זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קס

ולהר"ן ותוס' הנ"ל עולה דמ"ד מדאו' מה"ת לחומרא בע"כ ס"ל שיש שיעור לתוס' ולמה כתב המחבר סתמא שאין שיעור לתוספת, וצע"ג, ואפשר מ"ש אין לו שיעור הפי' שלא הוברר השיעור' אבל באמת יש לו איזה שיעור קצת מעט או הרבה, ועיין בתוס' דכך הוא לשונם ובפירוש התוספות לא הוברר השיעור: כנל"ד הפי' האמתיי' בסד"ש, וכן כ' הרא"ש ז"ל ביומא שלא נתברר שיעורא דתוספת עב"י סי' רס"א. אמנם תוס' בר"ה דף ט' ד"ה ורע"ק כ' ושמא משום דסגי בתוס' משהו כו'. וכ"כ במו"ק דף ד' ע"א ד"ה מה להלן כיון דלא הוי אלא כ"ש, דלא כתוס' ביצה הנ"ל. סימן קצ"ב באו"ח סימן תרי"ב סעיף ב' אכילה ושתי' אין מצטרפין, הנה כך הוא במתני' רפ"ח דיומא וכך פ' הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' מע"ש אכילה ושתי' אין מצטרפין לשיעור א'. ותימה שבטור סי' הנ"ל לא הובא דין זה, ובאמת יש לחקור אם כלל זה שייך גם ביין ושמן דכתיב בהו אכילה בקרא עי' גמ' שבועות כ"ב ע"ב, ועוד ק"ל לפום ריהטא למה נאמר דמצטרפי' החמור להקל דהיינו אכילה פחות משיעור מצטרף לשתי' דקל ממנו, ע"ד דאמרינן לענין טומאה גבי שיעור הבגד המפץ והמחצלת ע"ש. גם חקרתי לענין אוכל חלב והמחה קצת אם גם בזה אין מצטרפין אכילה ושתי', גם י"ל אם זה דשנינו שאין מצטרפין אכילה ושתי הוי רק מדאו'. או גם מדרבנן והנפ"מ לענין שבועה, גם י"ל אי לר"ל דס"ל ח"ש רק מדרבנן אסור אי מודה בכה"ג דהוי אסור דאו' רק דלא מצטרפי' לחיובי' עלי'. והיום גורם שלא לעיין כע"ע, והשי"ת יורנו מדרכיו האמתיים. עיין בסימן תרי"ג לענין נט"י בכהנים. תעלה הדגמ"ר שהכהנים יטלו את ידיהם בשחרית עד הזרוע כדי לצאת מחשש ביטול ברכה עש"ה ואני העני הי' נראה לי לפום ריהטא לפמ"ש המג"א לעיל סי' קכ"ח דבלא"ה הי' נראה לו למג"א שיברכו הכהנים לנ"כ אם בנתיים הסיחו דעתם נ"ש, ואף שהביא שאין נוהגים כן מ"מ אפשר באמת בכה"ג ביוהכ"פ עדיף טפי שלא יטלו ידיהם בשחרית רק כשאר כל אדם עד סוף קשרי אצבעותיהם ואח"כ שרוב בנ"א צריכים במשך הזמן עד שיגיע לנ"כ להטיל מים וכדומ' יטלו אח"כ עד הזרוע ויברכו ענט"י כיון שהמג"א בכה"ג בלא"ה ס"ל דצריכים לברך ענט"י אף שאין נוהגין כך מ"מ כיון דחזי לאיצטרופי שיטת התוס' וטור לעיל סי' קכ"ח דיטול ידיו ויברך. ואני איני כדאי להעיר על כך שהוא נגד הדגמ"ר, וכע"ע אין הפנאי מסכים לעיין בזה יותר, והית"ב ירחם עלינו בכ"י ויערה עלינו רוח טהרה ממרום וישיבנו בתשובה מלפניו ית' אמן. סי' קצ"ג מגבהי מרומים יבואו רובי שלמים. להנאמנים עם תמימים ועמהם כבוד התורני היקר הנעלה בתשבחות כש"ת ר' מרדכי קעפעטש נ"י. ע"ד אשר ביקש ממני מע"כ לחוות דעתי גם אנכי בענין השוחטים דשם אשר היו שם גם מקדם בעת אשר הקהלה היתה ככל שאר עדת "שטאטוסקווא" ורק עתה מזמן קרוב נעשתה "ארטהאדאקס' ושאל אם יכולים היראים דשם לסמוך על נאמנות השוחטים ההם אחרי שכבר נפסק עליהם הדין בזה מגדולי ראשי הדורות זה זמן רב ונעשה אז כן בפירסום גדול במושב זקנים גאונים גדולים חקרי לב וצדיקי עולם עמודי ב"י, ונמסר לדורות מרבן של ישראל הגאון מהר"מ שי"ק ז"ל בתשו' לאו"ח ויו"ד כנודע לבאי שעריו, בפרט בחיו"ד שאסור לאכול משחיטתו של השוחט שהי' מקודם אצל עדת נעאלאגען, וכש"כ מי ששימש בעדת שטאטוסקווא שגרועים הרבה מהנעלאגען והעומדים יותר לשכים בעיני קהל ארטה' ולצנינים בצדיהם, כמובן לכל מבין, והן הן שהי' רצועה מרדות להנאמנים בברית הארטהא- דאקסיע זה כשלשים שנה, וקיי"ל ביו"ד סי' ר"ה (הובא במהרמ"ש חאו"ח סי' ל"ה) רבים יכולים לרדות המורדים והפושעים שיינם יי"נ, וכל מה שגוזרים בזה הוא קיים, והמעיין בפנים בתשו' רשב"א ז"ל הנ"ל והוא בח"ג סי' שי"ד יראה דאפי' כשאינם מורדים ופושעים ג"כ יכולים לגזור עליהם והוא קיים והיינו מצד מיגדר מילתא וקיימי בי' לעשות מצד קרא שנאמר ארור אשר לא יקים וגו' ובעוברים ופושעים מצד קרא דעזרא דאשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ויבדל מקהל הגולה, ורמב"ם ז"ל בפ"ב מה' ממרים כתב בהלכה ג' אבל דברים שראו בי"ד, לגזור ולאסרן ולעשות סייג אם פשט איסורו בכל ישראל אין בי"ד גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו הי' גדול מן הראשונים. ואני העני נ"ל פשוט דמקרא הנ"ל נפק"ל ג"כ דמי שלא נמשך אחרי תקנת הגדולים הצ' הנ"ל כשגזרו עלי', וביקשו כן הצדיקים ההם לעשות מיד להיות בקשר א' עם הארטהא- דאקסיע. והם לא עשו כן ופירשו מהציבור הצדיקים הנ"ל אז אם גם לעת מן העתים ולזמן העתיד עקב רוח אחרת היתה עמם ורצו להתאחד מעתה עם הארטה' לכאו' גם הם דין א' בהם עם העומדים עדיין במרדם, דהא שם בעזרא נאמר בקרא בהדיא דמי אשר לא יבוא "לשלשת הימים" בעצת השרים והזקנים יבדל מקהל הגולה, משמע אם גם אח"כ יבוא מ"מ יבדל לעולם, וה"ז לכאורה ראי' מוכרחת שאין עליה תשובה, אמנם אולי אין דנין אפשר משאי אפשר ואונס שאני, דהיינו מה יעשו עניי הצאן שרואים בצרת נפשם ואין לאל ידם להכריח הצבור לדעתם ועי"ז לא הגיעו לידי כך לעשות כמחשבתם הטובה בזה, ואם אח"כ היתה השעה משחקת להם ועלתה בידם להיות ידם עם הנאמנים בברית הארטהאדאקסיע, למה נידון אותם כנדחים ואין להשיב, ועוד יש לומר דהתם בהדיא גזרו כל אשר לא יבוא