זכרון י-הודה גרינוולד חלק א יז

צ' יום, ואי"ל שאני טבע האדם, דהא גם מהרמר"ב ז"ל גופי' למד כן ממ"ד ריחק נגיחותיו, קירב נגיחותיו לכש"כ עיין בטור, ומתיירא אני בעניותי לומר להעיר על דבר שהוא נגד פסקן של רבותינו הק' ז"ל, רק תורה הוא, אחלי, יכונו דרכי לשמור חוקיו יתברך ויתעלה, ומצינו בגמרא דרב יהודא הוי מהדר תלמודי' כל תלתין יומין נראה ג"כ מהאי טעמא דעד תלתין יומין לא הוי בכלל זכירה עד אחר ל' יום כנלע"ד, ואגב אעורר שדברי מרנא קדישא בעל הח"ס זללה"ה צע"ק שבא על החשבון להיות ק"א פעמים. ולפי דעת הרמ"ך שבב"י סי' הנ"ל שפותחים הצבור רק במנחה אבל בתפילת מוסף שבלחש אומרים עוד מוריד הגשם לפי"ז חסר א' ממנין ק"א, וע"כ שנאמר דמירושלמי מוכח דלא כרא"ש וזה תימה. סימן י"ב בעזהי"ת לכבוד התו' המופלג וכו' הרבני מו"ה משולם ר"פ נ"י. מכתב כבודו קבלתי וע"ד אשר שאל אותי לפרש לו כוונת מ"ש בתפלת יכ"ק בווידוי אשר הקלת החמרתי וכו' אך לא להכעיסך נתכוונתי, ובשם רבו הגאון בעל חב"ח אמר שהתיבות (אך לא) במקיף, להכעיסך נתכוונתי, ובפשיטות הכוונה שאומר המתודה בטצדקי לא להכעיסך נתכוונתי, והנה האמת שגם העושה להכעיס מהני לי' תשובה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' תשובה שגם שהעושה להכעיס אין לו חלק לעה"ב כמבואר שם בה' תשובה פ"ג (ועיין בלח"מ שם הלכה ז') ומ"מ מהני תשובה כמבואר שם מ"מ הפשוט לכאו' שאומר שלא נתכוין להכעיס, והקשה מע"כ הלא מונה והולך שם את אשר התרת אסרתי וכו' וכל אלה הדברים הכעסות הם מובן ונוני' דיל"פ שאמר שעשה כן לתיאבון להשיג ממון או כבוד או לתאות נפשו כו' ואולי דהפייטן תיקן אותו בכיון בלשון דמשתמש לתרין אנפין ומאן דידע בנפשו שעכ"פ לא עשה להכעיס יאמרנו ע"ד הכוונה פשוטה הנ"ל ומי שח"ו הלב יודע מרת נפשו שעשה להכעיס יאמרנו ע"ד הכוונה הנ"ל להכעיסך נתכוונתי. והי"ת ירחמנו ויעזרנו מ"ד כשהגב"ה לעשות תשובה שלימה באמת לא רק משפה ולחוץ ובזכות התשובה נושע תשועת עולמים כאמור בשובה ונחת תושעון כדז"ל אמן ידידו מכבדו. הק' יודא גר"וו. סימן י"ג נשאלתי אודות היתר הכלים שנתבשל בהם בשבת ע"י נכרי לחולה שאב"ס, הנה בשו"ע או"ח אין הדין זה מבואר רק בשערי תשובה או"ח סי' שי"ח אות ה' כתב ובענין הכלים רגילים להורות הכשר לכ"ח ע"י הגעלה ג"פ כמבואר ביו"ד עכ"ל, ובחכמת אדם כלל ס"ו י"ב כתב בפשיטות דהכלים יש להתיר אחר מעל"ע אפילו בלא הגעלה, וכתב הטעם כיון שיש מתירים אפילו המאכל בסי' קי"ג ביו"ד ועוד שהרי י"א שאי"צ הכשר עכ"ד, וצריך לבאר לכאורה מה שכתב ועוד שהרי י"א שאי"צ הכשר, הא היינו הך מש"כ שיש מתירין אפי' המאכל, דהא בהא תליא, לפי המבואר שם בב"י דשיטת דס"ל דמותר אפילו המאכל למוצ"ש היינו שיטת הרא"ה ז"ל בבדה"ב בית ג' שער ז' עיי"ש, ולשיטתו דוקא אין הכלים צריכים הכשר כלל דלא גזרו בבישול נכרי' על הטעם דלא שייך בזה איקרובי דעתא עייש"ה בבדה"ב, וצ"ע קצת הלשון של החכ"א. והנה באמת קשה כן על הרמ"א ז"ל שבסוף סי' קי"ג ביו"ד שכתב שם המחבר ז"ל כלים שבישל בהם הנכרי צריכים הכשר ויש אומרים שאינם צריכים, וע"ז כ' הג"ה נכרי שבישל לחולה בשבת מותר למוצ"ש אפילו לבריא ואין בו משום בישולי נכרי דכל כה"ג היכרא איכא, וק' כנ"ל לכאורה דהא מאן דחולק בזה הוא הרשב"א ז"ל וסייעתו ז"ל והם הם דפליגו ג"כ בנכרי שבישל בשבת לצורך ישראל, אולם לק"מ לפי דברי הש"ך דלקמן בססי' קכ"ג דכתב שם המחבר דבש של ישמעאלים אסור, והק' שם הש"ך הא דין זה דהמחבר סמוך על דברי הר"ן ז"ל בתשובה שכ' אבל למעשה אני אוסר לפי שראיתי קצת גדולים חולקים על הרא"ה ז"ל, (ר"ל דבתשו' הר"ן ז"ל רוצה מקודם לומר היתר בדבש הנעשה מיין עם בשמים שמערבים בו ואח"כ מבשלים אותו שאין בזה משום חתנות ותולה זה בהיתר הרא"ה ז"ל הנ"ל בכלים שנתבשל בהם בישול נכרי יעש"ה.) ולפיכך ראוי לנהוג איסור בדבר עכ"ל הר"ן ז"ל בתשובה, ולפי"ז הי' קשה אמאי פסק הרב ז"ל לעיל ססי' קי"ג בנכרי שבישל דמותר, וכן הק' שם הטו"ז, וכ' הש"ך דהאמת דטעות הוא בב"י וד"מ דבתשו' הר"ן ז"ל איתא אחרי שכ' מקודם דהתיר הרא"ה ז"ל המאכל שבישל הנכרי בשבת לחולה דמותר למוצ"ש גם לבריא, אח"ז כתב עוד התיר (הרא"ה ז"ל) בנכרי שבישל לעצמו דבש כו' אבל הכלים מותרים להשתמש בהם אחר הדחה דלגבי געולי הכלים לא מסתבר למימר דגזרו ואסרו בהא משום געולי נכרים כו' ואף אני אומר כו' וע"ז סיים הר"ן ז"ל שם אבל למעשה אני אוסר, ומשמע דבדין הראשון כו"ע מודי ול"ד לדבש של ישמעאלים עכ"ד השיך בהרחבת הדברים קצת, וממילא מתורץ גם קושייתינו הנ"ל דמה שהביא הרמ"א ז"ל בססי' קי"ג דין דנכרי שבישל לחולה בשבת דמותר בלי שום חולק ולא תלה זה בשיטת דין המחבר לענין הכשר הכלים היינו ג"כ מטעם דברי הש"ך ז"ל הנ"ל דנראה מהמשך דברי הר"ן ז"ל בתשובה דבדין זה של הרמ"א ז"ל דמותר התבשיל למוצ"ש בזה ס"ל לר"ן ז"ל דכו"ע מודי בזה, ור"ל חוץ מהרשב"א ז"ל במשה"ב דחולק גם בזה, ולפנינו יבואר דלענ"ד י"ל דגם הרשב"א ז"ל מודה בזה, עיין היטב