זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קנד

וכו' והסברות הללו מבוארים ברמב"ם ז"ל ה' שבת פי"ז ובראב"ד ומ"מ שם גם בסכך שייך להתיר כמו בלחי כ"כ פר"מ בקיצור, ואני איני רואה בדבריהם מקום לדמות סכך ללחי דלפי הטעם הראשון דדוקא בלחי דלא בעי רק שיעור זוטא ומפורש בהה"מ בשם הרשב"א ז"ל בהדיא משום דעביו ורחבו ל"צ רק כ"ש ע"כ שרי' משא"כ קורה דצריך שיעור לארכו ורחבו, ממילא הה"ד בסכך צריך שיעור לארכו ורחבו דצריך שיהי' זע"ז טפחים, וממילא שיש לו ששה קצוות הצריכים לפי דעת המ"מ שם. אמנם יש מקום לכאורה עדיין לפקפק דהא הרמב"ם ז"ל כדקאמר בקורה שצריכ' רחב' וכו' סיים ועביה כ"ש שתהי' בריאה כדי לקבל אריח וכו'. ונראה מדבריו שבא לתרץ קושי' הראב"ד ז"ל לפרש דשאני כ"ש דקורה מכ"ש דלחי, דכ"ש דקורה צריך לשתהי' חזק כדי לקבל אריח עכ"פ והוי הכ"ש גופי' מילתא דחשיבות וכאילו ינתן בו שיעור וע"כ פסול בו מילתא דשייך בי' כתותי מיכתת שיעורי' כמובן, משא"כ כ"ש דלחי, כנ"ל הפי' בדברי הרמב"ם ז"ל. ולפי"ז לכאורה שפיר קאמר פר"מ הרב נ"י דבסכך לא שייך כזה דהא לא ניתן שיעור לעביו של הסכך. אולם גם בזה כ' דדומה לקורה דהא שמו סכך שצריך שיהי' להגן מהחמה ועוד אפשר דשייך בי' לומר אחשבי' רחמנא לסכך כ"ש בעביו כיון שמגין מהחמה דיו וכמלתא דאית בה שיעורא יחשב כדי ליפסל בו דבר דשייך בו כתותי מיכתת שיעור. ולטעם הב' של תוס' דבלחי אפשר לדבק הכתותי בכותל, משא"כ בקורה ומבואר כן בראב"ד ז"ל ג"כ פשיטא שלפי"ז גם בסכך שייך ממש לומר כמו בקורה דע"כ הסכך צריך להיות תלוי באויר. וזה אי אפשר בכתות' כמובן, ופר"מ נ"י לפום רהיטא כתב מ"ש במחכת"ה, ולכאו' יש מקום לומר לפי טעם הב' הנ"ל דבסכך לא שייך לומר דיחשוב כאילו הכתיתין מחוברים יחד דא"כ יקשה כקושי' הטו"ז בסי' שס"ג סק"ה גבי לחי גופי' דהא משנה שלימה שנינו כל הנשרפים אפרן מותר חוץ מעצי אשירה וכ' עליו בהג"ה נתיב חיים שלפי דבריו ז"ל גם על התוס' עירובין הנ"ל יקשה בזה. דנעלם מהם משנה שלימה הנ"ל ועכ"ל דמצות ללה"נ. וא"כ בסוכה לפמ"ש הנוב"י לומר דבסכך שייך הנאה מלבד הנאת מצוה לא שייך בלא"ה לומר דהכתיתין יחשבו כמחוברין יחד לסכך דהא בזה לא שייך כתי' הנתיב חיים דמללה"נ, כיון דיש לו גם הנאה גופניות אסור ליהנות בו. ובאמת נלע"ד ליישב קו' הנוב"י שם למה במודר ממעין אסור לטבול בו טבילה של מצוה בימות החמה כיון שנהנה בו הנאה גופניות, ובסוכה אמרי' בנדרים ט"ז ע"ב הא דאמר הנאת סוכה עלי'. אמר רבא וכי מצות ליהנות ניתנו ולמה לא שייך בישיבת סוכה הנאה כמו במעין ביהמ"ח. ונראה דהא גם בתק"ש דנקיט בתוס' ר"ה כ"ח גופא דתקיעה אין בו הנאה וכן איתא בטו"ז סימן תקפ"ז דע"כ ל"ש בו שמא יתקן כ"ש. ובאמת בכפ"ת בסוגי' דמצ"כ תמה למילתא דפשיטא מה חילוק יש בין מצד דאי"צ כוונה משום דנהנה, ובין תק"ש דג"כ נהנה בו, ונלע"ד די"ל דסתם תקיעה עכ"פ אין בו הנאה וכל התוקע למצוה אינו נהנה בו רק כשמתכוין לשיר באמת הוי הנאה, ובזה באמת נלע"ד לשי' המחלקים בין דבר דיש בו הנאת גוף כאכילה לשאין בו הנאת גוף, באמת לדידהו גם בהתוקע לשיר יצא. והרמב"ם ז"ל לא כתב רק התוקע להתלמד לא יצא כיון דכוונתו להתלמד ולא לשיר בזה לא יצא. ובזה מתורץ כמה קושי' על הרמב"ם ז"ל ובסוגי דמצ"כ ואכמ"ל, ועד"ז בסוכה ג"כ מסתם לא שייך לומר בסוכה שנהנה בו דהא בכמה זמנים אדרבא הישיבת סוכה צער היא לו ושפיר פריך רבא לאביי דאמר סתמא הנאת סוכה עליו אסור וכי מצות ליהנות ניתנו. משא"כ במעין בימה"ח דוקא שפיר בסתמא איכא הנאת הגוף וע"כ אסור, ולפי"ז הי' נפ"מ בנידון דידן לפי טעם הב' של תוס' בסכך של סוכה לחלק בין נהנה בו ללא נהנה בו וכמבואר לעיל. אולם בלא"ה ניחא כמ"ש לעיל דבסכך דצריך להיות בע"כ תלוי באויר ל"ש לומר שיחשוב כאילו נדבקו הכתיתין אהדדי, דהא לא קיימו הכתיתין בלחודיי' מבלי להתלותם בד"א כגון בכותל או בקורה וזה לא שייך בסכך להדביקה בנסרים הכשרים לסכך הא אז ל"צ עוד לדידהו לידון עליהם. ושפיר כתב הנוב"י דסכך הנעשה באשירה דפסול מצד כתותי מיכתת שיעורי'. כ"ז כתבתי בנחיצה והית"ב יהי' למשען לפר"מ לתקנהו בעצה טובה מלפניו בענין הנ"ל, שוראן כ"ח תשרי תרנ"ז לפ"ק, והנני הדוש"ת. הק' יודא גר"וו. סימן קפ"ה הרמב"ם ז"ל בה' לולב פ"ו כתב מי הפטורים מסוכה, קשה לי לפמ"ש בסוכה כ"ח ע"ב מבואר דצריך ייתור דהאזרח לחייב גרים בסוכה, א"כ היל"ל לרמב"ם ז"ל לכתוב זה בפירוש דגרים חייבים מקרא הנ"ל, ובה' אס"ב פי"ב הלכה י"ז כתב הרמב"ם ז"ל כל הנכרים כשיתגיירו וגו' הרי הן כישראל לכל דבר שנאמר הקהל חוקה א' יהי' להם ע"כ, וזה הוא דרך כלל עכה"ת, ומדחזינן הכא דצריך ייתור משמע דהכא מצות סוכה הוי דבר היוצא מן הכלל דצריך קרא יתירא עיין הכא בתוס' ד"ה לרבות, ונ"ל לפמ"ש בהג"ה יפה עינים מירושלמי רפי"ג דיבמות דהכא הדרש דהאזרח הוי מיעוט למעט גרים ובישראל חזר ומיעט גרים הוי מיעוט אחר מיעוט ובא לרבות, ועיי"ש שהביא בשיורי קרבן לירושלמי שמפרש גם כוונת הסוגיא דש"ס בבלי כך א"כ ניחא דגם הכא אינו יוצא מהכלל דגרים מחוייבים ככל ישראל רק דהכא ס"ד למעט מהאזרח ע"כ הוצרך למיעוט אחר כדי שתקום על הכלל המיוסד דגם הכא הגרים הרי הם כקהל ישראל, ולא תקשי למה בא המיעוט הראשון כבר כ' בש"ק העדה שם שאין זה קושי' ע"ש, כנלע"ד לפום ריהטא, והית"ב יורנו ברחמיו מדרכיו כיר"א. כ"ו תשרי תרס"ה לפ"ק.