יש לומר בוודאי גם המנהגים ומהרי"ל, ז"ל מודו למהרא"י ז"ל דמקרא מגילה קודם כנלע"ד לע"ע וצ"ע להלכה.