זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קנז

זולגות צועקים ובוכים אנחנו על שפלת קרן ישראל ומתפללים בכ"י תמיד על צמח דוד עבדו ומצפים ליום ישועה. אבל האמנם שתים הנה קוראותיך ובזה "הציאניסמוס" יש סכנת גוף ונפש, סכנת הגוף ח"ו לא רק סכנת גוף אחד אלא גם סכנת רבים ח"ו עדשאז"ל במס' מגילה שהשיבו לה חכמי ישראל לאסתר ששלחה להם קבעוני לדורות והשיבו קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות הגם שאז ישבו שם ישראל בשלוה גדולה, הנה כי כן מי אשר לו עינים לראות ואזנים לשמוע יבין וידע כי עתה בזה הדבר שייך זה הטעם, ובעזרא א' הקדים לומר העיר ה' את רוח כורש וכו' מי בכם מכל עמו יהי' א' עמו ויעל' וכיון שניתן רשות מטעם המלך לעלות לכל אשר ירצה אין עוד פחד וכתוב שם ויקומו ראשי האבות וכו' ומי ראה את אלה יוצאים ולא יצא גם הוא, וגם בנחמי' בתחלת הסדר מבואר כי רק ע"י התעוררות מלמעלה עלו מהגלות דכתיב ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואומר למלך מדוע לא ירעו פני אשר העיר קברות אבותי חרבה ושעריה אכלו באש וגו' אשר תשלחני כתיב וייטב לפני המלך וישלחני וגו', מבואר מכל הנ"ל שהצדיקים קיימו בעצמם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ ועתה באזנינו שמענו בדבר הציאניסמוס הנ"ל שההתעורות רק מלמטה ואם גם באולי יותן רשות מצד המלכות יר"ה לעשות כאשר יחפצון בעלי החברא הנ"ל, אבל מי יודע מה יהי' בעתיד, וחוששני הרבה בזה שלא יתן מקום עי"ז ח"ו להתגרות בנו להבאישנו ביושבי הארצות ונאספו וכו' ח"ו והיכא דאיכא אפי' רק חשש צד סכנה רחוקה חוששין לה, עיין תוס' יומא דף פ"ה ע"א, ועח"ס חיו"ד סי' רמ"ה בפי' דברי התוס' זאת ועוד אחרת יותר גדולה סכנת הנפש סכנה שמה, כי לפי מה שנודע ונתברר שכבר אכלה האש אהבת ציון של המתחדשים את סביבותיהם וגם הרבה פריצות ונשמע בין החיים מהיראים אשר בשאר מדינות כי בני ציון "ציאניסטען" הנ"ל איך נחשבו באמת לנבלי חרש ומהם כונה בני "בליעל" בלי עול תורה ועול יראה וגורם "רעפארם" וכמה צדיקים צועקים לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן וכו' ואם בסכנת הגוף חוששין למיעוט כדכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכנ"ל מכש"כ לסכנת הנפש ושל רבים. וקרא אמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס וכתיב גבי' הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם סמיכות ב' הכתובים לומר לא יעלה על דעתך לומר כי אתם בידי אדם תבנו חרבות ירושלים, ותעירו את הקץ מרוב אהבת ישראל להטיב מעמדם עי"ז וכדעת הציאניס- טען בזה ג"כ רק הית"ב הוא לבדו הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם ואם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. והנביא ירמי' ע"ה אמר מי האיש החכם ויבין את זאת על מה אבדה ארץ וכו' ויאמר על עזבם את תורתי וכשאנו רוצים לקרב הגאולה ולהטיב מעמדינו בכללות אחת שאלתינו אותה נבקש שאז נדברו יראי ה' איש אל רעהו לקיים מה שארז"ל אין נגאלים אלא בזכות תשובה כמש"כ ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, ואז"ל אין הגלות מתכנסות אלא בזכות משניות כאז"ל מקרא גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, ונצטוינו מפי מרן רשכב"ה החת"ס זללה"ה הרבו תורתכם לרומם ב"א ולהעמיד חורבותיו ואז יהי' כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו בבי"א. מכל הנ"ל מצטרף אנכי בעניי לאותם הרבנים הגדולים שיחיו שכבר קדמוני ואסרו להתחבר עם החברא "ציאניסטען" הנ"ל ואל תאמרו קשר לכל אשר יאמרו הם קשר וכתיב בשה"ש אם לא תדעי לך, צאי לך בעקבי הצאן ודז"ל הסתכלי בפסיעות שפסעו אבותיך כמבואר לעיל ואז ישראל נושע בה' תשועת עולמים בבי"א. כ"ו תמוז תרס"ב לפ"ק. סימן קפ"ח לכבוד ידידי הרבני החרוץ הנגיד המפואר לו"ל כש"ת מו"ה יושיע דער"ן נ"י ראש דח"ק בק' מארגרעטן יע"א. מכתב כבודו קבלתי, וע"ד אשר כתב האיש אשר נשא אשה בעבירה, אם מחוייבים הבעלי ח"ק להוציא אותו מתוך החברא, וכותב מע"כ שדעת כבוד יד"נ הגה"צ ג"כ רוצה בכך ורק יען שאיזה אנשים משם עומדים נגד זה, והסכמתם לשאול גם אותי על כך אהובי. הנה באה"ע סי' ו' כהן שנשא א' מהפסולות מח' אותם ומח' כל הנושא ונותן עמהם וכיוצא בחומרות אלו עד שיגרשנה, ולמדו זה מקרא ביבמות פ"ח ע"ב ע"ש וצ"ע שהרמב"ם ז"ל לא הביא דין זה. וכ' הב"ש שם סק"ג אף לישראל שנשא אשה בעבירה נמי עבדינן לי' כל הני שמתות וכפיות. ובשו"ע יו"ד סי' של"ד העובר ע"ד איסור מנדין אותו וכ' הרמ"א ז"ל בסעיף ו' ויש רשות לבי"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ולגרש את בניו מביהכנ"ס, עד שיקבל עליו אה הדין וכתב מרן החת"ס ז"ל בתשו' חלק ששי שמחוייבים גם עתה לעשות כן הגם שאין כח בידינו מצד דינא דמלכותא לקיים מ"ש בחו"מ סימן ב' כל בי"ד אפי' אינם סמוכים בא"י אם רואין שהעם פרוצים בעבירות ושהוא צורך שעה מנדין אותו, יע"ש שטובי העיר בכל מקום כבי"ד הגדול בדבר זה, היינו דוקא מה שנוגע לעונש נפשות או להפקיר ממונו, אבל לעשות כדבר הרמ"א ז"ל שביו"ד או שאר הרחקות כדי שיבדל משאר הקהל מחוייבים הבי"ד והקהל לעשות כן גם בזמה"ז, ואזהרתו מקרא דאוריי' אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת וגו' שפי' הרמב"ן ז"ל והוא מהירושלמי אר"א בשם ר"ת ב"ח למד ולימד כו' והי' בידו להחזיק ולא החזיק ה"ז בכלל ארור ח"ו. ואדרבא שרי מדינתינו חסידים הם ורוצים בקיום של כל בעל דת ולענות הפורצים גדרי דתם עכדה"ק ז"ל והטו"ז ביו"ד סי' רכ"ח והמהרמ"ש ז"ל בתשו' חאו"ח סי' ש"ח הק' על הטו"ז הרי ביבמות כ"א ע"א אמרינן דושמרתם אינו אלא אסמכתא בעלמא. ואני בעניי כתבתי זה כמה ליישב דרבא אמר שם רמז לשניות