זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קנג

עצמו להחזיר הדבר ליושר אחר חג הסוכות. אמנם ראיתי בפמ"ג שהניח דין זה בצ"ע אי אמרינן לשי' הטו"ז הנ"ל ג"כ לבנות סוכה שלא מדעתו ג"כ דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני'. וכן הביא בשם ב"ח דאין לעשות סוכה על גן של חבירו, וי"ל דהפרמ"ג גופי' רק הי' מסופק היכי דבנה על קרקע של חבירו שהי' פנוי המקום והבונה עלי' שלא מדעתו הוי כגוזל האויר של החצר וכדומ'. אבל בכה"ג דנ"ד שאין בזה שום היזק לבעלים ורק איהו תקוני מתקן למעלה בגג באופן שיהי' ראוי לסוכה בזה בוודאי ניחא לי' לאדם למיעבד מצוה בממוני'. ועוד הפרמ"ג לא הי' מסופק רק בבונה עג"ק חבירו אינש דעלמא, אבל בנ"ד כבר כ' לעיל שלדעתי הקהל מחוייבים לתת מקום לעשות לו סוכה וכן נוהגים בכל ערי מושבות ישראל שנותנים להמורה שלהם מקום לעשות לו סוכה ועושים סוכה משלהם, ומכש"כ שפרמע"כ כותב שהרה"ק נ"י גופי' אמר שאין בזה שום היזק כיון שמע"כ יתקן אותו אח"כ להחזיר הדבר כמו שהי' בתחלה, אין בזה שום חשש שבעולם, וכבוד האקרו"ט רק עושים בזה גמ"ח עם הת"ח אשר הוא חלוש ר"ל, והאיש הנ"ל אשר פער פיו נגד כבוד הת"ח עליו לפייס את הת"ח והי' בזה שלו' וכ"ט וברכת שמחת החג וגמח"ט, מנאי הכותב בנחיצה רבה. הק' יודא גר"וו. סימן קפ"ג בסימן תרל"ט סעיף ז' בהגה"ה כ' בשם מהרי"ל ז"ל וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט ויצא אלא יצא בכנעה כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו, נראה דבכיוון משנה בזה מלשון המשנה פ"ב דסוכה כ"ח ע"ב משלו משל, לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך כו' והיינו למאי דנתעוררתי דבפי' המשניות להרמב"ם ז"ל בסוף פ"ב כ' ח"ל וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון עכ"ל, ופשטו דכוונתו ז"ל דהמשנה קאי רק על לילה ראשונה, ולכאורה הלשון מורה כוותי' מדקאמר משלו לעבד "שבא" למזוג כוס לרבו משמע שרוצה רק למזוג ועדיין לא מזג כוס והיינו הרמז שבתחלת הסוכות קודם שבא לקיים המצוה חלילה נרמז כי אין רצונו יתב' בעבודתו. אמנם האמת שבסוגי' הגמרא בבלי וירושלמי ומפרשיו לא משמע כן ורש"י ז"ל פי' בהדיא כלומר גשמים היורדים בחג סימן קללה הם. ע"כ הרמ"א ז"ל דמיירי הכא מכל חג הסוכות בכללו נקט משו"ה בלשונו אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו, לא שבא מעתה למזוג, אלא כבר מוזג ועומד, כנל"ד להאמת. אמנם להרמב"ם ז"ל צ"ל אע"ג דבמשנה זו גופא קאמר כל שבעת הימים, ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות מ"מ סיפא דמתני' במ"ש משלו משל, קאי על רישא דרישא דקאמר לעיל במתני' וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון בלבד, אין לדבר תשלומין וקאמר שבכ"ז אעפ"י שהחיוב רק בלילה של יו"ט ראשון בלבד בכ"ז כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע, ואח"כ קאמר לחזק במה שפתח שהחיוב המוחלט הוא רק בלילי יו"ט ראשון, עז"א משלו משל לעבד שבא למזוג כוס, שזה מורה דקאי רק על לילי יוט"ר וכנ"ל, ומה דקאמר באמצע המשניות הללו דין דמי שהי' ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, נראה דר"א אזיל לשיטתי' דהא מבואר לעיל בפ"ק דף ג' דפליגי דב"ש סוברין גזרי' שלא ימשוך אחר שולחנו, וב"ה סברי לא גזרינן, וטעמייהו דב"ש ס"ל כר"א [דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש] די"ד סעודות צריך לאכול בסוכה חיישינן שמא ישכח פ"א וימשוך אחר שולחנו דקשה להיות זהיר בכל יום שני פעמים במשך זמן הסעודה. וב"ה ס"ל כחכמים דמתני' דאין לדבר קצבה חוץ מלילי יוט"ר וע"כ לא גזרינן, וכיון שכל ג' משניות שייכי להדדי שפיר יש לפרש כנ"ל דמ"ש משלו משל כו' קאי על תחלת דבריו שבלילה הראשון לבדה הוא חובה לאכול בסוכה ועל זה קאמר משלו משל וכמבואר, אבל עכ"פ הרמ"א ז"ל שראה שאר הראשונים פי' המתני' במשל זה דקאי על כל ימי החג ע"כ שינה את לשונו ונקט כעבד שמוזג כוס וכנ"ל. ואפשר יבוא מזה נפ"מ לדינא דהנה בשערי תשובה כתב נגד הבאים להחמיר בזמן גשמים ח"ו בליל א' של סוכות ונמנעים מלאכול עד חצות, וכתב ועוד כיון דבש"ס מדמה זה לעבד שמוזג כוס ושפכו ע"פ ואם יחזור למזוג בע"כ יכעוס עליו יותר כיון שמסרב ע"כ, ולענ"ד נראה דהיינו כל עיקר כוונת התנא דקאמר משלו משל, דלכאו' קשה מה צורך בכך לומר משל, אלא נראה דקאי עמ"ש מקודם מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה, ולכאו' משמע דמותר לפנות אבל ס"ד דהרוצה להחמיר יכול להחמיר לכך הסמיך לזה משלו משל, ושפך לו קיתון ע"פ, וממילא אם בא להחמיר אינו רשאי דהא לפי דברי השע"ת הנ"ל רמיז זה דאם יחזור למזוג יכעוס עליו יותר כנ"ל נכון, וה"ת אם כוונת התנא על לילה ראשונה כפי' הרמב"ם ז"ל, אזי שפיר לומר כדברי השע"ת הנ"ל דאין להחמיר בלילה א' ג"כ: אמנם אם נפרש כשאר המפ' דכוו' המתני' על כל ימי החג דמני' מיירי בבא זו, אזי י"ל דוקא בשאר ימי החג שפיר יש לדמות לעבד שבא למזוג כוס לרבו מפני שאין זה חיוב כ"כ, אבל בלילה הא' שיש חיוב דאורייתא לאכול בסוכה אפשר רשאי להחמיר וכדעת מהרי"ל ז"ל שהביא בשע"ת שם, והית"ב ירחמנו שנזכה להתנאות לפניו ית' במצות ויעלו ויבואו מצותינו לרצון ולנ"ר לפניו יתב"ש אמן. סימן קפ"ד שלום וכ"ט סלה לגברא רבא ומופלא, לה"ה ידי"נ הרב המאה"ג חרוץ ובקי כש"ת מרדכי מאיר נ"י רב דק"ק יאקא יע"א (וכעת אבדק"ק בשטיינעגמאגער.) ע"ד אשר העיר פר"מ נ"י על דברת הנוב"י מהד"ת סי' קל"ג דנקיט לדבר פשוט דסכך של אשירה, פסול בוודאי מצד כתותי מיכתת שיעורי וסוכה צריכה שיעור, וכ' פר"מ נ"י דלכל ב' הסברות שבתוס' עירובין פ' ע"ב ד"ה אבל