זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קסד

במשבצות כ' בהדיא לכאו' דבימי השובבי"ם יאמרו ענינו גם בשחרית. אולם ראיתי בהגהת א"א שכ' שכל מה דפליגו הפוסקים אי יאמרו ענינו בצבור היכי שקבעו התענית לשם תשובה היי' דווקא היכי דכל הצבור מתענים ולא כשהם רק עשרה המתענים דאיכא בי' משום לא תתגודדו ואולי כמש"כ שבני פולים שמתענים ביום כ' סיון ואחרים ממדינה אחרת מתענים תענית מדינתם לא הוי בי' משום ל"ת כ"כ שהרי ידעי' שבמדינתינו יש מתענים בשבוע זו ויש בשבוע זו וצ"ע ואכ"מ. אולם כמדומה לי שמעתי טעם אחר כי כשיש רק עשרה המתענים א"א בשחרית ענינו כי יוכל להזדמן שא' ישכח או יצרוך ח"ו לבטל תענית וכדומה וע"כ חוששין בשחרית שלא יהי' ברכה לבטלה באמירת ברכת ענינו, משא"כ בערבית, ויש ליישב גם טעם הבעל א"א הנ"ל דמבואר ממג"א הנ"ל למעיין בו דווקא כעין תענית פולין הנ"ל שיש טעם להם למה דווקא מתענים היום הזה והאחרים ממדינה אחרת דווקא צריכים לעשות כן ביום אחר בזה לא שייך לא תתגודדו משא"כ הכא אין טעם למה אלה דווקא מתענים בשבוע זו והאחרים בפ"א, בזה י"ל שייך שפיר ל"ת. ובזה מיושב דלכאורה הבעל א"א הוא נגד דעת הטור שכ' בהדיא בסי' הנ"ל דבתענית שאחר פסח וכו' ומיהו נראה שצריך שיהי' עשרה ובזה ס"ל שיכולים לקבוע ברכה הרי בהדיא לכאו' דלא כא"א, ובהנ"ל ניחא דהא שם כולם יודעים שקובעים התענית אחר החג מטעם שכ' שם. ואדרבא סתם שם בלשון אבל קהל שמקבלים עליהם תענית וכו' משמע מקבלים בפירסום ורק כ' שצריך מ"מ שיהי' עשרה. אבל כולם מודים לקביעת התענית ביום ההוא ע"כ התם אי"צ לשיתענו כולם דווקא. וגם בעשרה קובעים ברכה לעצמם, כנלענ"ד ועכ"פ לומר ענינו בשומע תפלה אין עיקור בדבר, וכמ"ש בב"ח שם, ובכ"ז לא ראיתי נוהגין כן במדינתינו רק במנחה קובעים ברכת ענינו, והכלל כמ"ש לעיל בדה"ח דתלי' במנהג המקומות ועיין גורן דוד סי' נ'. כ"ז כתבתי לפום ריהטא בלי עיון כי טרדותי מעכבי' לפי שעה ופשיטא שלא ישנה מדברי מארי' דאתרי' ח"ו הגם דתלי' במנהג המקומות והי' בזה שלום מנאי הדושה"ט ומכבדו. הק' יודא גר"וו. סימן קצ"ח הכא השתא היו יורדים גשמים לרוב והיו בני אדם בצער גדול והיינו מעיינים אם נתפלל עליהם ברבים שירחמו מן השמים שיפסקו, הנה בדין זה אינו מבואר בש"ע עד היכן יגיעו שיהי' רשאים להתפלל עליהם, דז"ל השו"ע סי' תקע"ו סי"א וכן על המטר כיצד הרי שרבו עליהם גשמים עד שיצרו להם הרי אלו מתפללים עליהם שאין לך צרה יתירה מזו שהבתים נופלים ונמצאו בתיהם קבריהם ובא"י אין מתפללי' על רוב הגשמים, ורוב הגשמים טובה להם ואין מתענין להעביר הטובה, ע"כ לכאו' רישא וסיפא סתרי אהדדי דברישא משמע דוקא עד שיצרו להם שהבתים נופלים, משמע אבל אם רק מזיקים התבואה וכדומה אין מתפללי' עליהם, ובסיפא משמע דדוקא בא"י שרוב גשמים טובה להם אין מתפללים עליהם. אבל היכי שאין הרוב גשמים טובה להם ואדרבא הם מזיקי' מותר להתפלל עליהם. אמנם באמת לקמן סי' תקע"ז כתב בכל מקום אם רוב גשמים כו' מונעים המחרישה מתריעי' ומבקשים רחמים, ובפמ"ג שם הניח בצ"ע למה לא הביא המחבר דברי הטור שבמצולה [כגון בבל] שרוב גשמים קשים ויש סכנה בריבוי המים וודאי צרה הוא ומתפללים עליהם, ותימה דהא בסי' הקודם הביא דבריו כמ"ש למעלה ולשון זה של המחבר הכא הוא מדברי התשב"ץ שבב"י, ודלעיל בסימן הקודם הם מדברי הרמב"ם ז"ל ה' תענית פ"ב הט"ו, ונראים קצת דברי השו"ע כסתרי אהדדי, וע"כ צ"ל דגם לעיל עיקר כוונתו ברישא דמ"ש עד שיצרו להם הרי אלו מתפללים עליהם כוונתו רק דכיון שאין להם טובה בריבוי גשמים ויכול לבוא לידי כך שיהי' גם אח"כ סכנה לכשיתרבו עוד מתפללים עליהם כבר השתא ע"ד אז"ל בסנהדרין אר"י לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, וסמך לדברינו מגמ' דהכא בתענית כ"ב ע"א תניא נמי הכי שנה שגשמים מרובים אנשי משמר כו' תנו עיניכם באחיכם שבגולה שלא יהי' בתיהם קבריהם פירש"י ז"ל התבוננו בתפלתכם כו' שלא ירדו רוב גשמים ע"כ, משמע דאפילו שעדיין לא ירדו רוב גשמים יתפללו עליהם מקודם שלא ירדו רוב גשמים. ולעיל מזה פירש"י ז"ל על הא דא"ר בר"י ובגולה מתריעים עליהם פי' ובגולה בבל שהיא מצולה מתריעים שלא ירדו. והנה רש"י ז"ל פי' במתני' בהדיא דף י"ט ע"א ד"ה מרוב גשמים וטורח הם לבנ"א אבל אינם מקלקלי' התבואות, וכן פי' הרע"ב ז"ל במשנה חוץ מרוב גשמים לא שירדו הרבה כ"כ שמקלקלי' את התבואה, משמע בהדיא דגם משום קלקול התבואה מתפללים על רוב גשמים. אמנם משמע דוקא כשיש משום קלקול ממש, ע"כ נראה דבכזה דנ"ד מתפללים עליהם, ואופן התפלה משמע מפירש"י ז"ל הנ"ל התבוננו לתפלה שיתבונן שלא יאמר דבר שנראה ח"ו כמבעט בטובה, ובה' הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, שריחם על עולמו ופסק מלהמטיר והי, ריוח בעולם כן ירויח הית"ב לנו ולכ"י ויזכו כ"י לעבדו יתב' מתוך הרוחה באמת ובתמים אמן. הרמב"ם ז"ל בה' תענית פ"ו ה"ג כתב ובאחד בשבת אינם מתענים כדי שלא יצאו מעונג שבת לצום ע"כ, והנה בנוסחתינו במשנה איתא בזה"ל ובא' בשבת לא היו מתענים כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית וכו'. ולכאורה נראה דהקפידא בתרתי דוקא דאל"ה קשה הלא קיי"ל כר"ח ב"ר מדפתי ע"פ ועניתם את נפשותיכם בנו' לחודש בערב וגו' כל האוכל ושותה בתשיעי מעה"כ כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש"י ז"ל כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף ובכ"ז נצטוינו במצות תענית ביוהכ"פ, והי' נ"ל מכח זה דע"כ העיקר תלוי כדי שלא יצאו כו' ליגיעה ותענית דדוקא אם בתענית שיהי' ביום שאחר העונג יהי' גם כן יגיעה אז הוא כמעט סכנה כאז"ל, משא"כ מעונג לתענית,