זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קנו

ששחיטת והוראות וכל ההתחברות לעדת השטא- טוסקווא נאסר דהא עכ"פ אומר מותר לא עדיף משוגג וכיון שכבר הבאתי שהרמב"ם ז"ל פסק בהדיא שאין חילוק בין העובד הע"ז והעובד בב"ח תרווייהו לא ישמשו עוד במקדש לעולם "אפילו כשעשה תשובה ואפי' שהי' בשוגג' והחילוק ביניהם רק לענין דיעבד כשעבר והקריב במקדש קרבן. וגם תוס' שהתירו למשמש בב"ח לשמש בנוב וגבעון או לכהן לקרות תחלה היינו דוקא בשעשו תשובה והכא הלא לא הי' ניכר תשובתו בשגם שהבאתי לעיל בש"ץ עדיף מכהן המקריב, וע"כ פסול החזן שהי' משמש במקום האסור להיות משמש עתה בקודש ואין קטיגור נעשה סניגור, ואפילו יאמרו שהי' אנוס משום פרנסתו ללכת לעדת השטאטוסקווא (מלבד מה שסותרים א"ע לפי המבואר במכתב כבוד הביד"צ שאומרים שלא ידע מאיסור הנעשה על השטאטוסקווא) מ"מ כבר אסרי' בתשו' מהרמ"ש ז"ל הנ"ל וגם באונס, ולעד"נ כדמות ראי' שבזה גם כשהי' אונס אסור לשמש במקדש לעולם ממה שפירש"י ז"ל בפ' שמיני גבי אהרן הכהן ע"ה שהי' בוש וירא לגשת ליקרב במזבח מצד חטא מעשה העגל, הגם שהי' אונס כפירש"י ז"ל בשם מדרש בפ' תשא ע"פ ויבן מזבח לפניו ראה חור שהי' מוכיח והרגוהו ר"ל ובכ"ז הי' ירא לגשת, ש"מ שגם כשעשה מעשה לע"ז באונס מ"מ אסור אח"כ לשמש במקדש לעולם והגם דשם הותר אהרן ליקרב במזבח היינו מצד שא"ל משה רבינו ע"ה למה, לכך נבחרת, והי' עפ"י הדיבור שצוהו וגם אהרן ע"ה לא עשה ח"ו העגל בידים ולא עביד עבירה ועבודה לו רק שנתגלגל החטא על ידו, ואפי' שהי' באונס לא הי' רוצה עוד לשמש במשכן מיראתו שמא אינו רשאי עוד לולא שעפ"י הדיבור הותר, מכש"כ במי שעבד עבודתו במקום האסור, אסור עוד לעולם לשמש בקודש אפי' כשהי' באונס, ועבד ע"ז ועבד במקום האסור דין א' להם כמבואר למעלה וממילא פסול החזן לשמש בקודש במקום כבודכם. טעם הג' הכי נכבד ז"ל הרשד"ם בתשו' הנ"ל הרי אנו רואים כי גדול כבוד הצבור וצריך מאד לחוש על כבודם א"כ זה ש"ץ אם לא ראינוהו שעשה תשובה גמורה ושלימה בלי מרמה בפשיטות שאין להחזירו: ולקמן אח"ז כ' עוד יותר לפי דהגם דקיי"ל שכל איש ישראל אסור לומר לחבירו ששב בתשובה זכור מעשיך הראשונים מ"מ אין כבוד הצבור שיעמוד בספק זה והביא שם מדברים יותר קטנים שאסרו חז"ל מפני כבוד הצבור מכש"כ בדבר גדול כזה במה שנוגע לש"ץ בעיקר כשרותו. ועיין בפמ"ג סי' כ"ח בא"ח במשבצות סק"א דאף בדיעבד לא יצאו ואין ניתן למחול כבוד הצבור רק גבי מלך ועאכו"כ במקום משכן כבודכם עיר כלילת יופי אשר כל עינים צופית עלי' עתה יאמרו הרחוקים והקרובים פרושים התירו את הדבר וחוששני בזה שעוברים ג"כ בזה האיסור היותר חמור שבכל הת"כ שהוא לאו דולא תחללו את שם ק' כי אין לך ח"ה גדול מזה דבר שאבותינו ורבותינו מסנ"פ עלי' יבואו להקל בזה, ומה גם בשביל דבר קל וקטן, ואם גדול איסור ח"ה ליחיד, עאכו"כ לרבים ומכש"כ במקום גדולים וצדיקים כי לא ידעו העולם בשל מי היתה נעשית הרעה הזאת ר"ל, וח"ו יהי' זאת לפוקה ולמכשול ולמזכרת עון לכב"י דשם ח"ו, ע"כ אצפה שבוודאי כל העם הקודש דשם כשישמעו שיש איסור בדבר יקראו בקול גדול חדלו לכם מן האדם הזה אשר אסור לנו עפ"י הדין הצדק והיושר והלא הארץ הנה רחבת ידים לפניכם בחרו לכם הטוב בעיניכם ממק"א ולמה זה נכנס ח"ו וכשינו ובנינו בעונש הנאמר על החולק על רבותיו המה הקדושים אשר תיקנו לנו התקנות הנ"ל לטוב לכו ולבנינו כה"י, ועינינו מייחלות להית"ב שיתקיים בכם ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואין פרץ ברחובתיכם, ואשרי הדור שנשמעים הגדולים לקטנים ומכ"ש כי עמכם שם גדולי תורה ורמי המעלה ארזי הלבנון אדירי התורה ה"ה הגאון הגדול מארי דאתרכון אליו תשמעון ולבידה"צ. כ"ד ידידכם מכבדם דשו"ט בא"ר. הק' יודא גר"וו. סימן קפ"ז נודע ומפורסם בעולם כי רבים מבני עמינו קמו והתעודדו ולהם הם אומרים לקנא קנאת ישראל וקנאת ציון וכלליות אה"ק ושמו להם ראשים אשר יצאו לפניהם בענין הזה ובאו להם בברית א' להיות לחברא כלליית וקורא להם שם "ציאניסטען פעראיין" ותוכן הענין ידוע לכל והנם קוראים בקול גדול בכל מחנה העברים לאמר העורים הביטו לראות על מה אדני הציאניסמוס הטבעו ועד מה רעו פארותיו, הנה כי כן אומרים שמחשבתם רצוי' אבל נחזי אנן אם גם מעשיהם רצוי' או אולי נאמר לא אראה עוד את הגדולה הזאת בהקריבם אש זרה לפני מחנה העברים ואת האש זרה הלאה הכירו נא דבר אמת למי החותמת, וזאת חקרנוה כן מצאנוה לחיוב להגיד כדברים האלה לומר. למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט גם אני הדל באלפי ישראל מלהרים קולי אל בני אדם גם בני איש, הגם אולי על זה ראוי לומר כדבר שכתוב בתורת משה ממרן בעל ח"ס זללה"ה בתשו' סי' פ"ה וז"ל אין דעתי להדפיס בזה שום ספר כי גם המה ידפיסו כהנה וכהנה ופשתה המספחת יותר וילעיגו וכו' ויהי' המכריעים בין ב' הספרים יושבי שער וכו' ועוד אולי נזכה שיתבטל הדבר ולמה נקבענו בדפוס ונעשה ממנו קיום לדורות וכו' עכלה"ק. אמנם חזקו עלינו דברי גדולי זמנינו שיחי' לדבר בזה באזני העם למען יחרדו בנים, ישמעו ויאמרו אמת. ואפתח בשיעור פי ושפתי, הנה בוודאי כלנו בני א' חי יתב' אם גם שבעונותינו לא עזבנו א' יתב' ויט אלינו חסד לפני מלך ושרים יר"ה, בכל זאת דוה לבנו ועל אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם וארצנו לנגדינו זרים אוכלים אותה ושמעה כמהפכת זרים ונתון בכמה ארצות למשסה יעקב וישראל לבוזזים בעוה"ר ומכאב לב ובעינים