זכרון י-הודה גרינוולד חלק א קנא

הנה האמת שבמחכ"ק הטו"ז לא העתיק במכוון דברי הס"ח שלפנינו דכך איתא התם סי' תשע"ה "כל מצוה שאדם רגיל לעשותה "ועובר" מקפידים עליו ע"כ, הנה הלשון "ועובר" משמע דוקא כשהי' בידו לקיימו ועובר בשאט נפש בזה מקפידים. ובזה מביא שם בס"ח מעשה שלא הי' הזקן בעיר כי הלך בסחורה משמע בהדיא דוקא בכה"ג שלא הי' הכרח לשנות רגילותו, אבל היכי שרואה א"ע מוכרח לעזוב רגילותו מחמת ברה"ג, הרי מוזהרים אנחנו לשמור הבריאות מקרא דונשמרתם מאד כו'. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל וכתיב וחי בהם, לדעתי אין שום חשש בזה, בלא"ה כבר כ' החת"ס בתשו' או"ח סי' קס"ח בסופו על כיוצא בו כי כל ענינים כאלו מאן דלא קפיד לא קפדו בהדי' רק צריך לשאול על נדרו עיי"ש. אמנם חזיתי לדעתו דמר פרמ"כ כי הוא קפיד קצת ע"כ לדעתי בוודאי אם אינו ירא לנפשו שיזיק לו ח"ו התפלה בקול בוודאי יעשה כרצון קהל עדתו לישאר בביתו בימים הקדושים ויהי' להם לש"ץ בתפ' מוספין, ואי משום הא דרמ"א הנ"ל משום שהוא אינו נשוי כעת ר"ל, הנה המעיין בד"מ בפנים ימצא שהעתיק דברי הכלבו שכ' מקודם צריך לדקדק במספר שנים, ואח"כ כ' ונהגו שאין מתפלל אלא מי שיש לו אשה, דומי' דכה"ג, הנה לא כתב בזה וצריך לדקדק רק בלשון "ונהגו". וכבר כ' המג"א בסי' ת"צ סק"ט בשם תשו' רמ"א ז"ל היכי שלא נאמר וכן נוהגין, אלא ונהגו, משמע שנהגו כן מעצמם, בשגם באמת אינו מובן מאי דומי' דכה"ג שייך הכא הלא כבר כ' מקודם רק יען שהתפלה במקום עבודה צריך להיות דומי' דעבודה, והלא העבודה היתה גם בכהנים אחרים, רק ביהכ"פ יש מקום לזה בתפלת המוספין, והרמ"א ששינה קצת מלשון הכלבו הנ"ל, וכתב וידקדקו ושיהי' נשוי וכלל הכל בלשון אחד, עכ"פ הניח תיבת יוצריך לדקדק רק כתב וידקדקו משמע שאין עיכוב בזה, וכמ"ש אח"כ מיהו כל ישראלים כשרים כו'. ובאמת בהגהת מנהגים שהביא הד"מ שם כתב מי שאינו נשוי לא יתפלל, ומדלא העתיק הרמ"א ז"ל בלשון זה וכתב לשון הכלבו, משמע שהי' דעתו להקל בזה, ושם בהגמ"נ באמת כתב, בר"ה ויוהכ"פ דומי' דכה"ג משמע משום יהכ"פ ראוי לעשות גם בר"ה, ועכ"פ מקודם צריך לקיים מ"ש הרמ"א ז"ל ראוי ומחוייב לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים, וכפרמ"כ נ"י שאחריות קהל שלו עליו כאחז"ל כל מילי דמתא עליו רמיא, ראוי שישתדל שהקהל יהי' להם ש"ץ כזה דוקא, וידעתי בבירור שאם יחושו על דבר הנ"ל להיות דומי' דכה"ג עי"ז לא יתקיים זה להיות להם ש"ץ הגון וגדול בתורה ובמע"ט כהד"ג נ"י. ע"כ כשהד"ג נ"י מר י"נ מרגיש בעצמו שלא יזיק לו יזכה בשלו, ויהי' זוכה ומזכה וזכות הרבים יהי' תלוי בו לעורר העם לתשובה, בהקול קול יעקב, קולו של תורה בדברי כבושין כדרכו בקודש קודם תק"ש, וקולו של תפלה המושך הלבבות לתשובה וליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא יתב"ש, וגם את שועתי ישמע השי"ת בתוך תפלת שאר צדיקים ויצוה ית"ש ישועות יעקב בחיים ארוכים מתוך ברה"ג בשלימות לאוי"ט ויכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים וארוכים בספרן של צדיקים גמורים. כאונ"ה ונפש או"נ. הק' יודא גר"וו. סימן ק"פ בברכת שופרות בתפלת שמ"ע של מוסף ר"ה אומרים הפסוק מזכרי' ט' וה' עליהם יראה כו' ה' צבאות יגן עליהם, וקשה הלא זה חצי פסוק ולמה חולקים הפסוק ועוד למה הוצרך להתחיל הפסוק הזה המתחיל ה' צבאות יגן עליהם הלא ענין שופר הוזכר בקרא הקודם, ונראה דרק על פסוקי תורה קפדי' דבכ"מ שהזכיר כן בדיוק אמר כל פסוקא דלא פסקי' משה ל"פ. אמר בדיוק דלא פסקי' משה ולא אמר כל פסוקא אנן לא פסקינן, ולא מצאתי זה מבואר בכ"מ, אבל הרמב"ם ז"ל פסק בזה כרב דכל פסוקא דלא פסקי'. ולענין קריאת פ' ר"ח בה' תפלה פי"ג הלכה ד' פסק והשני חוזר וקורא פסוק ג' שקרא הראשון והיינו כרב ולא כשמואל דס"ל בגמ' פוסק, אבל לא מצאתי מבואר בדבריו אי דוקא דלא פסקי' משה, וצריך להתיישב בדבר. ואגב אני תמה ג"כ למה דקאמר סתמא דגמ' ברכות י"ב ע"ב א"ר יודא בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש ומפני מה לא קבעוה מפני טורח הצבור, ולימא האי פסוקא (א' מוציאם ממצרים וגו') ותו לא גמירי כל פרשה דלא פסקה משה רבינו לא, פסקינן ע"כ. והנה בברכת ק"ש מזכירים פסוק מי כמוך בא' כו' וכ"כ תמוה מעשרה פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות שמזכירי' פסוקי פסוקי והוא משנה שלימה בר"ה פ"ד דף ל"ב, ובכלל זה הם פסוקי תורה ג"כ, וק' הא גמירי כל פרשה דלא פסקה משה רבינו אנן לא פסקי' לי' וצע"ג, והית"ב יורנו, ע"ס תרס"ד לפ"ק. הק' יודא גר"וו. וגם חידוש דרמב"ם ז"ל לא הביא כלל דין זה דכל פרשה, לא פסקינן לי' ודין דכל פסוקא כבר כ' שמוכרח מדבריו לענין קריאת ראש חודש, אבל דין זה דכל פרשה לא מצאתי שום רמז בדבריו מזה. ובאמת כל עיקר דין זה דכל פרשה, לא פסקי' לי' צריך להתיישב מאוד בדבר דהא תנן במשנה דמגילה ובשבת מוסיפין, וק' והא כל פרשה דלא פסקי' משה לא פסקי' לי'. ואולי הי' מקום ליישב קו' זו דמשום הא לא אריא דאפשר דבפרשה לא פסקי' אי לא קורים אותה אח"כ, אבל כשקוראים אותה אח"כ עד גמרה של פרשה רק מחלקי' אותה לגברי בזה לא איכפת לן ובגמ' דברכות הנ"ל לא קאמר רק שאין קורין קצת פסוק מפרשה והשאר לא ליקרי כלל בזה גמירא דלא פסקי' פרשה שלא פסקה מרע"ה, אבל הקו' דלעיל במק"ע. סימן קפ"א בשו"ע סי' תרכ"ה בריש ה' סוכה כתב המחבר בסוכות תשבו ז' ימים וגו' כי בסכות