זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קנח

מן התורה מניין, ר"ל שאינו דאורייתא ממש רק רמז מניין, ועל זה אמר אח"כ רב כהנא מהכא ושמרתם וכו' וע"ז א"ל אביי לר"י הא דאורייתא הוא ואיך אמר דרק רמז לשניות מה"ת ומסיק אסמכתא בעלמא ר"ל לענין לסמוך מכאן שניות, לענין זה הוי רק אסמכתא מקרא זה. אבל לענין לעשות משמרת למשמרתי לענין זה הוי דאורייתא כי זה משמעות עיקר הקרא כנלע"ד נכון. [דוגמא לדבר זה בח"ס סוף חלק או"ח לענין לעשות זכר לנס שפירש הרמב"ן ז"ל ג"כ שהוא דאורייתא ומפ' שם עיקרו מדאו' ורק באיזה אופן לעשות הזכר זה הוא דרבנן] והמהר"מ ז"ל שם בתשו' ההוא הביא כן ממרדכי שיסוד הדבר מקרא דארור וכו' ולע"ד י"ל דתרוויי' אמת דקרא דושמרתם אזהרה על הצבור וקרא דאשר לא יקים וכו' אזהרה גם על כל יחיד ויחיד שיש בידו להקים, וע"ש בדברי הרמב"ן ז"ל דפליגי בי' תנאי אי קאי על ציבור והה"ד מלך ונשיא או על כל יחיד, עכ"פ דברי הטו"ז שרירין וקיימין, ולפי האמור מחוייבים הבי"ד והציבור לעשות משפט כתוב, באיש העושה בזדון לעשות עבירה ביד רמה בפרהסיא לישא אשה בעבירה, ובפרשת עריות נאמר מקרא זה ס"פ אחרי ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות, ולא כתב לבלי תעשו אלא לבלתי עשות שמוזהרים לשמור שלא יעשו גם אחרים וכפי' רש"י ז"ל בשם ת"כ להזהיר בי"ד על כך, והרמב"ם ז"ל סוף האס"ב כתב אין לך דבר בכה"ת כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצים וכו' עכלה"ק. וע"כ כתבה התוה"ק בפרשה זו ושמרתם כו'. ומכל הנ"ל מבואר שמחוייבים גם אתם לעשות ככל אשר יש לאל ידכם להקים התורה, ואשריהם הצדיקים שעושים לזה גדר לדורות שיבדל העושה עבירה מקהל הקודש ומה גם מחברא קדישא כשמה שלא יבואו בהזרים וחללוה ופקעקע ח"ו היסודות של הקהילה קדישא דשם, לכן תעברו חלוצי צבא ללחום בעד ה' יתב' ותוה"ק ומי בראש הצבא ה"ה כבוד רבכם הגה"צ שליט"א וכל העוסקים עם הצבור יהיו עוסקים לש"ש שזכות אבותם מסייעתם ואין פרץ וכו' ברחובותיכם לדורות עולם ואשרו אתכם כל השומעים ותהיו מבורכים מהי"ת בכ"ע בכי"א. דברי הכותב בנחיצה מחמת טרדות הימים האלה חותם בבר' שמחת החג. הק' יודא גר"וו. סימן קפ"ט רב שלום וברכה לי"נ אוצר כלי חמדה רב ההערכה ה"ה הרב המאה"ג חריף ובקי טובא כש"ת מו"ה אברהם שלמה כ"ץ נ"י רב בעיר נעמעדיא יע"א. יקרת מכתבו הגיעני, וע"ד אשר שאל אם דעתי מסכמת להדפיס נוסח התפלה אודות החולי הידוע ר"ל, אשר ממקום קדוש יהלך, כאשר גם תח"י נמצאת פתשגן זה אשר נדפס מאז, ואינו בנמצא כעת, בוודאי מצוה רבה יעשה בזה וזכות הצדיקים המחברים יעמוד שירחם הית"ב וישמע שועתינו ויסיר ממנו ומכל ישראל עמו כל חולי וכל מדוה וכל צער אמן, ובענין מ"ש רמ"כ נ"י אם יש להתפלל תפלה זו גם במקומות אשר לא שלטה שם החולי. הנה בענין חולי זה לא נתברר בפוסקים אם הוא מכה מהלכת או לא, הנה בר"ן במשנה דתענית פ"ג דתנן וכן עיר שיש בה דבר אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותי' מתענות ולא מתריעות וכו' פי' בירושלמי וכל סביבותי' מתענות וכו' שכן מצינו ביהכ"פ מתענים ולא מתריעים פי' אם הי' הצרה עליהם הכל מודים שמתענים ומתריעים אבל מפני שאין הצרה עליהם הם דומים לר"ה ויוהכ"פ שהם ימי בקשת רחמים וכו'. וכן עיר שיש בה דבר וכו' וכל סביבותי' וכו' כדי להשתתף עמהם בצרתם ולבקש עליהם רחמים ע"כ. וכן כתב למעלה גבי וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים וכו' וכל סביבותי' מתענות אחרים מתענים כדי להשתתף עמהם בצרתם ולבקש רחמים עליהם כשם שמתעני' בעיר שיש בה דבר וכו' שאינו אלא להשתתף בצרתם, שהרי אינו מכה משולחת ע"כ, וכן נקיט בפשיטות במ"ש ואם הי' דבר וכו' אם אין שיירות הולכות אי"צ להתענות משום דאין זה מכה מהלכת. אמנם הב"י בסי' תקע"ו כשבא להתיישב בדעת הרמב"ם שלא נקיט הלשון דנקיט במתניתין רפ"ג שעל אלו מתריעי' בכל מקום" דמשמע על שאר צרות כגון חרב ודבר אין מתריעים במקומות הרחוקים לפי שאינה מכה מהלכת וכו' כ' הב"י דהוקשה לו לרמב"ם ז"ל היכי מצינו למימר דדבר אינו בכלל מכה מהלכת והלא הדבר ידוע שאין בעולם מכה מהלכת ומתפשטות יותר ממנה וכו'. ומסיק הב"י בדעת הרמב"ם ז"ל מאי דקאמר במתני' ועל השדפון וכו' מפני שהוא מכה המהלכות, הפירוש למה כשיש צרה בעיר סביבותי' מתענות מפני שכל מכה שיש בעיר בעיר דרכה להיות מהלכת ומתפשטת לסביבותיה ע"כ. ולענ"ד יש לקיים כדברי שניהם דבאמת הדבר בעצמו מהלכת כחי' וכחרב כו' דדבר בעצמו אינו מהלכת רק ע"י האנשים דלוויי' ואתי' בהדי' וכדאי' בגמ' תענית כ"א ע"ב דשמואל גזר תעניתא בנהרדעה שהוא בבבל משום שא"ל איכא מותנא בי' חוזאי אע"ג דהוי שפחה ושפחה מ"מ כיון דשכיחא שיירתא דלוויי' ואתיא בהדה, ועי"ז מקרי מכה מהלכת עש"ה בגמ' דצ"ע לכאו' דשם כ"א ע"ב השיב שמואל כששאלוהו והא מרחק אמר ליכא מעברא הכא דפסק לי'. ולקמן שם בגמ' כדפריך טעמא דשפחה וגבירה וכו' והא א"ל לשמואל וכו' תי' כיון דאיכא שיירתא וכו' משמע אבל בלי שיירות מצוייות לא צריכי' להתענות, ומצאתי אח"כ בפי' רבינו גרשום דגריס לעיל מעברי מפסקי כלומר שיירות מצוייות שעוברים במעברות וכו' צריך לומר דהוי מפ' מפסקי מלשון גמ' מגילה רבנן דעיילי פסקי פסקי וכיון שהעלינו דדבר מקרי מהלכת ממי' הוי כשאר מכה מהלכת כגון בשדפון וירקון שפסק הרמ"א ז"ל דמתריעים רק בהפרכיא שלהם ושדפון וכו'