זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קסב

בהדיא משם הרשד"ם ומ"צ, דאפילו מיעוט יכולים למחות בכה"ג דהוי עכשיו כתחלת קבלתו ואם גם הרואה יראה שהביא הרשד"ם ז"ל בסי' ל"ג שהרא"ש ז"ל חולק, באמת המעיין בפנים בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ו' ימצא שלא לענין להיות ש"ץ או שוחט כתב כן דבזה גם הוא ז"ל מודה בנידון שוחט או ש"ץ, ומכש"כ דהמג"א כתב כן לפסק הלכה. ועוד נוסף לזה בנ"ד דהא המיעוט הבאים למחות הוי כשויא אנפשיי' חתיכה דאיסורא ע"ד דאיתא בשו"ע יו"ד סי' א' סי"ב, וכללא הוא דאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו, בזה וודאי המיעוט יכולים למחות אלי' דכו"ע, כ"ז כתבתי לברר עפ"י ההלכה ומכש"כ שמוזהרים אנחנו לקיים ושמרתם את משמרתי ומכש"כ כשבאמת גם בלא"ה לא נח דעת היראים מהנהגת השוחטים אפי' במקצת, ובל"ס שגם כ' האקרו"ט ישתדלו להעמיד האמת והשלום ושכרם כמה"י, ואותם הבע"ב אשר לבם שלם עם ה"א ישר' ותורתו יתב' יבינו את אשר לפניהם, ותנן כל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים עמהם לש"ש שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד, והבא לטהר מסייעין אותו והקב"ה ירחם ויסייע על ידכם לטובה ויברך אתכם בכלל כל עמו ישראל בחיים ושלום, ויעביד עמכון טבון וקשוט, כ"ע ידידכם המצפה שתרוממנה קרנות צדיק. הק' יודא גר"וו. סימן קצ"ד שיל"ת אור ליום ב' ד' טבת ר' דע"ת לפ"ק. שלום וכט"ס לכבוד אהובי וידינ"פ הרב הגאון החסיד המפורסם וידיד ה' פה"ה עמוה"י וכו' כקש"ת מו"ה חיים צבי טייטעלבוים שליט"א אבדק"ק סיגעט יצ"ו. במוצש"ק כשבאתי לביתי אמרתי לאשר על ביתי שרצוני לכתוב לכהד"ג נ"י אודות השפיריטוס ש"כ מה נעשה ביום שידובר בו בו בסביבתינו ואמר לי שבא היום מכתב מסיגעט, ופתחתיו וראיתי שכוונתי לדעתו הרמה כי בא עת לעשות דבר בענין הזה, וביום העבר הייתי טרוד בנסיון הבני ישיבה שיחיו ובשאר טרדות, ועתה לקחתי פנאי להשיב בענין זה בסד"ש. הנה עיני כהד"ג נ"י שפיר חזי ללמוד איסור על שפיריטוס החדש הנעשה בשמירה מחימוץ, משום גזירה דאתי לאחלופי בשאר שפיריטוס שכולו חמץ ממאי דאסר המג"א או"ח סי' תס"ז לאכול דבש בעין בכל ענין משום דאתי לחלופי ומש"כ ה"ג נ"י שגם הטו"ז מודה שבמק"א אסור מצד דאתי לאחלופי, לענ"ד פשוט מאוד לומר דרק התם כ' הטו"ז שלבשל בחוה"מ אינו בכלל המנהג יען כי כל אחד מכין לו קודם פסחו וכל איסורו של דבש הוא רק מצד המנהג לאסור ועיין הלשון בפנים במהרי"ל. אבל במק"א גם הטו"ז מודה דאסור מצד דאתי לאחלופי. ולכאו' יותר מזה יש להביא ראי' מגזירת קטניות שכ' בב"י שי' תנ"ג משום דדגן מעשה קדירה וקטניות מעשה קדירה וגם יש מקומות שעושין פת מקטניות ואתי לאחלופי בדייסא שהוא מעשה קדירה וכו' וסיים אע"ג דבימיהם הי' מותר מ"מ עתה יש להחמיר בדורות הללו שאינם בקיאים כ"כ באיסור והיתר כדורות הראשונים וכו' עכ"ל, והחת"ס בתשו' חאו"ח סי' קכ"א ד"ה לכן כתב ממנה נלמוד ק"ו אם אבותינו גדרו ואסרו קטניות במינא דלא מחלפא בתואר וצורת מיני דגן מכש"כ שיש לנו להחמיר בקמחא ועיסה הנעשה מטירקישען ווייץ שאין בו שום היכר כלל ושום הפרש בינו לבין קמח ועיסת מיני דגן ע"כ. ושורש הדבר של חשש דאתי לאחלופי בגמ' פסחים מ' ע"ב אמר רבא איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי ופי' הטור בסי' תס"ג דאיכא למיחש דאתי לשרויי אף בקמחא. והנה בב"י למד זכות ליישב קו' הטור על הרי"ף ודעימי' שהתירו סתמא כו' ובגמ' דהיכא דאיכא עבדי דמזלזלים במצות אסור: ותי' הב"י משום דקאמר שם בפסחים מ' ע"ב דרבא גופי' מחי לי' קודרי בחסיסי משמע דאתי לאפלוגי אלישנא קמא דאמר איכא דשרי כה"ג באתרי' דשכיחי עבדי וכו' ע"כ ותמה בתשו' מהרמ"ש חאו"ח סי' רל"ו הא בביצה דף י"ד אמר רבא הא לן פירש"י ז"ל דלית לן עבדי דמזלזלי' אבל היכי דאית חשש של עבדי דמזלזלי גם רבא מודה דאסור והניח בצ"ע, והי' נ"ל לתרץ הקוש' לפי מ"ש בהגהת חכמת שלמה דהיכא דאיכא אי' חמור כחמץ וידוע שהוא גופי' חמץ ליכא חשש שיבואו לזלזל וכו' עדארז"ל דאורייתא אין צריכא חיזוק דרבנן צריך חיזוק, וע"כ אפשר הכא ע"כ מחי לי' לרבא קודרא בחסיסי ר"ל אפי' כשעשו לו כן אצל הריש גלותא ולא חשש לעבדי דמזלזלי כיון דהחשש לאחלופי באיסור חמץ דאורייתא, אף דאיכא עבדי דריש גלותא דמזלזלי, משא"כ התם בביצה הוי רק איסור דרבנן ע"כ קאמר הא לן דלית לן עבדי, ועיי' תשו' מהרמ"ש הנ"ל דשם לא שייך כלל גזירת איחלופי יען שאין רואים ממש והרואה בדקדוק ימצא שאינו קמח מדגן, ועמג"א תס"ג סק"ה משמע דלהאמת גם בזה האופן חוששים לאחלופי וכדמסיק באמת בחכמת שלמה הנ"ל שהי' ראוי לגזור גם על היי"ש ששותין בפסח כגון משקה ממי הפירות כמו סליוואוויטץ וכדומ' כי העולם פרוץ בעו"ה אבל כתב בו טעם שהצריכו להתירו ועל הישנים אנו בושים וכו' וממילא בשאר יי"ש שייך בו שיכירוהו בטעם ואין בו כ"כ חשש אחלופי, אבל ביי"ש שפיריטוס הנ"ל אין בו שום היכר ושייך בו אחלופי בוודאי. ובאמת הי' קשה לי קצת ממש"כ הד"מ בסי' תס"ז אות ה' ובמהר"ב אוסר לאכול הענבים היבשים שאומרים שמייבשים אותם בתנור אצל הפת ומטעם זה נהגו בארצות הללו שלא לאכול שום פרי יבשה, אם אינם שמורים מחימוץ וכו' וקשה גם כששומרי' מחימוץ עדיין יש בו איחלופי, וצריך לומר