זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קסא

בג' הימים יבדל מקהל, ונתנו זמן קצוב. אבל הכא לא הי' נקצב הזמן בהדיא בלשון הגזירה שגזרו הצדיקים הקודמים זללה"ה, אפשר מטעם שראו עינם שאין ביד כל קהילה וקהילה לעשות מיד את אשר יזמו לעשות, ולכל זמן ועת לכל חפץ, ואפשר דע"כ התם בגזירת עזרא וסייעתו הקדושה באמת לא אמרו לגזור על רבים כגון על כל שבט ושבט ומשפחה, אלא גזרו על כל אשר לא יבוא כו' גזרו כן רק על היחידים, ולא על כנסי' על שבט או משפחה או עיר ועיר כמ"ש במגיל' ובשאר מקומות, והיינו מטעם הנ"ל, אולם לא משמע כן בגמ' לחלק בזה דהא שם בגיטין ל"ו ע"ב ר"א אמר מהכא אלה הנחלות כו' ולא קאמר דאיכא בינייהו צבור, אע"כ דגם לרי"צ גם בצבור מיירי ודו"ק. אמנם הא תינח כשנידון על כלליות הציבור יש מקום להתיר אם לא שנתברר בהדיא באיזה קהילה כי רק אך תואנה הם מבקשים, ואיני יוצא לידון עתה בזה כי לא נשאלתי על זה. אבל אמנם כשאנו באים לדון על יחיד ויחיד בפרט על השוחטים וכדומה אם נאמר שיתכשרו עתה בשעה שהצבור בכללו נעשה לעדת "ארטהאדאקס" אם נאמר בזה גם בהשוחט שהי' משמש שם ועד עתה שהי' פסול לנו עפ"י עיקר הדין כנ"ל ועתה נאמר בו שזהו פסול שחוזר להכשירו, א"כ יקשה בזה הקושיא זהו למעוטי מאי, דא"כ נכשיר כל השוחטים שהיו בעדת השטאטוסקווא ובאים אח"כ לשמש ולשרת בקודש אצל עדת "ארטהאדאקס" ויאמרו דעד כאן שוגג הייתי או אנוס או מוטעה, ועתה באתי לחזור בתשובה, ולמה א"כ פסלוהו בתשו' מהרמ"ש הנ"ל. והנה נחזה אנן בס"ד בטעם פסלנות השוחטים וכדומה ששימשו מקודם אצל עדת שטא- טוסקווא או נעאלאגען, וע"כ נבוא עלי' לפסלם מצד ב' טעמים, והכא בנ"ד נוסף טעם ג', הא' משום שכ"כ שנים אכל גם הוא מזבח אשר תועבה לנו עפ"י הדין מצד האיסור שגזרו עלי' העדה הקדושה של גדולי הדור ונתפרסם האיסור לכל המדינה, והרי הוא כחשוד לאותו דבר כדאי' ביו"ד סימן א' סי"א עטו"ז וש"ך והובא בתשו' הגאונים, ועוד הרי הוא פסול לעדות ככתוב בשו"ע חו"מ סי' ל"ד ס"ב וס"ג ובזה כו"ע מודים דאפי' אין בו משום חימוד ממון ג"כ פסול כיון שעבר עבירה מדברי קבלה ואיך יעיד מעתה עדות על השחיטה ובדיקה בדברים המסורים אליו. עיין תשו' חת"ס חיו"ד סי' ח'. ואם יאמר שרוצה לשוב בתשובה הלא רק א' יחקר זאת אם כפיו כן לבו ואנו אין לנו אלא מה שכתב בזה הרמב"ם בה' תשובה פ"ב הלכה ד' מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ותחנונים, ומתרחק הרבה מהדבר שחטא בו וגולה ממקומו עכ"ל, והגם שהובא בשם מהרש"ל ז"ל דבזמה"ז אי"צ לגלות ממקומו כבר האריך בבר"י (עיין בפ"ת ססי' ל"ד) בסוף אות מ"ה שחולקים עליו בזה, והמעיין בתשו' מהרש"ל ז"ל סי' כ' בפנים יראה להדיא דמהרש"ל ז"ל גופא הקיל רק כשרואים בו שמסגף עצמו ורואים בו מעשה תשובתו כי באמונה הוא עושה כן, ועוד שמהרש"ל ז"ל כתב שם בהדיא דהיינו רק לענין שלא לפסלו לעדות אעפ"י שאינו גולה ממקומו, אבל לענין להחזירו לאומנתו הקודם כתב בהדיא שעדיין צריך לעשות לזה כפסקו של הר"מ וסמ"ג ז"ל שצריך להיות גולה ממקומו. ובתשו' מהרמ"ש סי' ל"ז הביא דברי הלח"מ שתי' סתירת דברי הרמב"ם ז"ל שבפ"ב מה' ע"ז כתב שהאפיקורסים אין מקבלים אותם בתשובה. ובפ"ג מה' תשובה כ' שהמורדים, והפושעים מקבלים אותם בתשובה, ותי' הלח"מ דהאמת שהית"ב מקבל מהם תשובה, אבל הבכ"א אין מקבלים אותם משום דכל הפורש ממינות כו' ע"ש בפנים בלח"מ. והאמת שבלח"מ כתב כן על האפיקורסים, אבל בשאר עוברי עבירה אם רואים מהם אמתת תשובתם בכל הענינים מקבלים אותם, אבל להחזירם לאומנותם כבר כתבתי שמהרש"ל ז"ל גופי' משמע בהדיא מדבריו שצריך שיתקיימו בו כל התנאים האמורים בזה בססי' ל"ד והוא מגמ' דפ' זה בורר דף כ"ה ילך למקום שאין מכירים אותו פירש"י ז"ל דתשובה דהתם לאו עירומי הוא. טעם הב' לאסור שחיטת השוחט שהי' כמה שנים משמש באומנות זה כל עוד שהי' העדה דשם "שטא- טוסקווא" ולא הי' ירא א' מאיסור הגזור עליו מצדיקי עולם שנתפרסם איסורם ונתקבל בכל המדינה, ועבר ושנה פעמים אין מספר כבר כ' בתשו' מהרמ"ש ז"ל דיש לחוש כמו שסמך אז על מקלו יגיד לו כ"כ יסמוך מעתה כל השחיטה ובדיקה ואיתא בשו"ע סי' י"ח סי"ז דהרבה צריך יישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין, ומה גם דלדעתי יש לקרותם לאותם ההולכים להיות שוחטים או שאר ממונים לעדת שטאטוסקווא או נעאלאגען שכתב עליהם הרמב"ם ז"ל בה' תשובה פ"ג ואלו הן שאין להם כו' מחטיאי הרבים כיצד שהחטיא בדבר גדול, ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה עכ"ל. ואם יאמרו בזה אנוסים היינו משום כדי חיותם וכדומ'. כבר העלה בתשו' מהרמ"ש ז"ל בתשו' חיו"ד סי' י"ט הנ"ל והעולה משם דבכה"ג דנ"ד דלא חשוב אונס עכ"פ מי שנשכר להקהל שטאטוסקווא אחר שכבר נתפרסם. האיסור ואני בעניי כ' בתשובה אחרת כעין ראי' דלא חשוב אונס ממה דכתבה התורה שהוצרך משה רבינו ע"ה לומר לאהרן ע"ה קרב וגו' משום שהי' בוש וירא לגשת, הגם שהי' באונס נפשות כמשפירש"י ז"ל בקרא פ' תשא ויבן מזבח לפניו ע"ש, מ"מ ידע אהרן שלא חשוב אונס לענין זה לחזור ולהשתמש בקודש כיון שכבר בא מכשול על ידו אע"ג שהי' באונס ורק מרע"ה א"ל לכך נבחרת ועפ"י הדבור שאני, ועיין ביו"ד סי' א' סעיף י"א ובפ"ת שם דאם הקהל פסלו בפירוש גם בשוגג אסור. טעם ג' והוא העיקר דעכ"פ אם גם היו רואים הקהל דשם שהשוחטים שהי"ל מקודם שעושים תשובה שלימה מ"מ עכשיו הוי כתחלת קבלתם ובש"ץ והה"ד וכ"ש הוא בשוחט אפילו א' יכול למחות וכש"כ מיעוט מצויין כן כתב המג"א בסי' כ"ג סק"ז