זכרון י-הודה גרינוולד חלק א טז

לפי שעה, והנה בעניי לא הגעתי למעלת בעל תשובה ומע"כ בעצמו ובכבודו כשיקח מועד ימצא מבוקשתו, ובפרט שאני טרוד כל השבוע בלימוד הישיבה שיחיו וכהיום ראיתי מכתבו בכ"ז וראיתי מסתפק במאי דקיי"ל באו"ח בסי' כ"ד, שצריך לכוון נגד א"י ולמדו כן מקרא וג"כ קיי"ל בסי' צ' סעי' כ"א דצריך שלא יהי' דבר החוצץ בינו ובין הקיר והי מינייהו עדיף להקדים, ופשטינא לי' ממאי דקיי"ל בסי' ציד סעי' ד' הי' רוכב על החמור או אם הי' הולך ברגליו מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו נגד ירושלים והוא מטעם יישוב דעתו וכוונתו בתפלתו כדמבואר שם כי עיקר התפלה הוא העבודה שבלב שהוא הכוו' כי כן מפורש בקרא בהדי' דמיני' ילפינן תפלה לרמב"ם ז"ל מדאו' ולש"פ מדרבנן ועכ"פ מוסמך מקרא דלעבדו בכל לבבכם, עיי' במג"א רסי' ק"א וממי' הה"ד הכא לפי מאי דהביא הב"י בשם הרמב"ם ז"ל שהטעם שצריך כל איש לקרב אל הקיר לעת התפלה כדי שלא יהי' לפניו דבר שיבטל כוונתו, ועדיפא ממי' סמוך לקיר מלעמוד נגד ירושלים ולא יהי' סמוך להקיר, כנלענ"ד לכאו' וכ"ז כשמתפלל ביחידות אבל כשמתפלל בצבור ח"ו לעשות כן כי הרי הוא בכלל מה שאחז"ל בפ"ק דברכות המתפלל אחורי ב"ה נקרא רשע ורוב המפרשים פירשוהו מטעם שמתפלל לרוח אחרת ממה שהצבור מתפללים ועיי' בסי' צ', וזה פשוט, אבל ג"ז פשיטא באופן שנוכל לצאת ידי שניהם דהיינו שנוכל עכ"פ לצדד עצמו שיעשה כמ"ש הרמ"א ז"ל בסי' צ"ד לענין הרוצה להעשיר או להצפין עיי' שם במג"א וטו"ז, ולא חילק כלל בין מתפלל ביחיד או בצבור ובפרט שיש מ"ד דסב"ל בב"ב דף כ"ה דשכינה בכל מקום ועיי' מג"א סי' ג' כנלענ"ד אבל חלי' לו לסמוך על דעתי למעשה ואין פנאי לחפש כעת בספרים, ויש מקום ליישב בזה קצת מה שהקשה בגמ' ברכות ה' ע"ב דאבא בנימין הי' מצטער על ב' דברים וכו' שתהי' תפלתו סמוך למטתו ופריך אילימא לפני מטתו ממש והאר"י וכו' שלא תהי' שום דבר חוצץ וכו' וק' מאי דעתי' דמקשן לפי"ז שהי' מצטער ע"ז אבא בנימין הצדיק ומצאתי קו' זו אח"כ בס' חמד משה הובא בפמ"ג מקצתו, ולהנ"ל אפשר לומר לחומר הקו' שכך כוו' אבא בנימין כפי דעת המקשן שנצטער ששני דברים הללו תרוויי' יתקיימו בידו שאחרי שתהי' מטתו נתונה בין צפון לדרום לפי פירש"י ז"ל ראשה ומרגלותי' זה לצפון וזה לדרום, ורוח מזרחית מכוסה לפי"ז בארכו של המטה ולא יתפלל לפי"ז סמוך לקיר, לא יפסיקהו עכ"פ דברים אחרים בין מטתו לחלל חדרו, אלא דוקא לפני מטתו דקבוע עכ"פ ועיי' במג"א סי' צ' ואי"ל בזה. ומה שכתב כבוד מעלתו למה לא קבלו הנשים עליהם מ"ע דספה"ע כמו שקיבלו עליהם לעשות שאר מ"ע שהז"ג, אב"א לכאורה מטעם דצריך להיות תמימות, והנשים עסקניות הן בכ"ז עיקר טעמא לפי' הכלבו דפטורות ממעשה"ג, ורק שמחמירים בכ"ז אבל בספירת העומר קלקלתם תקנתם שאם ע"י עסקים ישכחו פ"א מלספור, יכנסו בס' ברכות לבטלה על שבירכו בימים הקודמים ובפרט מארי' דהאי פתא סכל הימים מצוה אחת הוא הוא בעל ה"ג שכל דבריו דברי קבלה, ובפרט ספירת העומר הוא לרוב הפוסקים בזמה"ז רק דרבנן ואף שלהר"מ ז"ל הוא גם בזהמ"ז דאו', הא הוא ז"ל ס"ל דברכה לבטלה הוא דאו'. אבל לפי טעם זה עדיין הי"ל לספור עכ"פ בלא ברכה וכן עושים באמת יש מהן אבל ג"ז אין רגילות בו רוב הנשים, אולם נלע"ד עוד טעם גדול יש בה שאין מחמירין הנשים לקיים מצות ספה"ע, כי המג"א כתב בסי' תפ"ט שם דמי שאינו מבין בלשה"ק וסופר בלשה"ק לא יצא ורובם של הנשים אינם בקיאים היטב במנין הימים והשבועות בלשה"ק לכן מצד חשש ברכה לבטלה כנ"ל אינם מחמירים לספור וקלקלתם תקנתם, אבל א"כ עדיין הי"ל לספור בלשון שמבינים אותן לכן הראשון עדיפא. ועוד י"ל שאפשר דהיינו טעמא דכיון דלרוב הפוסקים ספה"ע דרבנן וטעמיי' דתלוי בהקרבת העומר שאינו נוהג בזמה"ז ואם גם דמדרבנן נוהג גם בזמה"ז לזכרים הוא רק לזכר בעלמא בשביל שעכ"פ בזמן הבית חיובי מחייבי בהקרבה משא"כ הנשים גם בזמן הבית פטורין מעיקר המצוה של הקרבת העומר ומנחה חדשה בשבועות גם מזכר שנעשה עבורו בזמה"ז אינם מחמירים כנ"ל נכון: כ"ז כתבתי בחפזי בגודל עניי בעו"ה, ומי שנוהג בחסדו כל דור ירחם וירא בעניינו דברי ידינ"פ המכבדו מאד מאד דש"ת באהבה רבה הק' יודא גר"וו מברעזאווא יע"א. סימן י"א בשו"ע או"ח סי' קי"ד סעיף ח' בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם עד ל' יום בחזקת שהזכיר, ובסעיף ט' כתב דמהני אם אמר ביו"ט ראשון של פסח צ' פעמים כנגד ל' יום שאומרים אותו ג"פ בכל יום משם ואילך, הרי הוא בחזקת שלא הזכי' ע"כ, והנה בחת"ס חאו"ח סי' כ' חידש דצריך דוקא לומר ק"א פעמים, דיסוד טעם המהרמ"ב ז"ל הוא מהירושלמי, ובנוי על גמ' חגיגה בין עובד, אינו דומה מי ששונה פרקו ק' פעמים למי ששונה ק"א פעמים דגמירא דאינו שוכח ע"ש, ולי העני נ' די"ל ג"כ שהיסוד בנוי על מה דאיתא בגמ' גיטין נ"ז ע"ב גבי ההוא מעשה דיתוש, עד ל' יום עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש, משמע דטבע הוא דל' יום גורמין להיות רגיל בהדבר ואינו מתפעל בו עוד אח"כ לשנותו, ובגמ' ר"י מהדר תלמודי' כל תלתין עיין ר"ה ל"ה ע"א, ובב"י או"ח סי' ק', ולפי"ז הי' נפ"מ לדינא לולא דמסתפינא דצריך למיעבד עכ"פ אחת מהנה, או דלומר ק"א פעמים דוקא כדעת מרן הח"ס זללה"ה דאם גם טעם המהרמ"ב ז"ל לא הי' כדעת הח"ס עכ"פ הדבר בעצמו גמירא דמהני, או בע"כ דצריך דוקא להיות אחר ל' יום, דבזה יש לומר דאחר ל' יום כיון דדש דש, ולא מהני בשאומר כ"כ פעמים כמנין התפלות שבתוך